בהמשך לדיון בנטילת יונים ביום טוב, שבו למדנו כי לדעת בית הלל על האדם לזהות מבעוד יום אילו יונים בכוונתו ליטול כדי שיוכל לשוחטן ביום טוב, באה משנתנו ומפרטת את דיני הזיהוי למעשה.
לשון המשנה:
"זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שניים ומצא שלושה - אסורים" - הכין יונים שחורות ומצא לבנות, או שהכין לבנות ומצא שחורות, או שהכין שתי יונים ומצא שלוש: כולן אסורות.
לכאורה, מה חידוש יש בכך שהמזמן שחורים ומצא לבנים - אסור? הרי ברור שאין אלו שהכין.
מכאן העמידה הגמרא שמדובר במי שהכין גם שחורות וגם לבנות, בשני מקומות נפרדים, ולמחרת מצא את השחורות במקום הלבנות ואת הלבנות במקום השחורות. אף שהיה מקום לתלות שהיונים החליפו ביניהן מקום, ואלו הן עצמן שהוכנו, קובעת המשנה שאין אומרים כן: כשם שהמכין שתיים ומוצא שלוש - ודאי השלישית לא הייתה בכלל ההכנה ובאה ממקום אחר, כך אף כאן, כשנמצאו שלא במקומן, יש להניח שאלו יונים אחרות שלא הוכנו, ואסור לשוחטן ביום טוב.
"שלושה ומצא שניים - מותרין" - הכין שלוש יונים ולמחרת מצא רק שתיים: מותרות, שכן ניתן לתלות שאחת מהן פרחה מן הקן.
"בתוך הקן ומצא לפני הקן - אסורין; ואם אין שם אלא הם, הרי אלו מותרין" - זימן אותן בתוך השובך, במקום שכינתן, ומצאן לפני הקן ולא במקומן המדויק - אסורות, שיש להניח כי אין אלו שהוכנו אלא אחרות. אך אם אין באזור יונים אחרות מלבד אלו, ניתן לתלות שהן הן שהוכנו, והרי אלו מותרות.
ביאור הגמרא במקרה זה:
מדובר בגוזלים רכים שאינם מסוגלים עדיין לעוף, אלא מהלכים על רגליהם בלבד. לפיכך, אם אין שובך אחר בתוך חמישים אמה - המרחק הרגיל שגוזלים אלו מהלכים - וזימן אותם בתוך הקן ומצאם לפניו, מותר לתלות שהם הם שהוכנו, שהרי אין קן אחר בטווח הליכתם.
ומוסיפה הגמרא: אף אם יש שובך אחר בתוך חמישים אמה, אלא שהוא מעבר לפינה, באופן שאילו היו הגוזלים יוצאים ממנו היו מאבדים את טווח הראייה של הקן שממנו יצאו - אף אז מותרות. שכן גוזלים רכים אינם יוצאים לעולם מטווח ראייתו של הקן שממנו באו, ואינם מסתכנים בהליכה כזו. ממילא יש להניח שלא משובך זה באו, אלא מן הקן שזומן, והרי הן מותרות ביום טוב.
לסיכום: משנתנו מלמדת כי הזיהוי צריך להיות ודאי: הכין שחורות ומצא לבנות, או שהכין את שתי הקבוצות ומצאן בהיפוך מקומות, וכן הכין שתיים ומצא שלוש - כולן אסורות. הכין שלוש ומצא שתיים - מותרות, שתולים בפריחה. זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן - אסורות, אלא אם כן אין שם אחרות. ובביאור הגמרא: כשמדובר בגוזלים רכים שאינם פורחים, תולים בהם שלא באו משובך אחר - הן כשאין שובך אחר בתוך חמישים אמה, והן כשהשובך האחר מצוי במקום שהליכה ממנו הייתה מוציאתם מטווח ראיית קינם.