אנו עוברים כעת למשנה ג' שבפרק ג' של מסכת בכורות, ובה נעסוק בהגבלות החלות על הבכור - ובפרט באיסורי גיזה ועבודה. 'גיזה' עניינה גזיזת הצמר, ו'עבודה' עניינה עשיית מלאכה בבהמה. משנתנו עוסקת בעניין הגיזה.
איסור הגיזה בבכור:
גזיזה בכלי: נטילת כלי, כגון מספריים, וחיתוך הצמר מן הכבש - אסורה מן התורה.
תלישה ביד: תלישת הצמר באצבעות מותרת מעיקר הדין מן התורה, אלא שחכמים אסרוה מדרבנן. הטעם ברור: זוהי גזירה קלאסית, שמא יבוא לגזוז את הבהמה בכלי כדרכו.
אף על פי כן, משנתנו מלמדת כי ישנם מצבים שבהם התירו לתלוש את השיער ביד בבכור, וכפי שיתבאר.
לשון המשנה:
"רבי יוסי בן משולם אומר: השוחט את הבכור" - מדובר בבכור שנפל בו מום, שהותרה שחיטתו.
"עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן" - הקופיץ הוא סכין הקצבים. אין הוא כלי מובחר לשחיטת בהמות, שכן הוא כבד בהרבה ומיועד לחיתוך עצמות וכיוצא בזה, ואף אינו חד כל צורכו, ואילו השוחט זקוק לחיתוך נקי. לפיכך עליו לפנות את השיער מן הדרך, ומותר לו לעשות מקום פנוי בצוואר הבהמה, שאין בו שיער המפריע אלא עור בלבד, כדי שיוכל לשחוט בקופיץ שחיטה כשרה.
דיוק בלשון המשנה:
לשון המשנה "עושה מקום בקופיץ" משתמעת כאילו הוא מפנה את המקום שבצוואר הבהמה באמצעות הקופיץ עצמו. אולם אין הדבר כן, שהרי אסור להשתמש בקופיץ או בכל כלי אחר לחיתוך שיער הבהמה, משום איסור גוזז. לפיכך מבארת הגמרא כי הכוונה היא "בשביל הקופיץ", כלומר: יש לקרוא זאת כאילו נאמר "לקופיץ" - מכין הוא מקום עבור הקופיץ, כדי שישמש כסכין ויחתוך חיתוך חלק. וכיוון שכוונתו לשחוט את הבהמה בקופיץ, הותר לו לפנות מקום בתוך השיער או הצמר לצורך כך.
"מכאן ומכאן, בתולש שיער" - תולש הוא בידיו את השיער המפריע.
"ובלבד שלא יזיזנו ממקומו" - אין לו ליטול את השיער התלוש ולהניחו בפני עצמו, כצמר המונח על הארץ בנפרד מן הבהמה, שכן הדבר נראה כמעשה אחר, כאילו הוא עושה בה מום. לפיכך תולש הוא את הצמר מצוואר הכבש ומשאירו סבוך בתוך יתר הצמר, ובכך נוצר לו מקום פנוי בצוואר שבו יוכל לחתוך חיתוך נקי אפילו בקופיץ ולשוחטה כראוי.
"וכן תולש שיער לראות מקום המום" - הרי שלפנינו בהמת בכור שנפל בה מום, ואין ידוע אם מום עובר הוא או מום קבוע (ופרטי המומים יתבארו בהמשך המסכת). מוטל על הבודק להתבונן במום היטב, ואין הוא יכול לעשות כן מפני הצמר המפריע. על כן התירו לו למשוך את הצמר הצידה ולתולשו מצוואר הטלה, ובלבד שישאירנו סבוך בתוך שאר הצמר, שלא ייראה כמפרידו ועושה מום. לצורך בדיקת המום, כדי שיוכל לראותו כראוי, מותרת לו התלישה ביד.
לסיכום: למדנו כי גזיזת הבכור בכלי אסורה מן התורה, ואילו התלישה ביד אסורה מדרבנן בלבד, גזירה שמא יבוא לגזוז בכלי. במשנתנו שני מקרים שבהם הותרה התלישה ביד: לצורך פינוי מקום בצוואר לשם שחיטה נקייה בקופיץ, ולצורך בדיקת מקום המום. בשני המקרים התנאי אחד הוא - "ובלבד שלא יזיזנו ממקומו", שיישאר השיער התלוש סבוך בצמר הבהמה ולא ייראה כמי שעושה בה מום.