בבא בתרא, פרק ג', משניות ה' ו-ו'. אנו ממשיכים לדון במשמעותה של מכירה שבה לא פירט המוכר מה בדיוק נכלל בה. במשנה הקודמת למדנו כי המוכר חצר אינו מוכר עמה את בית הבד (מתקן כבישת הזיתים) ואת המרחץ. במשניות שלפנינו נדון במקרה ההפוך: כאשר אדם מוכר את בית הבד עצמו או את המרחץ, מה נכלל במכירה.
תהליך כבישת הזיתים:
להבנת דברי המשנה יש לעמוד בקצרה על אופן כבישת הזיתים, הכולל שני שלבים עיקריים:
שלב הריסוק: הזיתים מונחים בשקים על גבי אבן גדולה, מעין מתקן רחב שבין אגן לבימה. עליהם מתגלגל גלגל אבן שני, גדול וכבד, המסובב בכוח חמור ומרסק את הזיתים אל תוך אותו אגן.
שלב הסחיטה: רסק הזיתים מונח על לוחות עץ הערומים זה על גבי זה, ומופעל עליהם לחץ מלמעלה כלפי מטה, כדי להוציא מן הרסק כל טיפת שמן אחרונה. השמן הנאסף הוא שמן הזית.
שתי דרכים להפעלת הלחץ:
זרוע מנוף: בבתי הבד העתיקים מתקופת התנ"ך שימשה זרוע מנוף אחת ארוכה, הפועלת בעיקרון הנדנדה: משקולות מונחות בצדה האחד, והיא נשענת על נקודת משען ומפעילה לחץ רב על ערימת רסק הזיתים.
בורג: הדרך השנייה, שאליה מתייחסת משנתנו, פועלת בעיקרון המלחציים: שתי קורות עץ גבוהות ומסיביות ניצבות זו לצד זו, ובאמצע ביניהן בורג גדול ועצום. סיבוב הבורג מפעיל לחץ כלפי מטה על הלוחות וסוחט את השמן מתוך העיסה.
"המוכר את בית הבד":
אומרת המשנה: "המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל". המוכר את מתקן בית הבד ואינו מפרט אילו רכיבים כלולים במכירה, נכללים בה הים והממל. בביאור זהותם נחלקו המפרשים:
לדעת הברטנורא: ה'ים' הוא אגן האבן, וה'ממל' הוא הגלגל הגדול המתגלגל עליו. שניהם נכללים במכירה משום שהם חיוניים לבית הבד ואין נוהגים להשאילם, ובכל בית בד מצוי אחד מהם בלבד. אין אדם שואל מחברו גלגל ענק לצורך טחינה, שכן גדול וכבד הוא מכדי להעבירו ממקום למקום, ולפיכך רכיב מהותי הוא ובכלל בית הבד.
לדעת הרשב"ם: אמת המידה לאורך המשנה כולה היא החיבור לקרקע. ה'ים' הוא מאגר שקוע באדמה, מעין גיגית שאליה זורם השמן, וה'ממל' הוא אגן האבן הגדול הנמצא מעל הקרקע ומחובר אליה. לפי הסבר זה, הגלגל עצמו אינו נכלל במכירה.
"ואת הבתולות" - שתי קורות העץ האנכיות המקבילות, המחזיקות את הבורג. מחוברות הן לקרקע, חיוניות לפעולת בית הבד, ואין נוהגים להשאילן, ולפיכך נכללות במכירה.
"אבל לא מכר את העכרים" - אלו לוחות העץ שעליהם מניחים את עיסת הזיתים. לדעת הברטנורא נוהגים היו להשאילם, ולדעת הרשב"ם הדבר תלוי בשאלה אם מחוברים הם לקרקע, ומכל מקום נשארים הם ברשות הבעלים הקודם אם חפץ בהם.
"ואת הגלגל" - מערכת גלגלת וגלגלי שיניים, המאפשרת להעלות ולהוריד את המשקולת הגדולה מעל ערימת רסק הזיתים, ויש שפירשו שהכוונה לבורג עצמו.
"ואת הקורה" - הקורה הגדולה, זו שעליה מניחים את המשקולות (בדימוי הנדנדה: החלק העליון), כדי ללחוץ כלפי מטה ולרסק את הזיתים. אין היא מחוברת לקרקע והיא ניידת, ולפיכך נשארת ברשות הבעלים המקורי.
"הוא וכל מה שבתוכו":
אולם "בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו - הרי כולן מכורין". אם אמר המוכר שהוא מוכר את בית הבד וכל מה שבתוכו, נכללים במכירה גם שאר הרכיבים: הלוחות, הגלגל והקורה הגדולה, שכן אף שמטלטלים הם, חלק בלתי נפרד מבית הבד הם.
דעת רבי אליעזר:
רבי אליעזר אומר שהמוכר את בית הבד, אף שלא פירט את כל אשר בתוכו, מכר את הקורה. הקורה היא הרכיב החיוני, והיחיד מבין רכיבי הכבישה הייחודי לחלוטין לאותו בית בד: קורת עץ מסיבית ועצומה, ולפיכך נכללת היא במכירה ונשארת במקומה.
הלכה למעשה אין בידינו לקבוע, שכן הדבר תלוי במקובל בזמננו ובמקומנו.
לסיכום: המוכר בית בד סתם, נכללים במכירה הרכיבים המחוברים לקרקע והחיוניים שאין דרך להשאילם - הים, הממל והבתולות; ואילו העכרים, הגלגל והקורה נשארים ברשות המוכר. אמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין. ורבי אליעזר סובר שאף במכירה סתמית נכללת הקורה, מפני שהיא ייחודית לבית הבד.
במשנה הבאה נעסוק בדינו של המוכר את המרחץ.