בבא בתרא, פרק ד', משנה ב'. משנה זו היא המשכה הישיר של המשנה הקודמת, ועניינה: המוכר את ביתו לחברו סתם, מבלי לפרט מה כלול במכירה - מה נכנס בכלל המכר ומה נותר ברשות המוכר.
"לא את הבור ולא את הדות":
בור - חלל חפור באדמה, כגון מאגר האוגר מים במרתף הבית.
דות - מאגר בנוי מעל פני הקרקע.
שניהם מיועדים לאגירת מים. מאחר שאין כל בית זקוק למאגר מים משלו, ובדרך כלל היו האנשים נזקקים למקום ציבורי יותר - הבאר או בור המים המשותף לכל בני החצר - מתקן אגירה עצמאי, בין מתחת לקרקע ובין מעליה, אינו נחשב חלק חיוני מן הבית. לפיכך לא התכוון המוכר לכלול אותו במכירה, ואף שהגישה אליו נעשית דרך מרתף הבית ופתחו (ובכך נדון להלן) - אין הוא נמכר עם הבית.
"אף על פי שכתב לו עומקא ורומא":
הדין אמור אפילו כאשר בשטר המכר צוין לא רק הבית, אלא גם "עומקא" - עומקו, ו"רומא" - גובהו. גם אז אין המכירה כוללת בור תת קרקעי שבמרתף, שכן לא לכך התכוון המוכר. כוונתו בלשון "עומקא ורומא" היא לזכויות הבנייה: הרשות לבנות קומה נוספת מעל הבית - "רומא", והרשות לחפור ולהעמיק באדמה - "עומקא". אין בכך כדי לכלול מבנים עצמאיים, כגון בור מים, אף שהם מצויים בתוך הקרקע.
אומרת הגמרא: אם כתב לו בשטר "קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיעא" - כלומר, מכירה המשתרעת ממעמקי האדמה ועד רום השמיים - בא פירוט זה לרבות את כל הנמצא בתוך הקרקע, ובכלל זה הבור. אך בלא לשון זו, אין הבור בכלל המכר.
"וצריך ליקח לו דרך" - כשהמוכר משייר לעצמו את הבור:
המוכר את ביתו ומשייר לעצמו את הזכויות על הבור שבמרתף, נחלקו התנאים אם קנויה לו גם זכות הגישה אליו:
רבי עקיבא - "צריך ליקח לו דרך": לשיטתו אדם מוכר בעין יפה, כלומר ברוח נדיבה, בלא לשייר לעצמו זכויות נוספות. הבית נמכר בשלמותו ולא נשמרו למוכר זכויות מעבר, ולפיכך אין לו רשות לגשת אל הבור שבמרתף - אף שהבור שלו - אלא אם יגיע להסדר כספי עם הבעלים החדש, שיתיר לו כניסה בימים ובתנאים שיסוכמו ביניהם תמורת תשלום.
חכמים - "אינו צריך ליקח לו דרך": לשיטתם אדם מוכר בעין רעה, כלומר מצמצם את היקף הזכויות שהוא מוותר עליהן. משהתכוון לשייר לעצמו את הבור שבמרתף, שייר לעצמו גם את זכויות הגישה אליו, ואותן לא מכר עם הבית. לפיכך אין הוא נזקק להסדר כספי נוסף, ורשאי לגשת אל הבור בגבולות הסבירות (הגדרת גבולות אלו אינה נידונה כאן).
ההלכה כרבי עקיבא, שאדם מוכר בעין יפה - ויסוד זה פועל לשני הכיוונים, כפי שיתבאר.
"ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו":
אם התנה המוכר במפורש שהוא מוכר את הבית ואינו מוכר את הבור, מודה אף רבי עקיבא "שאין צריך ליקח לו דרך". אין צורך בהסדר כספי נפרד לשם גישה אל הבור שבמרתף, שכן עצם אמירתו "איני מוכר לך את הבור" מבהירה בבירור שבכוונתו לשייר לעצמו גם את זכות הגישה אליו.
"מכרן לאחר":
המשנה דנה גם במקרה ההפוך: בעל הבית אינו מוכר את ביתו, אלא מוכר לאדם אחר את הבור שבמרתף בלבד, והדרך היחידה להגיע אליו היא דרך פתח הבית:
רבי עקיבא - "אינו צריך ליקח לו דרך": אדם מוכר בעין יפה, ובכלל המכר גם הזכויות הנלוות. משמכר את הבור, מכר עמו את זכויות הגישה אליו, אף שהכניסה נעשית דרך פתח הבית (בגבולות הסביר). נמצא שכבר יש לקונה זכות ממונית לגשת אל הבור, ואינו נדרש להסדר נוסף.
חכמים - "צריך ליקח לו דרך": אדם מוכר בעין רעה ומשייר לעצמו זכויות ככל האפשר. המוכר שייר בידו את כל זכויות הגישה אל הבור, ולפיכך יידרש הקונה להגיע עמו להסדר כספי כדי לגשת אל הבור שרכש.
לסיכום: ההלכה כרבי עקיבא, שאדם מוכר בעין יפה, ויסוד זה פועל לשני הכיוונים. המוכר את הבית ומשייר לעצמו את הבור - מכר עם הבית גם את זכויות הגישה, ויידרש לשלם כדי לגשת אל הבור שלו. ואילו המוכר את הבור עצמו - מכר אותו יחד עם זכויות הגישה, והקונה אינו נדרש לשלם כדי להגיע אל הבור שקנה.