בבא בתרא, פרק ג', משנה ד'. משנה זו עוסקת בדינם של עדים זוממים, ולשם הבנתה נדרש רקע מקדים.
מיהם עדים זוממים:
עדים זוממים הם עדים שנתגלה כי קשרו קשר, והוכח שלא היו ישרים בעדותם - באופן מסוים מאוד. נניח ששני עדים, נכנה אותם ארני וברט, באים למסור עדות כנגד נתבע, ונכנה אותו ג'וני. הם עשויים לטעון שג'וני חייב לשלם מאה דולר על דבר שגנב או ששבר, ואף עדות חמורה מזו, כגון שג'וני חייב מיתה על שחילל שבת.
כעת מגיע זוג עדים נוסף - נכנה אותו 'ליגת הצדק', שכן הם נלחמים למען האמת. אין הם באים לסתור את תוכן העדות, שאז אין זו אלא הכחשה, אלא הם פונים אל גופם של העדים ואומרים: "אין אתם יכולים למסור עדות זו, ואף אינה יכולה להיות אמת, שכן בשעת המעשה הייתם עמנו במקום אחר, בהונולולו". טענה מסוג זה, שלפיה לא יכלו העדים כלל להעיד משום שלא היו במקום, היא המכונה הזמה, והמעידים כך נקראים עדים זוממים.
דין "ועשיתם לו כאשר זמם":
אם בית הדין כבר קיבל את עדותם ונגמר הדין על פיה, אלא שעדיין לא בוצע - מלמד הפסוק "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו": עושים לארני וברט את אשר זממו לעשות לחברם היהודי, ג'וני התמים. אם ביקשו לחייבו בתשלום מאה דולר, ישלמו הם עצמם לג'וני חמישים דולר כל אחד, מאה דולר בסך הכול. זהו הרעיון הכללי של עדים זוממים.
שני עקרונות של 'הכל או כלום':
בדין ההזמה: נוסף על התנאים שנמנו, דין עדים זוממים הוא עניין של הכל או כלום: חייבת העדות כולה להיות מוזמת. אין 'ליגת הצדק' יכולה לומר "ארני היה עמנו בהונולולו, ואילו על ברט אין אנו יודעים", אלא עליה להזים את שניהם. הוזם ארני בלבד - נותרה עדותו של ברט לבדה, ואין בעדות עד אחד כדי לחייב את הנתבע; ואף על פי כן, אין ארני משלם דבר, שכן דין 'כאשר זמם' אינו חל אלא בהזמת העדות כולה. יסוד זה נלמד מן הפסוק.
בדין העדות הכללי: נאמר "על פי שני עדים... יקום דבר" - העובדות ההלכתיות נקבעות בבית הדין על פי שני עדים, וכל שהם אומרים מתקבל כמציאות. ודרשו חז"ל: "דבר - ולא חצי דבר". עדות צריכה לתאר תופעה הלכתית שלמה ומלאה; אין היא יכולה להיות חלקית, ואין מצרפים שתי חצאי עדויות לעדות אחת שלמה.
אלא שמשנתנו מלמדת כי גדרו של 'הכל או כלום' בדין ההזמה שונה מגדרו בדין "על פי שני עדים יקום דבר", המחייב עדות על עובדה בשלמותה. הרף בדין העדות הכללי נמוך יותר.
היישום בחזקת שלוש שנים:
כפי שלמדנו, לביסוס חזקת הבתים ולביסוס חזקת הבעלות נדרש שהמחזיק יהיה נוכח בנכס וייהנה ממנו שלוש שנים - שיאכל את פירותיו, את תבואתו או את הכנסתו. לפיכך נדרשת עדות על שלוש שנים של אכילת פירות, ובהצטרף לכך שלא מיחה המרא קמא עד עתה, אומרים אנו כי המחזיק הנוכחי הוא הבעלים כדין.
מתברר, כדברי המשנה, שאם באו שלושה זוגות עדים - זוג על השנה הראשונה, זוג על השנייה וזוג על השלישית - אף שיש לצרף את שלוש העדויות כדי להגיע למסקנה שיש למחזיק חזקה מכוח שהותו שלוש שנים, עדותה של כל שנה עומדת בפני עצמה והיא 'דבר' הלכתי שלם שאפשר להעיד עליו. משום כך שלושה זוגות עדים על שלוש שנים נפרדות - עדותם קבילה.
