בכורות פרק ג' משנה ב'. אף משנה זו עוסקת בהיבטים המעשיים של קניית בהמות כאשר אין ודאות אם הן מבכירות אם לאו. בפרק הקודם ראינו מקרים שבהם הופקדו שתי בהמות אצל נוכרי, ובבוקר נמצאו שם ולדות, ואין ידוע איזה ולד שייך לאיזו אם.
אמנם ייתכנו מצבים חריגים: ולד היונק מבהמה שאינה אמו, בהמה המאמצת אליה ולד שאינו שלה, או פרה, עז וכבשה המתחילות להניק ולייצר חלב אף שמעולם לא המליטו. כל אלו אפשריים מבחינה מציאותית, אך אינם שכיחים כלל.
כלל רבן שמעון בן גמליאל:
מכאן נקודתה הפשוטה של המשנה, בדברי רבן שמעון בן גמליאל: כאשר האם מתייחסת אל הוולד כאל צאצא שלה, ניתן להניח בבטחה שאכן זהו צאצאה. אין להמציא תרחישי ספק, אלא מתייחסים אל המצב כאל ודאי.
לשון המשנה:
"הלוקח בהמה מיניקה מן הנוכרי - אינו חושש שמא בנה של אחרת היא" - יהודי הקונה בהמה המיניקה ולד, אין עליו לחשוש שמא אין היא אם ראשונה כלל, ומעולם לא היו לה ולדות, ורק אימצה אליה ולד זה. אף שמצוי הדבר שכבשים מייצרות חלב בלא שהמליטו, אין הולכים אחר חשש זה. מניחים שזהו ולדה ושזוהי אמו, וממילא כבר יש לה ולד, והוולד הבא אחריו לא ייחשב בכור.
"נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מיניקות ואת שאינן מבכירות מיניקות - אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו" - אדם הנכנס אל עדרו ורואה אמהות מיניקות את ולדותיהן, מהן מבכירות ומהן שאינן מבכירות, ואף שלא ראה בפועל איזה ולד יצא מאיזו בהמה - אין עליו לחשוש לערבוב.
אין לחשוש שהוולד היונק מן המבכירה אינו בכורה אלא ולד אחר שאימצה, או שוולדה של המבכירה עבר לינוק מן האחרת, ומתוך כך ייקבע הבכור בטעות. הולכים אחר הנראה לעין: מבכירה שוולד יונק ממנה, מניחים שהוא בכורה.
לסיכום: במשנה זו קובע רבן שמעון בן גמליאל כי אין לחשוש לתרחישים חריגים של הנקה שלא כדרך הטבע או של אימוץ ולדות, לא בקונה בהמה מיניקה מן הנוכרי ולא בנכנס אל תוך עדרו. הכלל פשוט: מה שנראה לעין - עליו סומכים.