ביצה, פרק א', משנה ח'. משנה זו עוסקת בדין ברירה ביום טוב: באיזה אופן רשאי אדם להפריד את הפסולת מן האוכל בעת הכנת מאכליו ביום טוב.
"הבורר קטנית ביום טוב":
המדובר באדם המפריד את החלקים הפסולים המעורבים בקטנית (שעועית), ועושה זאת ביום טוב. בדין זה נחלקו בית שמאי ובית הלל:
"בית שמאי אומרים: בורר אוכל" - עליו לברור את האוכל הראוי ולאוכלו, ואין הוא רשאי לברור את הפסולת. זוהי אותה שיטה הנוהגת בשבת, שבה מותר לברור את האוכל מתוך הפסולת ובלבד שייעשה הדבר לצורך אכילה מיידית וביד.
"ובית הלל אומרים: בורר כדרכו" - מותר לברור בדרך הרגילה. כלומר, כאשר מעורבות בקטנית אבנים מועטות או פסולת אחרת, הדרך הטבעית היא להוציא את הפסולת, וכך רשאי אדם לעשות ביום טוב.
הכלים שבהם מותר לברור:
"בחיקו" - בתוך חיקו.
"בקנון" - מין סל.
"ובתמחוי" - קערה גדולה.
שלושת אלו אינם כלים המיועדים לברירה, ונמצא שיש בהם מידה של שינוי מדרך הברירה הרגילה.
לעומת זאת: "אבל לא בטבלא, ולא בנפה, ולא בכברה" - טבלא היא מין שולחן, ונפה וכברה הם שני סוגי נפות המיועדים מלכתחילה להפרדה. השימוש בכלים אלו נראה כברירה לצורך שימוש עתידי, ולא לצורך יום טוב בלבד, ולפיכך אסרם בית הלל.
דיוק הגמרא:
הגמרא מציינת כי ההיתר לברור את הפסולת עצמה נאמר דווקא כאשר האוכל מרובה על הפסולת. אך כאשר הפסולת מרובה מן האוכל, אף לדעה המקילה יש ליטול את מיעוט האוכל המצוי שם ולהניח את הפסולת במקומה.
"אף מדיח ושולה":
רבן גמליאל מוסיף אופן נוסף המותר ביום טוב: במקרים מסוימים נותן אדם מים על הקטניות שבכלי, הפסולת צפה ועולה למעלה, ואז שולה ומסיר אותה. אף זו דרך ברירה והפרדה המותרת ביום טוב.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדין הבורר קטנית ביום טוב - האם בורר את האוכל בלבד, כדרך שנוהגים בשבת, או בורר כדרכו ומסיר את הפסולת. עמדנו על הכלים המותרים בברירה (חיק, קנון ותמחוי) לעומת האסורים (טבלא, נפה וכברה) שהם כלי הברירה המובהקים, על דיוק הגמרא שההיתר נאמר כשהאוכל מרובה על הפסולת, ועל דברי רבן גמליאל "אף מדיח ושולה" כדרך ברירה נוספת המותרת ביום טוב.