בבא בתרא, פרק ב', משנה י"ג. משנה זו עוסקת בענפי אילן הנוטים אל תוך שדהו של השכן: מה דינם, ועד היכן רשאי בעל השדה לקצצם.
לשון המשנה: "אילן שהוא נוטה לשדה חברו - קוצץ מלוא המרדע על גבי המחרישה". כאשר ענפי האילן מפריעים לשכן בעבודתו החקלאית, רשאי הוא לקצצם, שכן הם עומדים בדרכו. אך אם אין הם מפריעים כלל - כגון ענף הגבוה מאוד מעל השדה, שאינו עומד בדרכו של איש - אין רשות לקצצו.
"מלוא המרדע על גבי המחרישה":
המרדע הוא מקל הדרבן של השוורים. לדרבן פירושו לזרז ולהניע קדימה, והמרדע נועד להניע את השור המושך את המחרישה. מדובר במקל שבקצהו חוד חד, מעין דוקרן מתכת קטן, ובו דוקרים את הבהמה כאשר היא מתעצלת ואינה זזה, כדי שתמשיך להתקדם ולחרוש.
החורש את שדהו עומד או יושב בחלקה האחורי של המחרישה, ומחזיק בידו את המרדע - מקל המכוון את השור - בצורה אנכית, שהרי אין הוא מכוונו כלפי הבהמה כל העת. נמצא שהנקודה הגבוהה ביותר הזקוקה למרווח מעבר בשעה שהמחרישה חוצה את השדה היא קצהו העליון של המרדע. זהו שיעורה של המשנה: קוצץ את האילן כמלוא גובהו של המרדע כשהוא מוחזק על גבי המחרישה, מעל ראשו של החורש. שיעור זה מותר לקצוץ, שכן העץ מפריע בדרך; מעבר לכך - אינו רשאי.
"ובחרוב ובשקמה - כנגד המשקולת":
באילן גדול ועבה יותר, בעל ענפים כבדים, הדין שונה: מותר לקצוץ את כל הנוטה מעבר לגבול השטח. הטעם לכך הוא שענפים אלו מטילים צל, ובכך פוגעים בשמש המגיעה לשדה, בגשם היורד עליו וביווצרות הטל.
משמעות הביטוי "כנגד המשקולת" היא מול קו המשקולת ובקו אחד עמו. חוט המשקולת הוא כלי המשמש בעבודות בנייה: משקולת עופרת קטנה הקשורה בקצה חוט. (המילה הלטינית לעופרת היא plumbum, ומכאן שמו של האינסטלטור באנגלית - plumber - העוסק בצינורות עופרת, וכן סימנה של העופרת בטבלה המחזורית: Pb. אין לכך קשר לפרי השזיף). משקולת העופרת מותחת את החוט ישר כלפי מטה בצורה אנכית, וכך ניתן לראות במדויק היכן עובר גבול השטח. הנמשל: קוצץ לאורך קו הגבול בצורה אנכית וישרה כלפי מעלה, ומסלק את ענפי החרוב או השקמה הנוטים מעליו, משום שהם מטילים צל רב מדי המשחית את היבולים שמתחתיהם, או מונע מהם גשם וטל.
בית השלחין:
בית השלחין הוא שדה הזקוק להשקיה ולמים נוספים מעבר למי הגשמים. בעל שדה כזה זקוק נואשות לכל טיפת גשם ולכל לחות שביכולתו לקבל. לפיכך יטען כנגד כל ענף הנוטה מעל שדהו: שדי אינו מקבל את הגשם הדרוש לו, שכן אף ענף בודד מונע מעט מן הגשם לרדת פנימה; ואף העלווה יוצרת מעין בידוד, המחמם במקצת את האוויר שמעל השדה וממעט את הטל הנוצר בו. הטל והגשם חיוניים לו, ועל כן אין לזולתו כל זכות לנטות אפילו במעט מעל שדה מסוג זה.
ומשום כך שנינו: "בית השלחין - כל האילן כנגד המשקולת". אין הדבר מוגבל לחרוב ולשקמה, אלא כל אילן הנוטה מעל השדה ממעט את המים המגיעים אליו והנשמרים בו, ובעל השדה נאלץ להשלים את החסר בסחיבת דלי, ואף עלול שדהו שלא לצמוח כראוי. לפיכך אין דבר רשאי לנטות מעל שדה זה, ומותר לקצוץ הכל בדיוק לאורך קו הגבול - "כנגד המשקולת", בקו חוט המשקולת ממש.
דעת אבא שאול:
אבא שאול מוסיף ואומר: "כל אילן סרק - כנגד המשקולת". אילן סרק הוא עץ שאינו מוציא פירות הראויים למאכל, ולדעתו אין בו כל תועלת המצדיקה את נטייתו מעל שדה חברו, ולפיכך קוצץ את כולו לאורך קו הגבול. אם מדובר בעץ פרי - מובן מדוע חפץ בעליו בקיומו, וכל עוד אין השדה בית השלחין, רשאי ענף לנטות מעליו; אך באילן סרק, שאין בפירותיו תועלת למאכל, אומר אבא שאול שאין להתיר זאת כלל.
לסיכום: ההלכה נפסקה כתנא קמא ולא כאבא שאול. הכלל העולה: אין להותיר ענף הנוטה מעל שדה השכן וגורם לו הפרעה כלשהי; אך במקום שאין בכך הפרעה כלל, ואין הענף עומד בדרכו, אין השכן רשאי לתבוע את קציצתו.