אנו פותחים את הפרק הרביעי של מסכת בבא בתרא, במשנה א'. נושאן של שלוש המשניות הבאות הוא היקף המכר: אדם המוכר בית ואומר "בית זה מכור לך" בלבד, מבלי לפרט מה בדיוק כלול במכירה - מה אכן נכלל בה? המשנה קובעת את דיניה לפי הנורמות, הציפיות ואופני השימוש בבתים בתקופתה, שאין להם אלא מעט קשר למציאות המוכרת לנו כיום, וקשה לראות בהם הלכה למעשה. עם זאת, יש בהם כדי ללמד על אורח חייהם של חכמי המשנה ועל תפיסתם את הנחוץ למגורים.
המוכר את הבית - מה אינו נכלל במכירה:
"המוכר את הבית לא מכר את היציע" - המוכר את הבית, היינו אזור המגורים העיקרי, אינו כולל במכירה את היציע, שהיא התוספות הבנויות סביב הבית. ניתן לדמות זאת לאזור מגורים פנימי ולאזור מגורים חיצוני המקיף אותו: הפנימי משמש בימות החורף, שכן הוא מבודד וחם יותר, ואילו החיצוני משמש בימות הקיץ, שאז מבקש האדם אוויר צח וקריר.
"ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו" - אף אם נקודת הגישה היחידה אל היציע וממנה עוברת דרך הבית המרכזי, המכירה כוללת את ארבעת הקירות של אזור המגורים העיקרי בלבד, והמוכר שומר לעצמו את הזכויות בבית החיצוני. זאת, אף אם משמעות הדבר שייאלץ להיכנס דרך דלת הכניסה של הבית המרכזי, כמי שדופק בדלתם של הבעלים החדשים.
"ולא את החדר שלפנים הימנו" - חדר נוסף, כעין מחסן, הנמצא לפנים מן הבית. הכוונה למבנה שהחצר בחזיתו, ומן החצר נכנסים אל הבית, ומאחורי הבית - עמוק יותר פנימה - נמצא חדר האחסון. חדר זה אינו נכלל במכירת הבית, שכן הוא יחידה נפרדת, והמוכר משיירו לעצמו אף שמכר את הבית עצמו.
"ולא את הגג" - אף הגג אינו נכלל במכירה, כל עוד לא צוין במפורש שנמכר עם הבית. בני אדם משתמשים בגגותיהם לצרכים נפרדים: הקמת סוכה, ייבוש פירות וכיוצא בזה. ותנאי בדבר: "בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים".
גדרו של המעקה:
המעקה הוא כעין חומה נמוכה או גדר המקיפה את שפת הגג. התורה ציוותה על התקנתו כמצווה - גדר בטיחות המגינה על העולים לגג מפני נפילה. קיומו של מעקה בגובה עשרה טפחים מלמד שהגג מיועד לעלייה ולשימוש, וכי הוא אזור שימוש נפרד שאינו תלוי בבית העיקרי. משכך, המוכר את ביתו לא מכר את הגג, שהרי בכוונתו לעלות עליו. מכאן משתמע גם ההפך: אם המעקה נמוך מעשרה טפחים, אין הגג מיועד לשימוש, והריהו טפל לבית העיקרי ועובר עמו במכירה.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "אם יש לו צורת פתח, אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים, אינו מכור" - אם לנקודת הגישה המעלה אל הגג יש צורת פתח, כניסה מסודרת ורשמית, שוב אין צורך במעקה בגובה עשרה טפחים. עצם קיומו של פתח כזה מעיד שמדובר באזור נפרד ומובדל מן הבית העיקרי, ולפיכך לא התכוון המוכר לכלול אותו במכירה - אף שהגג נבנה שלא כהלכה, בהיעדר מעקה. ואין הלכה כרבי יהודה.
לסיכום: המוכר בית סתם, מבלי לפרט את היקף המכר, לא מכר את היציע (ואף על פי שהיא פתוחה לתוך הבית), את החדר שלפנים הימנו ואת הגג המוקף מעקה בגובה עשרה טפחים. העיקרון העולה מכאן: כל אזור המשמש שימוש נפרד ועצמאי אינו בכלל המכר, ואילו מה שטפל לבית העיקרי נמכר עמו. רבי יהודה סובר שאף צורת פתח בלבד די בה כדי להחשיב את הגג כאזור נפרד, ואין הלכה כמותו.