לפנינו משנה ח' בפרק ה' של מסכת אבות (במהדורות שונות משתנה מניין המשניות בפרק זה). המשנה פותחת: "שבעה מיני פורענות באין לעולם על שבעה גופי עבירה" - שבעה סוגי גמול אלוקי, שהם למעשה עונשים, הבאים לעולם על שבע קטגוריות של חטא.
שתי הערות מקדימות למבנה המשנה:
במשנה שלפנינו מנויים חמישה סוגי פורענות בלבד; שני הנותרים יופיעו במשנה הבאה.
מבנה המשנה עלול להטעות: נדמה כאילו קיימת התאמה של אחד לאחד - סוג פורענות אחד כנגד קטגוריה אחת של עבירה. אולם אין הדבר כך, ולעיתים כמה קטגוריות של עבירות מובילות לסוג עונש אחד. שאלה זו אולי תתברר בהמשך, ותחילה נקרא את המשנה ונבין את דבריה כפשוטם.
חמש הפורענויות שבמשנה זו:
"מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין - רעב של בצורת בא" - כאשר חלק מן הציבור מפריש מעשרות כראוי ונותן את המתנות לכהנים, ללויים ולעניים, וחלק אינו מפריש, בא רעב מחמת בצורת, כלומר מחוסר גשמים. ותוצאתו: "מקצתן רעבין ומקצתן שבעין" - הגשם יורד במקומות מסוימים ולא באחרים, ולפיכך יימצא מזון במקומות מסוימים ולא באחרים; חלק מן האנשים יהיו רעבים וחלק לא. זו עמידה כנגד עמידה: כנגד מקצת המעשרים ומקצת שאינם מעשרים - מקצת רעבים ומקצת שבעים.
"גמרו שלא לעשר - רעב של מהומה ושל בצורת בא" - כאשר הציבור מחליט כעניין עקרוני שלא להפריש מעשרות כלל ולא לתת את המתנות לכהנים, ללויים ולעניים, בא רעב חמור יותר: לא רק חוסר גשמים, אלא גם מהומה - בהלה ושיבוש. שיבוש בשרשראות האספקה, בהלה או איומים, המונעים ייצור מזון כראוי, ואין די מזון לכול - וכולם נעשים רעבים.
"ושל לא תרם חלה - רעב של כליה בא" - כאשר אין הציבור נותן חלה, היינו החלק מן העיסה הניתן לכהן, בא רעב חמור מן הקודמים: רעב של כליה, שבו מתים אנשים ברעב במיתה נרחבת.
"דבר בא לעולם" - הדֶּבֶר הוא מגפה שבה אנשים מתים בכל מקום (כדוגמת המגפות הידועות: המגפה השחורה, השפעת הספרדית וכיוצא בהן). שתי סיבות מנתה המשנה לבואו:
"על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין" - כאשר עוברים עבירות שעונשן מיתה ואין בית הדין יכול לבצעו. ובזה שני סוגים: עבירות שעונשן מיתה בידי שמיים או כרת - מוות בטרם עת הבא בדרך השגחה, מידי הקב"ה ולא מידי בית הדין; ועבירות שעונשן מיתת בית דין, אלא שבית הדין אינו יכול להוציא להורג מפני שאין עדים כשרים או שלא ניתנה התראה כראוי. כאשר נוצר מצב שבו אנשים מתחייבים מיתה ואי אפשר להעמידם לדין, בא מוות נרחב בדרך של דֶּבֶר, מגפה בריאותית.
"ועל פירות שביעית" - כאשר אין הלכות שביעית נשמרות כראוי: עשיית סחורה בתוצרת שנת השמיטה, שהיא אסורה, או עיסוק בפעילויות חקלאיות שאסרה התורה. אף בזה התוצאה היא דֶּבֶר, רחמנא ליצלן.
"חרב באה לעולם" - פירושה המילולי סייף, וכוונתה שהאלימות והמלחמה באות לעולם. שלוש סיבות נמנו לכך:
"על עינוי הדין" - עיכוב במתן פסק הדין. בית הדין כבר יודע מה יפסוק, לזכות או לחייב, אך מעכב את פסיקתו, והנידון סובל וממתין בייסוריו.
"ועל עיוות הדין" - סילוף הצדק: פטירת חייבים מעונשם, או חיוב חפים מפשע לשלם.
"ועל המורים בתורה שלא כהלכה" - הנותנים פסקי הלכה שאינם עולים בקנה אחד עם הנורמות ההלכתיות, כגון מעשיו של שבתאי צבי, או התרת איסורים בידי רב רפורמי וכיוצא באלה. כל אלה בכלל "מורים בתורה שלא כהלכה", ונושאים את העונש הנורא הזה.
לסיכום: במשנה זו נמנו חמישה מתוך שבעת מיני הפורענות: שלוש דרגות של רעב - כנגד הפרשת מעשרות חלקית, כנגד החלטה שלא לעשר כלל וכנגד אי נתינת חלה; דֶּבֶר - כנגד מיתות שלא נמסרו לבית דין וכנגד פירות שביעית; וחרב - כנגד עינוי הדין, עיוות הדין וההוראה בתורה שלא כהלכה.
המשנה הבאה תמנה את שני סוגי הפורענות האחרונים, ושם נמשיך.