אנו עומדים לפני משנה ב' בפרק ח' של מסכת בבא קמא, המחזירה אותנו אל מה שלמדנו בפרק החמישי, משנה ד'. המשנה מונה חומרות שנאמרו באדם החובל, ואשר אינן נוהגות במקרה שרכושו של אדם - כגון שורו - הוא שחבל.
שתי חומרות באדם מבשור:
המשנה מציגה שתי חומרות החלות כאשר אדם חובל בחברו, לעומת מצב שבו שורו של אדם חובל באדם.
החומרה הראשונה - חמישה תשלומים:
"שאדם משלם נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת" - כאשר אדם חובל בחברו, הוא משלם את כל חמשת סוגי התשלומים כפי ששייך בכל מקרה ומקרה:
נזק - הנזק עצמו.
צער - הצער הגופני.
ריפוי - ההוצאות הרפואיות.
שבת - אובדן ימי העבודה.
בושת - עוגמת הנפש.
החומרה השנייה - דמי ולדות:
"ומשלם דמי ולדות" - האדם החובל משלם אף פיצוי כספי על אובדן העובר. עניין זה נלמד בהרחבה בפרק ה', משנה ד', ובעיקרו הוא מסתכם בשני תשלומים:
ההפסד הכלכלי בפועל של הוולד.
אובדן היופי שהאישה נהנית ממנו בזמן שהיא מעוברת.
לעומת זאת, בשור:
"בשור אינו משלם אלא נזק" - כאשר שור הוא שגרם את הנזק, בעליו משלם על הנזק הפיזי בלבד, ולא יותר מכך. "ופטור מדמי ולדות" - ואין בעל השור מחויב בתשלום כלשהו על אובדן העובר.
לסיכום: במשנה זו למדנו שתי חומרות באדם החובל לעומת שורו: האדם מתחייב בחמישה תשלומים - נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת, ואף בדמי ולדות על שני מרכיביהם; ואילו בעל השור אינו משלם אלא נזק בלבד, ופטור מדמי ולדות.