ביצה, פרק ד', משנה ב'. המשנה שלפנינו דנה בשאלה אילו עצים מותר ליטול לצורך הבערה ביום טוב, ומהיכן מותר להביאם.
"אין נוטלין עצים מן הסוכה":
אין אדם רשאי ליטול עצים ממבנה הסוכה. ראוי להדגיש כי אין הכוונה דווקא לסוכה של חג הסוכות; דין זה נוהג אף בפסח או בשבועות, והכוונה היא לצריף. הטעם לאיסור: נטילת עצים שהם חלק מגוף המבנה נחשבת סותר - שבירת בניין או הריסת אוהל.
מותר ליטול רק דבר הסמוך לסוכה, שלא היה חלק ממנה - כגון עץ הנשען עליה מבחוץ - אך לא דבר שהיה חלק בלתי נפרד מן הסוכה עצמה.
מהיכן מותר להביא עצים ביום טוב:
מדובר בעצים שאינם מחוברים עוד לקרקע, והמשנה מחלקת בין שני מקומות:
מן השדה: מותר להביא רק מאזור שבו נאספו העצים יחד לפני יום טוב, כלומר מן המכונס - שהם מונחים כערימה.
מן הקרפף: הקרפף אינו שדה, אלא שטח פתוח גדול שהיה להם מחוץ לעיר, מוקף בגדר ומיועד לשמירת דברים כגון עצים. הואיל והעצים שבו מיועדים מלכתחילה לשימוש, מותר ליטול מהם לשריפה ביום טוב אפילו כשהם מפוזרים בתוכו.
אולם הגמרא מלמדת כי משנתנו היא דעת יחיד, ואין זו ההלכה. להלכה: מן השדה אין ליטול עצים ביום טוב אפילו מאזור מכונס, ואילו מן הקרפף מותר ליטול רק מן המכונס - מאזור שבו כונסו העצים יחד.
מהו קרפף?
רבי יהודה: כל שהוא סמוך לעיר, דהיינו בתוך שבעים אמה מן העיר. ויש להבין כי אף שרבי יהודה אינו מזכיר זאת במפורש, אף הוא סובר שנדרש שיהיה זה שטח נעול.
רבי יוסי: "כל שנכנסין לו בפותחת" - כל שיש צורך במפתח כדי להיכנס אליו, "ואפילו בתוך תחום שבת". לדעתו אין הקרפף צריך להיות סמוך כל כך לעיר ואינו צריך להיות בתוך שבעים אמה, אלא די בכך שהוא בתוך תחום שבת, שהוא אלפיים אמה, ובלבד שיש נעילה על המקום.
לסיכום: למדנו שאין נוטלין עצים מגוף הסוכה משום סותר, אלא רק מן הסמוך לה; שמן השדה נוטלים רק מן המכונס ומן הקרפף אף מן המפוזר, ולהלכה - מן השדה כלל לא, ומן הקרפף רק מן המכונס; ובהגדרת הקרפף נחלקו רבי יהודה, המצריך סמיכות של שבעים אמה לעיר, ורבי יוסי, המסתפק בשטח הננעל בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת.