בבא בתרא, פרק ה', משנה ב'. נקדים ונשוב ונדגיש: משניות אלו קשות להבנה, משום שכולן מבוססות על המשמעות שנודעה למילים אצל בני המאה השנייה בארץ ישראל - משמעות שאינה זהה כלל לדרך שבה אנו מדברים כיום.
המקרה: מכירת חמור:
לחמור שני תפקידים נפרדים: הוא משמש בהמת משא להובלת מטענים, והוא משמש אף לרכיבה. מן המשנה משתמע כי הייעוד הראשוני שלשמו החזיקו אנשים חמור הוא הרכיבה (וכידוע, אף המשיח מגיע רכוב על חמור). לפיכך קיימות שתי מערכות ציוד נפרדות:
ציוד רכיבה - האוכף, הארכופים וכיוצא בהם.
ציוד משא - שקי האוכף, השמיכה המגינה על גב החמור מפני שפשופים וכדומה.
השאלה היא: הקונה חמור ולא פירט מה נכלל במכירה - איזו ממערכות הציוד כלולה בה?
המשנה נוקטת כדבר פשוט שציוד הרכיבה כלול, שכן הוא טפל לחמור וכל חמור משמש אף לרכיבה. הספק נסוב אפוא על ציוד המשא בלבד.
שלוש שיטות בדין ציוד המשא:
"המוכר את החמור לא מכר כליו" - שיטת תנא קמא: ציוד המשא אינו כלול במכירה. אין הוא טפל לחמור אלא דבר נפרד, ולפיכך הקונה מקבל את ציוד הרכיבה בלבד.
"נחום המדי אומר: מוכר כליו" - שתי מערכות הציוד כלולות במכירה, ובכללן ציוד ההובלה.
"רבי יהודה אומר: פעם מוכר ופעם אינו מוכר" - הדבר תלוי בנסיבות: לעיתים ציוד ההובלה כלול ולעיתים אינו כלול.
ביאור שיטת רבי יהודה:
המשנה שואלת "כיצד?", ומעמידה שני מקרים שההבחנה ביניהם נשענת על דקויות לשון שהיו רווחות בדיבורם. הבחנות אלו דקות, ואף לאחר מיטב הביאור עשוי הלומד להישאר בתמיהה מסוימת:
"היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו: מכור לי חמור זה - הרי כליו מכורין": החמור עומד לפניהם עמוס בציוד המשא, וראובן אומר לשמעון בעל החמור: "מכור לי חמור זה". מכיוון שהצביע דווקא על החמור במצבו הנוכחי, ולא אמר "מכור לי את חמורך", יש בדבריו רמז שרצונו בו כפי שהוא עומד עמוס בציודו - ולפיכך ציוד המשא כלול במכירה.
"חמור זה?" - בדרך שאלה: ראובן שואל "חמור זה שלך?", שמעון משיב "כן", וראובן אומר: "אקנה אותו ממך במאה". כאן לא הצביע על החמור במצבו המסוים כדי לרמז שברצונו אף בציוד שעליו, ולפיכך אין הכלים מכורים - אף שהחמור עוטה את ציוד המשא באותה שעה. ציוד המשא אינו כלול, ואילו ציוד הרכיבה כלול כרגיל.
לסיכום: נחלקו התנאים בדין ציוד המשא הנלווה לחמור: לתנא קמא אינו נמכר עם החמור, לנחום המדי נמכר עמו, ולרבי יהודה הדבר תלוי בלשון הקונה ובהקשר הדברים. להלכה נפסק כתנא קמא, שציוד ההובלה לעולם אינו נכלל במכירה אלא אם הוזכר במפורש.
למעשה, בימינו הכול תלוי במשמעות המקובלת של האמירה "אקנה את חמורך", ואין בידינו לקבוע מהי.