פרקי אבות, פרק ו', משנה י'. הברייתא פותחת ואומרת: "חמישה קניינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו" - חמישה דברים מיוחדים קנה הקדוש ברוך הוא לעצמו ולעולמו. לכאורה יש כאן תמיהה: הרי הקדוש ברוך הוא הוא הבעלים של הכול, הוא עשה את הכול והכול שלו. אלא שאין המדובר כאן בבעלות כללית, אלא בדברים שיש בהם עניין מיוחד עבורו וערך מיוחד עבורו.
כפי שמתאר זאת הספרי, ניתן לומר שיש להם ערך רגשי עבורו. כאשר אדם הוא בעליו של חפץ, לעיתים יש לחפץ ערך כלכלי בלבד - הוא שייך לו מבחינה טכנית ותו לא. אך לעיתים נלווה לבעלות ערך רגשי: החפץ אינו מעניין את בעליו בשל שוויו הכלכלי, אלא מטעם אחר לגמרי.
ומה פירושו של דבר, שחפץ הוא בעל ערך רגשי? פירושו שחלק מזהותו של האדם טמון בדבר הזה. האדם מחצין את זהותו אל תוך החפץ ואומר: כרטיס ההופעה המשומש הזה, אוסף המתכונים הישן של סבתא, החולצה הישנה שאבי היה לובש - כל אלו חלק מן הסיפור האישי שלי, חלק ממי שאני. זהו פירושו של חיבור רגשי אל דבר מה.
כך, וכמובן שאנו מדברים כאן במטאפורה בלבד, לקדוש ברוך הוא חיבור מיוחד עם חמשת הדברים הללו. הוא מושקע בהם, ורואה את זהותו כשלובה בהם, כביכול, עד כדי כך שהשכינה - חלק מנוכחותו, מה שלא תהיה משמעותו של ביטוי זה - מחוברת וטמונה בתוך חמשת הקניינים הללו. הוא מזהה אותם כדברים הממלאים את רצונו ממש בעולם הזה ומייצגים את הצהרת תכליתו, ושכינתו נוכחת ומתגלה בהם ביתר שאת.
ואלו הן, כלשון הברייתא, חמשת הקניינים:
תורה - קניין אחד.
שמים וארץ - קניין אחד.
אברהם אבינו - קניין אחד.
ישראל, עם ישראל - קניין אחד.
בית המקדש, ביתו של הקדוש ברוך הוא כביכול - קניין אחד.
תורה מניין?
היכן מצינו פסוק המלמד שלקדוש ברוך הוא קניין מיוחד בתורה? הפסוק במשלי, שנאמר כביכול בקולה של התורה עצמה: "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" - ה' קנה אותי, את התורה, בראשית דרכו, עוד קודם שנכנס לפעולה, מאז ומקדם. מבחינה טכנית, זו הראיה: מופיעה כאן לשון קניין, שלה' יש חלק בתורה.
אך למעלה מזה, התורה היא תוכניתו של הקדוש ברוך הוא, הצהרת כוונותיו ומטרת בריאתו, המקור שממנו יצא הכול אל הפועל כדי למלא את תכליתו. לפיכך היא קרובה אליו במיוחד, ונוכחותו בה יתרה על שאר מקומות השראת השכינה. וכלשון הזוהר, אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא - התורה היא כמעט כהתגלמותו של ה', כביכול.
שמים וארץ מניין?
מניין שהשמים והארץ אף הם קניינים מיוחדים של הקדוש ברוך הוא? מן הפסוק בישעיה: "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי". הרי שהקדוש ברוך הוא מתייחס לשמים ולארץ ככיסאו וכהדום רגליו. אמנם אין כאן אזכור מפורש של לשון קניין, אך הכיסא הוא דבר מיוחד עבור המלך, סמל ריבונותו והקשור אליו ביותר. הדבר דומה לדברי פרעה ליוסף, שיהיה שווה לו בכול "רק הכסא אגדל ממך" - גדול ממנו בכל דבר מלבד הכיסא.
