בבא בתרא, פרק א', משנה ג'. המשנה שלפנינו עוסקת במצב שונה מקודמותיה: אין מדובר כאן בכותל, אלא בגדר סביב שדות.
בשתי המשניות הראשונות עסקנו בכתלים:
הכותל שבמשנה א' - נועד לשם פרטיות.
הכותל שבמשנה ב' - נועד למנוע עין הרע, שלא יציצו פנימה.
משום כך היו שני כתלים אלו בגובה ארבע אמות, כדי שלא יוכל איש להציץ מעליהם. לעומת זאת, הגדר שלפנינו נועדה רק להגן מפני חיות הנכנסות לשדה וכיוצא בזה, ולפיכך די בעשרה טפחים - כותל נמוך הרבה יותר.
ציור המשנה:
מה הדין כאשר אחד השכנים אינו מעוניין בגדר סביב שדהו או אינו רוצה לשאת בעלותה, ואילו השכן השני מעוניין בה? הציור הוא כדלהלן: אדם אחד נקרא הניקף - המוקף - ולשכנו שייכות השדות שסביבו. ניתן לדמות זאת ללוח דמקה או שחמט: הניקף מחזיק במשבצת הלבנה, וסביבו, בכל ארבעת הצדדים, משבצותיו השחורות של השכן. נניח שכל ארבע המשבצות השחורות שייכות לשכן - המקיף - והוא מבקש להקים גדרות סביב שדותיו הקטנים.
אם הקים גדרות סביב שדה אחד, שניים או שלושה, נמצא שהניקף שבאמצע נותר פרוץ ברוח הרביעית, ואין הוא מפיק מכך תועלת כלל, שהרי הבהמות יכולות להיכנס מאותו צד. משום כך אי אפשר לחייבו להשתתף בעלות בניית הגדר סביב שדה התבואה, אף על פי שרגילים לבנות גדרות, שכן טענתו בפיו: איני נהנה מגידור זה, מאחר שאני פרוץ ברוח הרביעית.
לשון המשנה:
"המקיף את חבירו משלוש רוחותיו" - אדם המקיף את חברו בשדותיו משלושת הצדדים, כמו בציור לוח השחמט, וסוגר עליו. "וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית" - בעל המשבצות השחורות מקים גדר סביב שלושה מן הצדדים. באופן זה - "אין מחייבין אותו": אף שהוציא ממון לבניית הגדר, אין הוא יכול לכוף את הניקף שבאמצע להשתתף בעלות הגדרות, משום שהלה אינו מפיק מהן תועלת כלל, בהיותו פרוץ ברוח הרביעית.
דעת רבי יוסי:
דברים אלו הם דעת תנא קמא. ואילו רבי יוסי אומר: "אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל" - משהוקמה גדר גם ברוח הרביעית, ניתן לחייבו לשלם על הכל.
מי הוא שבנה את הרוח הרביעית?
לשון המשנה אינה מבוארת בשאלה מי המקים את הגדר הרביעית - המקיף או הניקף, בעל המשבצות השחורות או בעל המשבצת הלבנה שבאמצע - ולפיכך מביאה הגמרא את שתי האפשרויות.
הדעה הראשונה, וכן מביא הברטנורא: אפילו אם המקיף, בעל המשבצות השחורות, הוא שבנה את הגדר הרביעית - ולכאורה בנה אותה לצורך סגירת שדותיו הקטנים - התוצאה ההכרחית היא שהניקף שבאמצע מגודר כעת מכל עבריו. לפיכך "אם עמד" המקיף וכיסה את הדופן הרביעית, "מגלגלין עליו את הכל": בעל השדות השחורים רשאי לכוף את הניקף שבאמצע לשלם אף על מחצית עלות הגידור שסביב שדהו, שהרי בשורה התחתונה הוא נהנה מכך עתה.
על אחת כמה וכמה, בקל וחומר, אם הניקף עצמו - בעל המשבצת הלבנה - הוא שבנה את הכותל הרביעי.
ותנא קמא חולק: כל עוד לא בנה הניקף את הכותל הרביעי בעצמו, אין כופין אותו, שכן לא גילה דעתו שהוא חפץ בגדר.
להלכה:
ההלכה כרבי יוסי: מרגע שהניקף שבאמצע נהנה מן הגידור ואינו פרוץ עוד, חייב הוא לשאת במחצית עלות הגידור, לפי המקובל באותו זמן ובאותו מקום. לפיכך יידרש להשתתף בעלות עם שכנו המקיף, מאחר שהפיק מכך תועלת.
לסיכום: במשנה זו למדנו על גדר בגובה עשרה טפחים, שנועדה למנוע כניסת בהמות, בשונה מן הכתלים שבמשניות הקודמות. כל עוד הניקף פרוץ ברוח אחת, אין מחייבין אותו להשתתף בעלות, שהרי אינו נהנה; אך משנגדרה גם הרוח הרביעית, בין על ידי המקיף ובין על ידי הניקף, נהנה הניקף מן הגידור - ולהלכה, כרבי יוסי, מגלגלין עליו את הכל.