ביצה, פרק שני, משנה ח'. המשנה פותחת: "שלושה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין" - שלושה דברים, בשבת וביום טוב, שרבי אלעזר בן עזריה התיר בהם וחכמים אסרו.
שלושת הדברים:
"פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה" - הלכה בשבת: פרתו של רבי אלעזר בן עזריה הייתה יוצאה ברצועה שבין קרניה, ולא החשיב זאת כמשא מיותר.
"ומקרדין את הבהמה ביום טוב" - גירוד גבה וצדדיה של הבהמה במגרדת מתכת בעלת שיניים דקות, מעין מסרק.
"ושוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן" - טחינת פלפלין ברחיים המיוחדות לכך.
הרצועה שבין קרניה:
כלל הוא שאין הבהמה יוצאה לרשות הרבים כשהיא נושאת דבר שאינו נחוץ לשמירתה או למניעתה מלהזיק לבני אדם. נדרש שיהיה זה דבר הכרחי; אך אם אין הוא אלא לנוי - רצועה נאה - אסרו חכמים. רבי אלעזר בן עזריה התיר, שכן כל עניינה לייפות את הבהמה.
הגמרא מציינת כי לא פרתו שלו הייתה, אלא פרת שכנתו; ומאחר שלא מיחה בה, נקראה הפרה על שמו.
קירוד הבהמה ביום טוב:
הגירוד במגרדת המתכת נחוץ לבהמה, אלא שקיים חשש שיגרום לה דימום - מלאכה האסורה ביום טוב. אף על פי כן התיר רבי אלעזר בן עזריה, מדין "דבר שאינו מתכוון": אין כוונת המגרד לגרום לדימום, ושמא יארע הדבר ושמא לא יארע - ולפיכך מותר.
שחיקת הפלפלין:
רבי אלעזר בן עזריה התיר לטחון פלפלין ברחיים המיוחדות לטחינת פלפל, ואין צורך בשינוי ביום טוב. חכמים חולקים ומצריכים לעשות זאת בדרך שאינה רגילה: ברחיים קטנות ביותר או ברחיים של עץ, במקום הרחיים הרגילות העשויות אבן.
דעת רבי יהודה:
"רבי יהודה אומר: אין מקרדין... אבל מקרצפין" - אין לגרד את הבהמה במגרדת מתכת או במסרק כזה, מפני שהוא עושה חבורה: פוצע את הבהמה וגורם לה לדמם, וזו מלאכה בשבת וביום טוב. אך מותר לקרצף, דהיינו להשתמש במסרק או במברשת של עץ, ששיניהם רחבות יותר, ואינם עושים חבורה ואינם נוטים לגרום לבהמה לדמם. ביסוד שיטתו: דבר שאינו מתכוון - אסור. כל שקיימת אפשרות חזקה שתיגרם התוצאה, אף שאין כוונת האדם לכך, אסור לו לעשות כן.
דעת חכמים:
חכמים החמירו יותר. הם הסכימו לדעת רבי יהודה שדבר שאינו מתכוון אסור, ולפיכך אסרו לקרד - שכן מסתבר שהקירוד יביא לידי דימום; לא בהכרח, אך מסתבר. ועוד הוסיפו ואסרו אף את הקרצוף שהתיר רבי יהודה, גזרה שמא יבוא לקרד. כלומר, אף בכלי של עץ, שאין זה סביר כלל שיגרום לדימום, אסרו חכמים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה דברים שרבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין: יציאת הפרה ברצועה שבין קרניה, קירוד הבהמה ביום טוב, ושחיקת הפלפלין ברחיים שלהן. נקודת המחלוקת המרכזית היא דין 'דבר שאינו מתכוון' - שרבי אלעזר בן עזריה מתירו, ואילו רבי יהודה וחכמים אוסרים; וחכמים אף הוסיפו וגזרו על הקרצוף, שמא יבוא לקרד.