אנו עומדים במשנה כ"ג שבפרק ה' (ובחלק מהמהדורות היא מסומנת כמשנה כ"ה) - המשנה האחרונה שבפרק, ולמעשה האחרונה שבמסכת כולה. שכן הפרק הבא אינו מורכב ממשניות ממש, אלא מברייתות. משנה זו קצרה, קולעת וחשובה במיוחד.
אומרה של המשנה הוא בן הא הא, שאף הוא היה כנראה גר. "בן הא הא" אינו שמו האמיתי אלא מעין כינוי, אולי כדי להסתיר את זהותו. האות ה"א שבשמו היא האות שהוסיפו אברהם אבינו ושרי אמנו לשמותיהם, והיא מתייחסת ומרמזת לשמו של הקדוש ברוך הוא.
וכך אמר, בלשון ארמית: "לפום צערא אגרא" - לפי הצער, שפירושו כאב וסבל כפשוטו, כך האגרא, הוא השכר והגמול.
שכר לפי המאמץ:
הרעיון הבסיסי כאן פשוט מאוד, אך הוא מרכזי לכל המחשבה היהודית: הגמול השמימי, השכר שאדם מקבל בעולם הבא, הוא פונקציה של כמות המאמץ שהשקיע. הכוונות, התכנון, הטרחה, הריכוז, ההתאמצות, העבודה הקשה, הוצאת הכסף והמשאבים - כל מה שאדם משקיע בעבודתו:
בתלמוד תורה.
בקיום המצוות.
בשינוי תכונות האופי הרעות לתכונות טובות ובהשבחת המידות.
בעזרה לזולת.
כל אלו מעשים טובים, שכר וזכות, אך מידת השכר שאדם מקבל עליהם נקבעת לפי כמות המאמץ שהשקיע בהם, על כל ההיבטים שתוארו.
אין קיצורי דרך:
אין טריקים ואין קסמים. תכלית חייו של האדם כאן היא לבנות מערכת יחסים עם הקדוש ברוך הוא, והדרך לכך היא תורה ומצוות. בסופו של דבר הכול מסתכם באותה מערכת יחסים, ומערכת יחסים היא פונקציה של הבחירה. האדם במהותו הוא בוחר; הבחירה החופשית היא המגדירה מי אנחנו. ומה שמניע אותה אינו הרעיון שבראש בלבד - "הייתי רוצה או לא רוצה לעשות דבר מה" - אלא דווקא המעשה שאדם עושה כדי לגרום לכך שיתקיים.
לפיכך, כאשר דבר מה בא לאדם בקלות, אין בכך רע והוא אכן עושהו, אך אין בכך בנייה אמיתית של מערכת יחסים עם הקדוש ברוך הוא. הוא פשוט מתוכנת מראש בדרך זו על פי נטייתו, אישיותו וגנטיקה שלו. אך כאשר הוא מתגבר על טבעו, או נוטל את הנטייה הטובה ורץ עמה קדימה ומשקיע יותר בעשיית הדבר הנכון - בזמן, במאמץ, במשאבים, בתכנון, ביגיעה, בעבודה קשה, בכסף, במחשבה ובריכוז, וכן בסבלנות, בהתמדה ובנחישות - הרי זו השקעתו במערכת היחסים עם הקדוש ברוך הוא, וזו שתקבע את מידת שכרו לעולם הבא.
כל אדם יכול להיות צדיק כמשה רבנו:
זהו רעיון בסיסי אך מרכזי, ובו מסתיימת המסכת כפי שנתפסה במקורה. אל לו לאדם להתעצב על שלא הרבה בתורה ובמצוות כאחרים; הכול תלוי במאמץ שהוא משקיע. אדם יכול להיות צדיק כמשה רבנו - כל אחד ואחד מאיתנו. אין אנו יכולים להיות נביא כמשה, לא נהיה חכמים כמותו, ולא יהיו לנו המשאבים והחוסן שנולד עמם. אך מבחינת הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו להשתמש בבחירתו החופשית, להתאמץ בעבודת ה' ולטפח את מערכת היחסים עם הבורא במלוא יכולותיו - כל אחד יכול בכך. והעושה זאת נעשה צדיק כמשה רבנו, וראוי לשכר כגדול שבגדולים.
אי לכך, בעזרת השם, עם סיום מסכת אבות, ראוי שנתבונן בעצה שנתנו לנו חז"ל לאורך המסכת ונשתדל ליישמה כמיטב יכולתנו: להתאמץ באמת ולהיות הטובים ביותר שאנו מסוגלים להיות.