ואילו לעניין ההזמה הדבר הוא הכל או כלום: או שכל שלוש הכיתות הוזמו, או שלא כלום. הוזמו מקצתן בלבד - אמנם תיפול העדות והחזקה לא תתקיים, אך לא נתקיים התנאי לחייב את בעלי הקנוניה בדין 'כאשר זמם' ולהשית עליהם תשלום. חוסר סימטריה זה, בין ה'הכל או כלום' של 'דבר' שלם לבין ה'הכל או כלום' של תנאי ההזמה, מוליד תוצאות מפתיעות, ואותן באה המשנה להדגיש.
"היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים, ונמצאו זוממין - משלמין לו את הכל" - זוג עדים אחד, ארני וברט, העיד שהמחזיק הנוכחי אכל את הפירות שלוש שנים רצופות, ובאה 'ליגת הצדק' והזימה אותם, שהרי בשעת המעשה שהו עמה בהונולולו. במקרה זה משלמים השניים את מלוא הנזק שביקשו לגרום. נניח שהשדה שווה שישה מיליון דולר: על פי עדותם היה המחזיק זוכה בשדה, והמרא קמא היה מפסיד את שדהו. לפיכך ישלם כל אחד משניהם שלושה מיליון דולר למרא קמא כקנס - שישה מיליון בסך הכול - וזאת נוסף על כך שהמרא קמא מקבל את שדהו בחזרה.
"שנים בראשונה, שנים בשניה, שנים בשלישית - משלשין ביניהם" - אם באו שלושה זוגות עדים זוממים, כל זוג על שנה אחרת, והוזמו כולם (בין על ידי כת אחת של 'ליגת הצדק' ובין על ידי שלוש כיתות, כל אחת על זוג אחר, המעידות כי אותם עדים שהו עמן במקום אחר בכל עונת הקציר ולא יכלו להעיד עליו) - מתחלק התשלום לשלישים ביניהם: שישה מיליון הדולר מתחלקים בין ששת העדים, ומשלם כל אחד מהם מיליון דולר למרא קמא, נוסף על השבת השדה בשווי שישה מיליון לידיו.
שלושה אחים ואחד מצטרף עמהם:
כלל נפרד הוא שקרובי משפחה פסולים לעדות, ואין שני אחים מצטרפים לעדות אחת. אולם כיוון שכל אחת משלוש השנים היא 'דבר' העומד בפני עצמו, יכולים שלושה אחים להעיד על שלוש שנים נפרדות. כיצד? ראובן, שמעון ולוי הם שלושה אחים, ונוסף עליהם משה, שאינו קרובם. משה מעיד עם ראובן על השנה הראשונה, עם שמעון על השנה השנייה ועם לוי על השנה השלישית - והרי לפנינו עדות על שלוש שנים. החידוש הוא שאף שאחים הם, כשרה עדותם בעניין זה, שהרי אין הם מעידים על 'דבר' אחד אלא על שלושה דברים נפרדים ומובחנים.
"שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם - הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה" - העדות של משה וראובן על השנה הראשונה, של משה ושמעון על השנייה ושל משה ולוי על השלישית נחשבות שלוש עדויות נפרדות, וכולן מתקבלות. ואולם לעניין ההזמה - עדות אחת הן, ודינה הכל או כלום. אם תעיד 'ליגת הצדק' שמשה בלבד היה עמה במקום אחר בכל אותן שנים, לא יתחייב איש מהם בתשלום; אך אם תוכיח שכל הארבעה היו במקום אחר ולא יכלו להעיד, משלמים כולם: ראובן מיליון, שמעון מיליון ולוי מיליון, ואילו משה - שהיה שותף בשלוש עדויות נפרדות - משלם שלושה מיליון. בסך הכול שישה מיליון דולר למרא קמא, נוסף על השבת שדהו לידיו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גדרם של עדים זוממים - עדים שהוזמו בטענה שכלל לא היו במקום המעשה - ואת דין "ועשיתם לו כאשר זמם". עמדנו על שני עקרונות של 'הכל או כלום': בהזמה נדרשת הזמת העדות כולה, ובדין העדות נדרש "דבר ולא חצי דבר". מכאן עלה חוסר הסימטריה בחזקת שלוש שנים: כל שנה היא 'דבר' העומד בפני עצמו, ולפיכך כשרות שלוש עדויות נפרדות, ואף עדותם של שלושה אחים שאחד מצטרף עמהם; ואילו לעניין ההזמה כולן עדות אחת, ואין חיוב תשלום אלא בהזמת כולן.