אנו עומדים במשנה שלפני האחרונה שבפרק ה' במסכת אבות - משנה כ"ב (ובחלק מן המהדורות היא ממוספרת כמשנה כ"ה). בעל המאמר הוא בן בג בג. אין זה שמו האמיתי, אלא כינוי; כמוהו גם בן הא הא, בעל המשנה הבאה אחריו. שניהם היו גרים, ובשמות אלו הוסתרה זהותם, שכן היה בכך סיכון של ממש - מבקשי רעתם חיפשו אחריהם. בן בג בג חי בתקופתו של הלל הזקן.
ראוי לשים לב כי שתי המשניות הללו - של בן בג בג ושל בן הא הא - כתובות בארמית, דבר חריג ביותר במסכת. ייתכן שזו הייתה השפה שבה דיברו, וייתכן שביקשו שמסרם יובן על ידי ההמון, שדיבר ארמית ולא עברית, כדי שיהיו הדברים נגישים לכול.
לשון המשנה:
"הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ, וּבַהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה" - הפוך בה והפוך בה, שהכול נמצא בתוכה, ובה תחזה, והזדקן ובלה בה, וממנה אל תזוז, שאין לך מידה טובה הימנה. הכוונה בכל אלה היא לתורה.
בן בג בג מדבר כאן על מעלת התורה ותלמוד תורה, על החובה ללמוד תורה לאורך כל ימי חייו של האדם עד הסוף ממש, ועל מיקוד המאמצים - ובפרט המאמצים השכליים - בתלמוד תורה, מתוך שלילת עיסוקים אחרים.
ביאור הביטויים:
"הפוך בה והפוך בה" - בתקופת המשנה למדו תורה מתוך גלילים, והפיכת הגליל משמעה סיבובו מלפנים ומאחור. אך הכוונה הפנימית היא להעמיק בה ולרדת לעומקה. מה שאדם לומד בהיותו בן חמש, בן עשר או בן חמש עשרה, אינו דומה למה שביכולתו ללמוד בהיותו בן ארבעים וחמש, חמישים או חמישים וחמש - ולפיכך עליו להמשיך ולחפש בה עוד ועוד.
"דכולא בה" - שהכול נמצא בה: כל מה שיש לדעת וכל מה שכדאי לדעת מצוי בתורה. מפרשים רבים אף מדברים על כך שדברים רבים שנהוג לכנותם לימודי חול ניתנים ללמידה מתוך התורה. המהר"ל מבאר את הדבר על פי מאמר חז"ל "אסתכל באורייתא וברא עלמא" - הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. התורה היא, כביכול, ה-DNA של היקום וקוד המקור שלו, ומתוך הבנת התורה עצמה ניתן להבין את העולם.
"ובה תחזי" - ובה תראה. הרמ"א מבאר שהכוונה היא שהאדם יראה את האמת ויבין מה נכון מתוך הבנת התורה. גישה נוספת מפרשת שהאדם רואה באמצעותה - מתבונן בעולם דרך מסגרת התורה, כמין 'משקפי תורה'. זו הדרך שבה על האדם לראות את העולם.
"וסיב ובלה בה" - הזדקן והתבלה בה. התורה תישאר קיימת גם לאחר לכתו של האדם, ולעולם אין מחסור במה שניתן ללמוד ממנה; לפיכך עליו להמשיך וללמוד עד הסוף ממש.
"ומינה לא תזוע":
אזהרה היא כנגד האומר: "כבר למדתי את כל התורה שעליי ללמוד, ומעתה אוכל לעבור מסדר החכמה שלנו אל מדעים אחרים ואל לימודים אחרים". עמדת המשנה היא שאין לזוז ממנה.
בגמרא מסופר ששאלו את רבי יהושע מתי מותר ללמד יוונית, והשיב שהדבר אפשרי בשעה שאינה לא יום ולא לילה - שהרי נאמר "והגית בו יומם ולילה", ועל האדם ללמוד תורה יומם ולילה, ולפיכך יש למצוא לכך זמן אחר. אחרים מתירים זאת אך מגבילים את הדבר, בדומה לכך שאין ללמוד תורה במקומות מסוימים כבית הכיסא וכדומה. אכן, בחיים היהודיים קיימות מסורות שונות באשר לתפקידם של לימודי החול ולמידת הראוי שבהם, ורבים מחכמינו היו מומחים אמיתיים בתחומים שמחוץ לתורה. אך תהא המציאות אשר תהא, עמדת המשנה כאן היא שאין לזוז ממנה, מן התורה עצמה.
"שאין לך מידה טובה הימנה" - אין לך חלק טוב ממנה. מבחינת מיצוי הזמן ומבחינת מה שראוי לו לאדם ללמוד, אין דבר טוב מן התורה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. משום כך על האדם למקד את מאמציו דווקא בתלמוד תורה.
לסיכום: במשנה זו מלמד בן בג בג את מעלת התורה ואת חובת הלימוד לאורך כל ימי החיים: להפוך בה ולהעמיק בה בכל גיל, לדעת שהכול כלול בה שכן בה נברא העולם, לראות בה ודרכה את האמת, להזדקן ולבלות בה, לא לזוז ממנה אל עיסוקים אחרים - שכן אין מידה ואין חלק טובים ממנה, בעולם הזה ובעולם הבא.