בבא בתרא, פרק ז', משנה א'. אף משנה זו עוסקת בדיני מכירות ובמשמעותם של ביטויים מסוימים בלשון המקח. המשנה פותחת: "האומר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך" - אדם האומר לחברו כי הוא מוכר לו חלקת אדמה בשיעור של בית כור.
מהו "בית כור":
סאה - מידת נפח. ניתן לדמותה לשישיית בקבוקים בני שני ליטר, כלומר כשנים עשר ליטר.
כור - שלושים סאה, כשלוש מאות ושישים ליטר. זו המידה הגדולה ביותר המופיעה במשנה.
בית כור - שטח הקרקע שבו זורעים כור של זרעי שעורה. שיעורו כשבעים וחמישה אלף אמות רבועות, כחמישה אקרים (כעשרים דונם), כשטחם של שלושה מגרשי כדורגל. מדובר בחלקת אדמה גדולה מאוד.
ראוי לדייק בלשון המוכר: הוא לא אמר "בית כור קרקע" אלא "בית כור עפר", ומשמעות הדבר קרקע הראויה לזריעה, שניתן לגדל בה יבול.
נקעים וסלעים:
המשנה ממשיכה: "היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדין עמה". כלומר, אם בתוך אותה קרקע ישנם שקעים וחריצים בעומק עשרה טפחים (והגמרא מבארת שמדובר גם ברוחב של ארבעה על ארבעה טפחים), או בליטות סלע הגבוהות עשרה טפחים באורך וברוחב של ארבעה על ארבעה טפחים.
הטעם לכך: במכשולים אלו, הבורות והסלעים, אין אפשרות לזרוע. מכיוון שהמוכר התחייב למכור "עפר" הראוי לזריעה בשיעור בית כור, אין אותם חלקים נמנים בכלל השטח. לפיכך עליו למסור קרקע בשיעור בית כור, בתוספת כל השלמה הנדרשת כדי לפצות על החלקים שאינם ראויים לזריעה מחמת הנקעים והסלעים.
לעומת זאת, אילו היה אומר "בית כור קרקע", מובן מאליו שבשטח עצום כזה יימצאו סלעים או שקעים שאין אפשרות לזרוע בהם, והרי הם בכלל המקח. הגמרא קובעת כי כל עוד השטח שאינו ראוי לזריעה הוא פחות מאחד מארבעים וחמישה (כ-2.22 אחוזים מן השטח), הכל כלול במכירה.
"פחות מכאן נמדדין עמה":
אם המכשולים - השקעים שבקרקע או הסלעים שמעליה - אינם מגיעים לשיעור עשרה טפחים, בגובה הסלעים או בעומק הנקעים, הרי הם נכללים במדידת בית הכור.
"ואם אמר לו כבית כור עפר":
כאשר המוכר לא אמר "בית כור עפר" אלא הוסיף כ"ף הדמיון, לשון המורה על שיעור מקורב ולא על כמות מדויקת, הדין משתנה: "אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהים יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עמה". הבורות והבליטות נכללים במכירה ונחשבים חלק מן הקרקע, שכן מלשון "כבית כור" מובן שהשטח יכלול פה ושם סדק או סלע, וכל עוד הדבר מצוי בטווח הסטייה של פחות מ-2.22 אחוזים, אין בכך פגם במקח.
לסיכום: במשנה זו למדנו את משמעותם המדויקת של ביטויי המידה במכר קרקעות. "בית כור עפר" משמעו קרקע הראויה לזריעה בשיעור מדויק, ולפיכך נקעים עמוקים עשרה טפחים וסלעים גבוהים עשרה טפחים אינם נמדדים עמה, והמוכר חייב להשלימם. פחות משיעור זה - נמדדים עמה. ואילו בלשון "כבית כור עפר", שהיא לשון של שיעור מקורב, אף הנקעים והסלעים הגבוהים מעשרה טפחים נמדדים עמה ונכללים במקח.