לפנינו משנה ט' בפרק ב' של מסכת בבא בתרא, ובה המשך הדיון בהרחקת דברים מן העיר כשהם מפריעים לתושביה. עניינה של משנה זו בדברים שריחם רע.
"מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה":
"הנבלות" - מקום שבו מניחים פגרי בעלי חיים, בהמות מתות שהושלכו החוצה (למאכל כלבים וכיוצא בזה). מאחר שהן מונחות בחוץ, סופן להרקיב, ולריקבון זה ריח נורא.
"הקברות" - אזור הקבורה. פעמים רבות היו מניחים את הגופות להתאכל בטרם קבורה שנייה בתוך כוך, ואף כאן הריח קשה.
"הבורסקי" - בית עיבוד עורות, שריחו קשה מכולם: הן מחמת החומר האורגני הנרקב של העורות עצמם, והן מחמת האמצעים ששימשו לעיבודם בשלבים השונים - כימיקלים וצואת בעלי חיים.
מפני כך נקבע שיש להרחיק את כל אלו מן העיר חמישים אמה לכל הפחות, כדי שריחם לא יפריע לתושבים.
מיקומו של הבורסקי:
"אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר" - יתרה מזו: ריחו של הבורסקי קשה כל כך, עד שיש למקמו דווקא בצדה המזרחי של העיר. הרוח נושבת בדרך כלל לכיוון ההפוך, ואף כאשר היא באה מן המזרח, רוחות מזרחיות נוטות להיות חלשות וחמות ואינן נושאות עמן ריח רב. לפיכך זהו המקום המיטבי להעמידו.
"רבי עקיבא אומר: לכל רוח יעשה חוץ ממערבה" - לדעת רבי עקיבא ניתן למקמו בכל אחד מארבעת צדדי העיר, למעט צדה המערבי. טעם ההוצאה של המערב אינו מחמת הרוח, אלא משום שהמתפללים פונים למערב, ששם השכינה, ואין זה ראוי שיהיה ריח רע באותו כיוון. "ומרחיק חמישים אמה" - ובכל מקום שבו יועמד סביב העיר, יש להרחיקו חמישים אמה.
שורש המחלוקת:
תנא קמא חולק על רבי עקיבא. לשיטתו, אין השכינה נמצאת דווקא במערב, ואין זו הבעיה. אלא שלדעתו הרוחות מנשבות מכל הכיוונים ונושאות עמן את הריח הרע, ולפיכך כשבאים למקם את הבורסקי יש להעמידו דווקא במזרח, כדי למנוע מן הריח הרע להיכנס לעיר עם הרוחות.
לסיכום: במשנה זו למדנו שיש להרחיק מן העיר חמישים אמה את הנבלות, את הקברות ואת הבורסקי, מפני ריחם הרע. בבורסקי נוסף דין מיוחד: לדעת תנא קמא יש להעמידו דווקא במזרח העיר, מפני שהרוחות הבאות מכיוונים אחרים נושאות עמן את הריח; ואילו רבי עקיבא מתיר בכל רוח למעט המערב, מפני שכלפי מערב פונים המתפללים.