בבא בתרא, פרק ז', משנה ב'. המשנה דנה בשאלה מה הדין כאשר הכמות שעליה הסכימו הצדדים אינה תואמת במדויק את גודלה של הקרקע הנמכרת בפועל. הבעיה העולה כאן היא זו: המוכר מדבר על קרקע בגודל בית כור - נאמר, חמישה אקרים - אך במדידה מתברר שהשטח עומד על 4.99 אקרים או על 5.01 אקרים. החזרת אותו הפרש זעיר של 0.01 אקר למוכר, או הימנעות מרכישתו, מותירה בידי המוכר רצועת קרקע זעירה שאין בה שימוש: אין הוא יכול לזרוע שטח קטן כל כך, ואין בכך כל היגיון כלכלי.
תמצית דין המשנה:
פחת מן השיעור: אם השטח קטן במעט מן המוסכם, ומעבר לסף מסוים, יש להפחית מן המחיר.
יתר על השיעור: אם השטח גדול במעט, הברירה נתונה בידי המוכר, ולו ניתן היתרון. הוא רשאי ליטול בחזרה את אותה רצועה קטנה, או לומר לקונה: איני נוטל רצועה זעירה זו, עליך לקחתה עמך ולשלם תמורתה תוספת יחסית למחיר.
לפיכך מגדירה המשנה מהם הגבולות המקובלים - מאיזה שיעור ואילך נכנסים כללים אלו לתוקף.
המקרה הראשון - מידה בחבל:
"בית כור עפר אני מוכר לך" - כלשון המשנה הקודמת. ראובן מוכר לשמעון בית כור קרקע, ו'עפר' פירושו שזו בדיוק הכמות שעליו לקבל. "מידה בחבל" - מדידה מדויקת: באומרו בית כור, כוונתו לבית כור אחד נקודה אפס אפס אפס, ועל כן יש למדוד את השטח.
"פיחת כל שהוא - ינכה" - אם במדידה מתברר שאין כאן בית כור שלם אלא אפס נקודה תשע תשע בלבד, יש להשיב את החסר: מנכים אחוז אחד מן המחיר, והכסף חוזר לקונה.
"הותיר כל שהוא - יחזיר" - ומה הדין כאשר השטח גדול מעט מן המוסכם, כאחד נקודה אפס אחת בית כור? לשון "יחזיר" משמעה בדרך כלל השבה, אך בהקשר שלפנינו הכוונה היא שהקונה נותן תוספת כסף - למרבה האירוניה - כדי שהמוכר לא ייוותר עם רצועת קרקע זעירה. הדברים יתבארו להלן.
המקרה השני - "הן חסר הן יתר":
"אם אמר הן חסר הן יתר" - כלומר, לא נאמרה מדידה מדויקת אלא מכירה של פחות או יותר בית כור. ובלשון המשנה: "אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה - הגיעו". רובע לסאה הוא אחד חלקי עשרים וארבעה מבית כור, כלומר כארבע נקודה שתיים אחוזים. משמעות הדבר: אם נאמר שהמכירה היא בקירוב, וסטיית המדידה קטנה מארבע נקודה שתיים אחוזים - העסקה סגורה. כך אמרו, בקירוב, וכך אכן יצא.
"יתר מכאן - יעשה חשבון" - אם הסטייה גדולה משיעור זה, שוב אין המדידה קרובה דיה, ויש לערוך חשבון ולתקן לפי הצורך.
"מה הוא מחזיר לו? מעות" - כלומר, מה על הקונה להשיב למוכר? כסף. לדוגמה: אם טווח הסטייה המותר הוא ארבע נקודה שתיים אחוזים, והתברר שהשטח הוא אחד נקודה אפס חמש בית כור, גדול בחמישה אחוזים מן המשוער, על הקונה להוסיף חמישה אחוזים למחיר הקנייה ולקבל את תוספת הקרקע. שהרי החלופה היא לכפות על המוכר לקבל בחזרה רצועת קרקע קטנה שאין בה שימוש ממשי בפני עצמה, והוא ייוותר עם חלקה חסרת תועלת - ואין זה הוגן.
"ואם רצה - מחזיר לו קרקע" - הברירה בידי המוכר. אם ירצה, יאמר לקונה: לא שמתי לב שהשטח גדול כל כך, ולפיכך אטול לעצמי את הרצועה העודפת; בידך יישאר בית כור אחד נקודה אפס אפס אפס בדיוק, ואת התוספת אשמור לעצמי לשימושיי, ולו כדי לגדל בה עץ דקל.
"ולמה אמרו מחזיר לו מעות? לייפות כוחו של מוכר" - מדוע נתונה הברירה בידי המוכר לתבוע תוספת כסף, ולא לבטל את העסקה או להעמידה על המידה המדויקת ולהיוותר עם רצועת קרקע קטנה? משום שרצוננו לתת למוכר את היד העליונה, מן הטעם שנתבאר: אין אנו רוצים שהמוכר ייוותר עם חלקת קרקע חסרת שימוש.
מתי חוזר העודף בקרקע דווקא:
כל זה כאשר הרצועה העודפת קטנה, אך משהעודף גדול דיו כדי להצדיק שימוש בפני עצמו, משתנה הדין. בפרק הראשון של המסכת עמדנו על שיעור הקרקע הראוי לשימוש כשדה, שיש בה דין חלוקה, והשיעור שם הוא תשעה קבין:
בשדה: בית תשעה קבין, שהם סאה וחצי (בבית כור יש מאה ושמונים קב). ואולם בשלב זה אין מדובר עוד בשאלה של אחוזים, אלא בשטח ממשי הנקרא 'בית תשעה קבין' - כשלושת אלפים שבע מאות וחמישים אמות מרובעות, שהם כאלף מטרים רבועים, דונם, שטח המתקרב לגודלה של בריכת שחייה אולימפית. שטח כזה ראוי לשימוש כשדה.
בגינה: כאשר הקרקע אינה משמשת לזריעת תבואה אלא לגידול ירקות, השיעור הוא בית חצי קב - אחד חלקי שלוש מאות ושישים מבית כור, אך שוב, זו מידה ממשית ולא יחסית: כחמישים מטרים רבועים, כגודלם של ארבעה מקומות חניה.
כדברי רבי עקיבא: בית רובע - רבע הקב, כמחצית מן השיעור הקודם: כעשרים וחמישה מטרים רבועים, חמישה על חמישה מטרים, כשני מקומות חניה. שטח כזה כבר שימושי כגינת ירק.
אם זה המצב - מחזיר לו את הקרקע. כמות קרקע זו שימושית בפני עצמה, ולפיכך המוכר שומר לעצמו את הקרקע העודפת ואינו יכול לדרוש תשלום נוסף. הקונה מקבל בדיוק את מה שקנה - בית סאה, ולא בית כור - ומשלם בדיוק את שהסכים עליו.
"ולא את הרובע בלבד מחזיר, אלא את כל המותר" - המשנה מבהירה כי משעה שנעשה תיקון, אין מותירים את מרווח התמרון שהיה קודם לכן. אף שהמכירה נאמרה בלשון 'כבית כור', ולכן הותרה סטייה של ארבע נקודה שתיים אחוזים, אין מתקנים רק את מה שמעבר לשיעור זה. משבאים לתקן - מתקנים עד לסנטימטר המרובע המדויק, ככל שניתן למדוד. השאר מוחזר למוכר, והקונה מקבל בדיוק את שסוכם עליו, במידה המדויקת ביותר שבידינו.