בבא בתרא, פרק ה', משנה ו'. המשנה ממשיכה לדון בהלכות הנוגעות למכירת מטלטלין, אלא שכאן אנו מתרחקים מפרשנות של מילים דו-משמעיות ופונים אל עקרונות היסוד המסדירים את סוגי העסקאות הללו.
שני שלבים בכל עסקה:
בכל עסקה, העברת זכויות או העברת בעלות, נדרשים שני שלבים הכרחיים:
מפגש רצונות - הסכמה עקרונית בין הקונה למוכר על תנאי העסקה, ולשם הפשטות נאמר: על המחיר.
מעשה קניין - פעולה קניינית שחייבת להתבצע בפועל, ומכוחה חלה העברת הבעלות או הזכויות.
כלל זה תקף תמיד, והמשניות הבאות עומדות לנתחו.
משנתנו דנה באפשרות שהציפיות בין הקונה למוכר לא יתממשו, ומה דינו של מצב כזה. יש להבהיר שאין מדובר בסוגיית אונאה. אונאה עניינה ניצול של הקונה או של המוכר על ידי הטעיה - שהקונה ישלם יותר מדי או שהמוכר יקבל פחות מדי, בסכום העולה על שישית ממחיר השוק המקובל. בתרחיש כזה, של ניצול או תרמית, רשאי הצד המרומה לדרוש את השלמת החסר ולקבל את ההפרש, או לבטל את העסקה לחלוטין.
ענייננו כאן בציפיות שלא התממשו מבחינת האיכות. במצבים אלו קיימות ארבע אפשרויות:
הקונה יכול לחזור בו.
המוכר יכול לחזור בו.
אין אחד מהם יכול לחזור בו לאחר שנעשה מעשה קניין.
שניהם יכולים לחזור בהם.
"ארבע מידות במוכרין":
"מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות" - ראובן מכר לשמעון חיטים יפות, חיטה מסוג א', ושמעון הסכים לקנותה במחיר מסוים. לאחר שנטל את החיטים, גילה שהן נחותות, חיטה מסוג ב'. במקרה זה "הלוקח יכול לחזור בו" - הקונה רשאי לבטל את העסקה לחלוטין אם ירצה בכך. אף שהייתה הסכמה על המחיר ונעשה מעשה קניין, אין בכך כלום, שכן זהו מקח טעות: הוא סבר שהוא מקבל חיטה מסוג א' וקיבל חיטה מסוג ב'. המשתמע מכך הוא שהמוכר אינו יכול לחזור בו בשום אופן; אף אם ישתנה מחיר החיטים והוא ירצה לקבלן בחזרה כדי למוכרן ביוקר, העסקה כבר סגורה מבחינתו.
"רעות ונמצאו יפות" - העסקה נעשתה על חיטים נחותות, חיטה מסוג ב', וכשנטל אותן הקונה לביתו התברר שאלו חיטים מסוג א'. במקרה זה "מוכר יכול לחזור בו" - המוכר רשאי לבטל את העסקה ולומר: אלו היו אמורות להיות חיטים מסוג ב', ובטעות נתתי לך חיטים מסוג א'. ואילו הקונה אינו יכול עוד לחזור בו.
"רעות ונמצאו רעות" - הקונה ביקש לרכוש חיטים, המוכר הודיע לו מראש שהחיטים שברשותו הן באיכות גרועה, הקונה הסכים, ואכן נמצאו החיטים גרועות. במקרה זה אין הקונה יכול לחזור בו. אף אם יטען שהמוכר רגיל להמעיט בערך סחורתו ולומר שהיא רעה בשעה שהיא טובה דיה, ואילו כאן נמצאה רעה ממש - אין בכך ממש. משנקבע בהסכם, בכתב או בעל פה, שמדובר בחיטים מסוג ב', ואלו אכן חיטים מסוג ב', שוב אין אחד מהם רשאי לחזור בו.
"יפות ונמצאו יפות" - העסקה נעשתה על חיטים איכותיות, חיטה מסוג א', ואכן סופקה חיטה מסוג א'. אין אחד מהם יכול לחזור בו, אף אם עלה מחיר החיטים או ירד עד מאוד ואחד הצדדים מבקש לבטל. הייתה כאן גמירות דעת, נעשה מעשה קניין, והעסקה הושלמה.
כאשר סוג הסחורה שסופק אינו הסוג המצופה:
מובן מאליו שאם הלוקח סבור שהוא מקבל חיטים והמוכר מספק לו שעורים, אין העסקה מתחילה כלל. זהו מקח טעות, לא זה היה הסיכום, ואין כאן קניין. ומה הדין כאשר ביקש חיטים וקיבל חיטים, אלא שמדובר בזן אחר - לא באיכות ירודה יותר, אלא בסוג שונה?
"שחמתית ונמצאת לבנה" או "לבנה ונמצאת שחמתית" - העסקה נעשתה על חיטה אדומה ונמצאה לבנה, או להפך. אין האחת טובה מחברתה בהכרח; לכל אחת מעלותיה, ויש המבקשים אדומה ויש המבקשים לבנה. אלא שהמסופק אינו עומד בתנאי העסקה, ולפיכך אין העסקה מחייבת.
"עצים של זית ונמצאו של שקמה" או "של שקמה ונמצאו של זית" - הקונה נזקק לעצים וציין במפורש שברצונו עצי זית, ובפועל סופקו לו עצי שקמה, או להפך. לא זה היה ההסכם.
"יין ונמצא חומץ" או "חומץ ונמצא יין" - לעיתים מבקש אדם יין לשתייה ולעיתים חומץ, ושניהם טובים כל אחד לעניינו. אך ההסכם היה על יין וסופק חומץ, או על חומץ וסופק יין.
בכל המקרים הללו "שניהם יכולין לחזור בהן" - כל אחד מן הצדדים, אם ירצה בכך, רשאי לחזור בו ולקבל את כספו בחזרה, משום שאין זה סוג המוצר שעליו הוסכם, והרי זה מקח טעות.
לסיכום: המשנה מנתה ארבע מידות במוכרין. כאשר סופקה סחורה נחותה מן המובטח - הלוקח יכול לחזור בו; כאשר סופקה סחורה משובחת מן המובטח - המוכר יכול לחזור בו; כאשר תאם המסופק את המוסכם, בין ברע ובין ביפה - אין אחד מהם יכול לחזור בו, שכן הייתה גמירות דעת ונעשה מעשה קניין; וכאשר סופק סוג אחר לגמרי, שאינו נחות אלא שונה - שניהם יכולים לחזור בהם מדין מקח טעות.