ומאחר שאין כאן לשון קניין, מביאה הברייתא פסוק נוסף מתהילים: "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך". אפשר היה לחשוב שהכוונה שהעולם מלא בקנייניו של ה' בלשון רבים, אך אין זו הדרך שבה אנו קוראים את הפסוק. הטעם לכך הוא שהמילה "קניניך" נכתבת כאן בלשון יחיד, בלא יו"ד שנייה בין הנו"ן לכ"ף הסופית. ומהו אותו קניין יחיד? הארץ. כלומר: הארץ היא קניינך, והיא מלאה בדברים שעשית. נמצא שלה' יש קניין טכני, כביכול, על הארץ ממש.
אמנם אין כאן אזכור של חלק השמים, אך השמים והארץ הולכים יד ביד. ומאחר שהארץ, שאינה אלא הדום רגליו של ה', היא קניינו - כל שכן שכיסאו, השמים, הוא קניין מיוחד שלו.
אברהם מניין?
מניין שאברהם אבינו הוא קניין מיוחד של הקדוש ברוך הוא? מן הפסוק בבראשית, בברכת מלכי צדק לאברהם: "ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לקל עליון קונה שמים וארץ". מיהו "קונה שמים וארץ" האמור כאן? ההבנה בפסוק אינה שמדובר בשמים ובארץ של הקדוש ברוך הוא שהוא בעליהם, אלא שאברהם אבינו עצמו הוא קונה שמים וארץ, הבעלים של השמים והארץ.
ומדוע? משום שהוא זה שחיבר מחדש את העולם אל רצון ה'. הוא היה מכניס אנשים תחת כנפי השכינה ומביאם לידי חיבור עם הקדוש ברוך הוא. בהיותו ראשון למאמינים, הראשון שקרא בשם ה', הוא מביא את העולם אל תכליתו. הוא כמו האומן שקנה בחוכמה את מעשה ידיו - עשה את העולם כפי שנועד להיות, ולפיכך נעשה העולם שלו.
ואם אברהם הוא זה שהקדוש ברוך הוא מרשה לו, כביכול, להיות בעלים על העולם, ועולם זה עולמו של הקדוש ברוך הוא הוא - כל שכן שיש לקדוש ברוך הוא בעלות מיוחדת באברהם עצמו. הטעם שאנו קוראים את הפסוק בדרך זו הוא שאנו מבקשים ראיה לקניינו של הקדוש ברוך הוא באברהם; שהרי אם תפרש ש"קונה שמים וארץ" מוסב על הקדוש ברוך הוא, אין הפסוק מלמד אלא על השמים והארץ, ולא על אברהם.
ישראל מניין?
למדנו על התורה שהיא מקום מיוחד להשראת השכינה, על שמים וארץ שבהם פועל הקדוש ברוך הוא את מעשיו, ועל אברהם אבינו שהביא את העולם להתחבר אל השראת שכינתו. מניין שאף עם ישראל, שקיבל מאברהם אבינו את השליחות להמשיך ולהביא אלוקות ומודעות אל העולם ולחבר את העולם בחזרה אל בוראו, הוא קניין מיוחד? מן הפסוק בשמות, בקריעת ים סוף: "עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית" - עד שיעבור העם אשר קנית. הרי לשון קניין: הקדוש ברוך הוא קונה את עם ישראל.
אלא שהקדוש ברוך הוא הוציאנו ממצרים, ואפשר היה לומר שהקניין אינו אלא תוצאה טכנית מכך: עבדיו היינו, הוא נטלנו ועתה אנו שייכים לו. קניין מסוג זה הוא בבחינת ערך כלכלי בלבד, ואינו מלמד בהכרח על עניין מיוחד ועל ערך רגשי. ונקודה זו עצמה, שעניינה של הברייתא אינו רק בעצם הקניין אלא במיוחדות שבו, מוכחת מעצם הבאתו של פסוק שני.
