בבא בתרא, פרק ח, משנה כז. זוהי משנה נפלאה, משום שהיא מדגישה עיקרון שאינו מצוי תדיר בדברי חז"ל: החשיבות שבשמירה על יופייה של ארץ ישראל. אמנם עוסקים אנו כאן בהרחקת דברים, אך אין זה המקרה הרגיל של שכן המזיק לחברו. הנושא הוא שמירה על שטח פנוי סביב היקפה של העיר.
טעמה של ההרחקה:
לפי תפיסתם של חז"ל, העיירות צפופות מטבען, וכדי שהעיר תיראה נאה נדרש שטח ריק סביב היקפה - מרווח, אוויר צח ואור נקי, המפיגים את תחושת הצפיפות. לפיכך, משיקולי אסתטיקה, אין לנטוע עצים סמוך מדי לחומות העיר. אמנם באסתטיקה של ימינו אנו אוהבים עצים, ואף חז"ל ראו בהם דבר נאה, אך לא במרחק קרוב מדי לעיר, שכן רצוננו שיישאר מרחב סביבה.
ראוי לציין כי במסכת ערכין נלמד שאף שדות אסורים בתוך אלף אמה מן העיר, אולם זהו עניין שונה לחלוטין. כאן עוסקים אנו באילנות הסמוכים לחומות העיר.
ההרחקה האמורה נוהגת בערי ארץ ישראל דווקא, מכוח המצווה לייפות את ארץ ישראל, ואילו בערים שמחוץ לארץ ישראל לא כך הוא הדין.
לשון המשנה: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה":
"עשרים וחמש אמה" - זהו מרחק השטח הפתוח והריק שצריך להיות סביב היקף העיר, כשתים עשרה מטרים.
"ובחרוב ובשקמה חמישים אמה" - עצי החרוב והשקמה הם עצים גדולים יותר ופחות נאים, ולפיכך תרומתם ליופייה של העיר פחותה, ויש להרחיקם חמישים אמה שלמות מגבול העיר.
"אבא שאול אומר: כל אילן סרק חמישים אמה" - אבא שאול מחמיר יותר: כל עץ שאינו נותן פירות למאכל, הוא הנקרא אילן סרק, יש להרחיקו חמישים אמה מקצה העיר. ולהלכה נפסק כדבריו.
אילן שקדם לעיר:
"ואם האילן קדם - קוצץ ונותן דמים" - אם האילן היה שם תחילה, כגון שנטעו אדם כדין ולאחר מכן התרחב שטח העיר עד שהאילן נמצא בתוך עשרים וחמש אמה, קוצצים את האילן, אך בני העיר חייבים לפצות את בעליו מכספי המסים של העיר, שהרי הוא קדם ומגיע לו תשלום.
"ספק זה קדם ספק זה קדם - קוצץ ואינו נותן דמים" - כאשר אין ידוע מי קדם, האם האילן ניטע בהיתר מחוץ לעשרים וחמש אמה ולאחר מכן התרחבה העיר, או שמא העיר קדמה לו - קוצצים את האילן בוודאות, אך בעליו אינו זכאי לפיצוי על הפסדו, משום שהמוציא מחברו עליו הראיה: נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח שחייבים לו את הכסף, ובלעדיה אין בידו לחייב את בני העיר בתשלום.
לסיכום: במשנה זו למדנו על חובת ההרחקה של אילנות מן העיר בארץ ישראל, שאינה מטעמי היזק שכנים אלא משום יופייה של ארץ ישראל ומראה העיר: עשרים וחמש אמה באילן רגיל, חמישים אמה בחרוב ובשקמה, ולדעת אבא שאול - שכן נפסקה ההלכה - חמישים אמה בכל אילן סרק. כן עמדנו על דין האילן שקדם לעיר, שקוצצים אותו ונותנים דמים, ועל מקרה הספק, שבו קוצצים ואין נותנים דמים מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".