TheWholeTorah.aiBeta

ביצה פרק ג' משנה ג': שחיטת בהמה מסוכנת ביום טוב

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ביצה פרק שלישי, משנה שלישית. המשנה עוסקת במי שיש לו בהמה מסוכנת ביום טוב - בהמה העומדת בסכנת מיתה. כל עוד היא חיה מבקש הבעלים לשוחטה כדי שיוכל להשתמש בבשרה, שהרי משתמות מאליה תיעשה נבלה ולא תהיה ראויה לאכילה. אלא שהוא כבר אכל את סעודתו, ולכאורה אין הוא זקוק לה לצורכי אכילה - ואילו היתר השחיטה ביום טוב ניתן לצורך אכילת יום טוב בלבד, ולא לצורך מה שיהיה לאחר יום טוב.

לשון המשנה:

"בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי" - אין לשוחטה אלא אם כן נותרה מן היום שהות מספקת לאכול ממנה לכל הפחות כזית בשר צלוי. הצלייה היא הדרך הקלה ביותר להכשיר את הבשר בזמן קצר, שכן אין די שהות להמליחו; בצלייה מתבשל הבשר והדם יוצא ממנו בעת ובעונה אחת. אם יש די זמן להשיג לפחות כמות זו של בשר, מותר לשחוט את הבהמה.

"רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה" - לדעתו אין צורך בשהות המספיקה לאכילת כזית בשר צלי, אלא די בשהות המספיקה לאכילת כזית בשר חי מבית השחיטה, שהוא האזור הזמין והנוח ביותר ליטול ממנו.

ולעניין הדם אין לחשוש, לשיטת רבי עקיבא, משום שהדם האסור הוא דם שזז ממקומו, ואפילו זז בתוך הבהמה עצמה. בשעת בישול הבשר נע הדם מאזור לאזור ונעשה אסור; אך האוכל את הבשר מיד לאחר השחיטה אינו נתקל בבעיה זו. לפיכך, די בשהות מינימלית זו כדי להתיר את שחיטת הבהמה ביום טוב.

"שחט בשדה":

המשנה ממשיכה במי ששחט בהמה בשדה ומבקש להביאה לביתו. בהבנת המקרה נחלקו המפרשים:

  • יש המבינים שמדובר שוב בבהמה העומדת בסכנת מיתה.

  • ויש המבינים שמדובר בבהמה רגילה שנשחטה בשדה.

"לא יביאנה במוט ובמוטה" - אין להביאה על גבי מוטות, בין מוטות גדולים ובין מוטות קטנים, משום שדרך זו נראית כדרך הבאת משאות בימות החול, ויוצרת המולה רבה סביב הדבר, עד שנמצא כמפחית בכבוד יום טוב בפעילות מסוג זה.

לפיכך אומרת המשנה שיביאנה בידו: יש להביא אבר אחד או כמה אברים בכל פעם, ולנהוג באופן מינימלי, ולא לעשות מכך תהלוכה גדולה של שניים או יותר הנושאים אותה על מוטות וכיוצא בזה.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי אין שוחטים בהמה מסוכנת ביום טוב אלא אם כן נותרה שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי, ולדעת רבי עקיבא די בשהות לאכילת כזית חי מבית טביחתה - ואין חשש דם, שכן איסור הדם הוא בדם שזז ממקומו בשעת הבישול. עוד למדנו שהשוחט בשדה לא יביא את הבהמה במוט ובמוטה, מפני כבוד יום טוב, אלא יישאנה בידו אברים אברים.