וכיצד יודעים אנו שחיבורו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל אינו בעלות בלבד, אלא חשק מיוחד ומקום מיוחד בליבו? מפני שמובא פסוק נוסף, בתהילים, שאין בו לשון קניין כלל אלא לשון חשק: "לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם" - העם הקדוש אשר בארץ, והאדירים, כל חפצי בהם.
הקדושים והאדירים הם ישראל, ובהם נאמר "כל חפצי בם" - רצוני בהם, ובהם בלבד. נמצא שלקדוש ברוך הוא חפץ מיוחד ורצון מיוחד, כמעין חמדה, בעם ישראל. לפיכך אין כאן קניין ובעלות גרידא בעלי ערך כלכלי, אלא ערך רגשי, שכן הקדוש ברוך הוא מחובר אלינו בעניין מיוחד - משום שאנו ממלאים את מטרתו בבריאה, ואנו המקום שבו יכולה השכינה לשרות.
בית המקדש מניין?
ומניין שאף בית המקדש, מקדש ה', יש לו מעמד של קניין מיוחד וסגולה מיוחדת? מן הפסוק בשמות: "מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך" - המכון, יסוד מקום שבתך אשר פעלת, המקדש אשר ידיך כוננוהו. והנה "כוננו" אינו לשון קניין; הוא נכתב בכ"ף ולא בק"ף. אין אנו אומרים שה' קנה את המקדש בידיו, אלא שכונן אותו בידיו.
ומאחר שאין כאן לשון קניין, מניין שיש לה' קניין בבית המקדש? הרעיון הוא ש"ידיך" - שתי ידיים, השקעה של שתי ידיים בכינון בית המקדש.
הדבר עומד בניגוד לבריאת שמים וארץ, שבה הייתה השקעה של יד אחת בלבד, כמו שנאמר בישעיה: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" - "ידי" בלשון יחיד, "וימיני" בלשון יחיד. אלו השקעות של יד אחת, וכבר הוכח מהן שהקדוש ברוך הוא הוא קונה שמים וארץ. ואם בשמים ובארץ, שנעשו בהשקעה של יד אחת, יש לו עניין מיוחד - כל שכן בבית המקדש, שנכונן בהשקעה של שתי ידיים, שהוא קניין מיוחד שלו.
אלא שאין כאן לשון קניין, ולפיכך מובא פסוק נוסף, מתהילים: "ויביאם אל גבול קדשו, הר זה קנתה ימינו" - הביאם אל גבול קודשו, אל גבולות ירושלים הקדושה, ואותו הר, הר המוריה, קנתה ימינו. הרי לנו לשון קניין מפורשת.
והחידוש שבדבר: אין הפסוק מדבר על קניין ה' בבית המקדש עצמו, אלא בהר בלבד, ההר שעליו יושב בית המקדש. ובאמת אין זו גריעותא אלא אדרבה - הפסוק מלמד שלה' קניין מיוחד אפילו בהר כשאין עליו בית מקדש, כבזמננו. וכל שכן שיש לו מקום מיוחד בליבו, קניין מיוחד וחיבור מיוחד, עם בית המקדש עצמו כשהוא בנוי ועומד.
לסיכום: במשנה זו למדנו על חמישה קניינים שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו - לא בעלות כללית של ערך כלכלי, אלא חיבור מיוחד שהוא בבחינת ערך רגשי, שכינה השורה בהם והצהרת תכליתו בעולם: התורה, שהיא תוכניתו ומטרת בריאתו; שמים וארץ, כיסאו והדום רגליו; אברהם אבינו, שהחזיר את העולם אל בוראו; עם ישראל, שבו חפצו ורצונו; ובית המקדש, שנכונן בשתי ידיו. ועל הכול - קניינו של ה' בהר המוריה אף בזמן החורבן, וכל שכן במקדש בנוי ועומד, במהרה בימינו.