בבא בתרא פרק ב', משנה י"ד - המשנה האחרונה של הפרק, ואף היא בענייני אילנות. הפעם אין מדובר באילן הנוטה מעל שטחו הפרטי של חבר, אלא באילן הנוטה מעל רשות הרבים. השאלה שלפנינו: האם מותר לקצוץ את הענפים הבולטים?
לשון המשנה:
"אילן שהוא נוטה לרשות הרבים - קוצץ כדי שיהא גמל עובר ברוכבו" - אדם שיש לו אילן בשטחו הפרטי, וענפיו בולטים מעל רשות הרבים, רשאי לקצוץ אותם כאשר הם מפריעים לתנועת העוברים ושבים. וכמה גובה יש להותיר פנוי? שיעורו של הדבר הגבוה ביותר העשוי לעבור ברשות הרבים בימי המשנה - גמל ורוכב היושב על גבו. כל ענף המצוי בתחום גובה זה נקצץ, כדי שיוכלו העוברים לעבור עם גמליהם ללא הפרעה.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק ואומר: "גמל טעון פשתן או חבילי זמורות" - השיעור אינו נקבע לפי אדם היושב על גב הגמל, אלא לפי גמל הטעון משא: פשתן או חבילות של זמורות. משא זה נמוך מקומתו של אדם רוכב - כגובה רגל אחת מעל גב הגמל, לעומת אדם היושב, שקומתו כשתי רגליים מעל גבו.
יסוד המחלוקת:
שיטת רבי יהודה: אדם יכול להתכופף, שהרי הוא רואה לאן הוא הולך. לפיכך רק חפצים דוממים המועמסים על הגמל זקוקים למרווח, ואילו בני אדם יכולים לפנות עצמם מן הדרך - ואין היתר לקצוץ את האילן במקום שאדם יכול להתכופף.
שיטת תנא קמא: אמנם אדם יכול להתכופף, אך מי ערב לנו שאכן יתכופף? שמא לא יבחין בענף, שמא לא יהיה מרוכז - ורגע לאחר מכן ייחבט בו. לפיכך יש להותיר מרווח כשיעור אדם הרוכב על הגמל.
שיטה שלישית - רבי שמעון:
רבי שמעון מעלה עניין שונה לחלוטין: "כל האילן כנגד המשקולת" - כל אילן הנוטה מעל רשות הרבים יש לקצצו כולו, לאורך קו הגבול, כנגד חוט המשקולת כפשוטו. וטעמו אינו מחמת התנועה, אלא מפני הטומאה: אם מונח ברשות הרבים מת, או אפילו כזית מן המת, וענף האילן נוטה מעליו - הרי הענף משמש כאוהל, וכל העוברים ושבים ברחוב נטמאים. ואם כהנים הם, ואינם יודעים שנטמאו, עלולים הם להיכנס למקדש או לאכול תרומה בטומאה.
מכאן קובע רבי שמעון שאין להשאיר כלל אילנות הנוטים מעל רשות הרבים, שמא יהוו מכשול לציבור ויגרמו לטומאה. תנא קמא, לעומתו, סבור שמציאות זו רחוקה עד מאוד - כמה פעמים מזדמן שכזית מן המת או מת שלם מונחים תחת האילן מבלי שיבחינו בהם? ומשום כך אין מקום לגזור גזירה זו.
לסיכום: הלכה כתנא קמא - כאשר הענפים מפריעים לתנועה, ואפילו כשמדובר באדם היכול להתכופף, מותר לקצוץ אותם עד לשיעור גמל ורוכבו, כדי להבטיח מעבר חופשי וללא הפרעה ברשות הרבים.