בבא בתרא, פרק ח', משנה ג'. משנה זו עוסקת בבנות צלפחד עצמן. להבנת דבריה ונקודותיה הבסיסיות, יש להקדים ולעמוד על עץ המשפחה.
שלושה נתונים מקדימים:
צלפחד: אדם משבט מנשה שמת במדבר. הוא היה מיוצאי מצרים, ולדעת התנא שלפנינו הדבר מזכה אותו בחלק בארץ ישראל. בנים לא היו לו, אלא חמש בנות בלבד - בנות צלפחד - והן היורשות שלו, כמפורש בפסוק.
חפר: אביו של צלפחד. אף הוא היה מיוצאי מצרים וזכאי לחלק בארץ ישראל, ואף הוא מת במדבר. מלבד צלפחד היה לו בן אחד לפחות, ולפיכך בניו הם יורשיו; ומכיוון שצלפחד אינו בחיים, בנותיו נוטלות את חלקו בנכסי חפר.
הבכורה: המשנה תאמר במפורש שצלפחד היה הבכור, הילד הראשון. בן זכר הראשון לאביו נוטל חלק כפול. לפיכך, אילו היו לחפר שני בנים בלבד, היה צלפחד נוטל שני שלישים ואחיו שליש אחד, ושני שלישים אלו עוברים בשווה לחמש הבנות.
ראוי להבהיר נקודה אחת: אם נולדה לאדם תחילה בת ולאחריה שני בנים, אין הבן הראשון נחשב בכור ביחס לאחיו. מאחר שהילד הראשון היה נקבה, אין כאן בכור כלל.
לשון המשנה:
לאור זאת קובעת המשנה בפשטות: "בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלה" - הן נטלו חלקים בארץ ישראל בשלוש דרכים שונות:
"חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים" - צלפחד יצא מארץ מצרים, ויציאה זו זיכתה אותו, לדעת תנא זה, בחלק בארץ ישראל. מכיוון שאין הוא מקבלו בעצמו, יורשיו מקבלים אותו; ומאחר שאין לו בנים, הבנות נוטלות אותו.
"וחלקו עם אחיו בנכסי חפר" - הסבא, חפר אבי צלפחד, אף הוא יצא ממצרים והיה זכאי לחלק בארץ ישראל, ואף הוא מת במדבר. בניו יורשים אותו, וביניהם צלפחד ואח אחד או יותר; לפיכך החלק שהיה אמור להגיע לצלפחד עובר לבנותיו מתוך נכסי חפר.
"ושהיה בכור" - כיוון שצלפחד היה הבכור מבניו של חפר, זכאי הוא לחלק כפול, ולפיכך נוטלות בנותיו שני חלקים בירושת חפר.
לצורך ההמחשה: אילו היו לחפר שלושה בנים, היה צלפחד נוטל שני רבעים, וכל אחד משני האחים האחרים רבע אחד. ואילו היו לו שני בנים בלבד - שני שלישים לצלפחד ושליש אחד לאחיו.
לסיכום: במשנה זו עמדנו על עץ המשפחה של בנות צלפחד ועל שלושת החלקים שנטלו בנחלה: חלקו של אביהן כאחד מיוצאי מצרים, חלקו של אביהן בנכסי חפר אביו, וחלק הבכורה הכפול של צלפחד.