בבא בתרא, פרק ב', משנה ד'. שורת הפתיחה של המשנה עלולה להטעות את הלומד, ועל כן נקדים ונציג את עיקר עניינה: אדם שיש לו כותל, אין שכנו רשאי לבנות כותל נוסף בסמוך לו.
טעם ההרחקה - יציבות יסודות הכותל:
מדובר בכותל העומד בשטח פתוח, מחוץ לגינה, שהאדמה בו רכה יחסית. כדי שיסוד הכותל יהיה יציב, נדרשת תנועת אנשים בסמוך לו, המהדקת את הקרקע. אם לא יעברו שם בני אדם, תישאר האדמה רכה ולא תתהדק, ובסופו של דבר ייפול הכותל. משום כך אסרו חכמים על השכן לבנות כותל קרוב מדי לכותלו של חברו, שכן במצב כזה לא ירצו העוברים והשבים להידחק בין שני הכתלים, איש לא יעבור שם, הקרקע לא תתהדק, יסוד הכותל הראשון יתרופף ובעליו יאבד את כותלו.
מהו "קרוב מדי"? בתוך ארבע אמות. השכן אינו רשאי לבנות כותל בתוך ארבע אמות מכותלו של הראשון, אף על פי שהקרקע היא קרקעו שלו.
מתי אין הדין נוהג:
דין זה אינו חל בסביבה עירונית. בעיר ותיקה, בת חמישים שנה ומעלה, האדמה כולה כבושה ומהודקת היטב, ואין עוד מקום לחשוש ליסודות רעועים מתחת לקרקע. אך במקומות שבהם החשש קיים, נוהגת ההלכה כאמור.
המקרה שבמשנה:
המשנה עוסקת במקרה שבו כבר קיימים שני כתלים: לראובן כותל ולשמעון כותל, והם ניצבים זה לזה ונפגשים בפינה, כצורת האות ר'. כעת מבקש שמעון לבנות כותל נוסף המקביל לכותלו של ראובן, כדי להרחיב את שטחו. אמנם בנייה זו עתידה ליצור צורת ח', מעין מבוי סתום שאין בו מעבר מצד לצד, וגם קודם לכן לא הייתה שם תנועה רבה מחמת מפגש הכתלים בצורת ר'; אף על פי כן, אם מבקש שמעון להסמיך את כותלו לכותל ראובן, עליו להשאיר רווח של ארבע אמות, כדי שתתקיים שם תנועת אנשים ויסודות הכותל יתהדקו כראוי.
ולשון המשנה: "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות" - אין ראובן רשאי להקים כותל נוסף לצד כותלו של שמעון ובמקביל לו, אלא אם כן הרחיק ביניהם ארבע אמות.
דין החלונות:
החלונות באותם ימים לא היו שמשות זכוכית, אלא פתחים בקיר הבית. את הפתח נהגו לסתום בקרש, אך בחודשים החמים העדיפו להותירו פתוח, כדי להכניס אוויר צח ואור. מכאן החשש: הבונה כותל מול חלונו של שכנו חוסם ממנו את האור, ואם השכן קדם לו - אין לו כל זכות לעשות כן.
חשש נוסף הוא היזק ראייה ופגיעה בפרטיות: כותל הנבנה מתחת לחלונו של אחר מאפשר לעומדים עליו להביט היישר לתוך ביתו. לפיכך קובעת המשנה כי על הבונה להגביה את כותלו או להנמיכו, באופן שלא יוכלו העומדים עליו לראות דרך החלון אל תוך הבית.
וכלשון המשנה בעניין החלונות: "מלמעלן ומלמטן ומכנגדן - ארבע אמות". שלושה כיוונים הם, ובכולם שיעור אחד:
"מלמטן" - הכותל נמוך, ורומו רחוק ארבע אמות ומעלה מתחתית החלון, כך שהעומד עליו אינו יכול לראות פנימה.
"מלמעלן" - הכותל מתנשא ארבע אמות מעל מקום סיומו של החלון, כך שאף השוכב על הכותל ומרכין עצמו כדי להציץ, אינו יכול לראות פנימה.
"מכנגדן" - כותל הניצב ממול, החוסם את האור. אף כאן יש להשאיר רווח של ארבע אמות (כשישה או שבעה רגל), כדי שיוכל האור להמשיך ולהיכנס אל חלונו של השכן שקדם לו, ולא יימנע ממנו האור שהוא זכאי לו.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני דיני הרחקה. האחד - הרחקת ארבע אמות בין כותל לכותל, כדי שתתקיים תנועת אנשים שתהדק את הקרקע ותשמור על יציבות היסודות, ודין זה אינו נוהג בעיר ותיקה שקרקעה כבושה. השני - דיני הכותל ביחס לחלונו של השכן: הרחקת ארבע אמות מלמעלה ומלמטה מפני היזק ראייה, ומכנגד - כדי שלא ייחסם אורו של מי שקדם ובא.