ביצה, פרק ג', משנה ז'. משנה זו עוסקת בשני עניינים הנוגעים להכנת הבשר ביום טוב: השחזת הסכין ושקילת הבשר.
השחזת הסכין ביום טוב:
המשנה פותחת: "אין משחיזין את הסכין ביום טוב" - אין להשחיז סכין ביום טוב באמצעות משחזת, משום שהדבר דומה לתיקון כלי, האסור ביום טוב.
אך המשנה ממשיכה ומורה דרך המותרת: "אבל משיאה על גבי חברתה" - מותר להעביר סכין אחת על גבי רעותה ולהשחיזה כנגדה. פעולה זו אינה נחשבת תיקון של ממש, ולפיכך היא מותרת ביום טוב.
שקילת הבשר ביום טוב:
בהמשך לנלמד במשנה הקודמת קובעת המשנה: "לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר" - אין אדם רשאי לבקש מן הקצב שישקול לו בשר בשווייה של מטבע מסוימת, שכן אין קובעים את שוויו של חפץ ביום טוב.
כיצד, אם כן, ינהגו?
הקצב שוחט, והחתיכות מתחלקות בין האנשים. את החשבון - כמה חייב כל אחד ואחד - עורכים לאחר יום טוב, ובלבד שלא יזכיר את מחירן המדויק של החתיכות ביום טוב עצמו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אסור להשחיז סכין ביום טוב במשחזת, מפני שהדבר כתיקון כלי, אך מותר להשחיזה כנגד סכין אחרת; וכן שאין להזמין בשר בשווי מטבע קצובה, אלא מחלקים את החתיכות ועורכים את החשבון לאחר יום טוב, בלא הזכרת מחיר ביום טוב.