אבות פרק ה', משנה ד'. לפנינו משנה נוספת מסדרת ה'עשיריות', ונראה כי היא מרשימה במיוחד. המשנה אומרת: "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים" - עשרה ניסים שבהם גילה הקדוש ברוך הוא את כוחו לעם ישראל במצרים, ועוד עשרה על ים סוף. וממשיכה המשנה: "עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ועשר על הים" - עשר מכות שבהן היכה הקדוש ברוך הוא את המצרים בארץ מצרים, ועוד עשר בעת קריעת ים סוף.
ועוד נאמר במשנה: "עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר" - עשר פעמים שבהן ניסה עם ישראל את הקדוש ברוך הוא, כביכול, בהתלוננו ובאי שמיעה בקולו. וכלשון הפסוק: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" - דברים שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לאחר חטא המרגלים.
עשרה ניסים במצרים:
כאשר חושבים על עשרת הניסים שבמצרים, הנטייה הראשונה היא למנות את דם, צפרדע, כינים - כלומר את עשר המכות. אולם אין זו כוונת המשנה. המכות עצמן אכן מדהימות: מכת ארבה עצומה, וברד שאש בוערת בתוכו. אך הגדול שבניסים הוא דווקא שכל אלו לא פגעו ביהודים שבגושן: ליהודים היו מים לשתות בשעה שלכל האחרים היה דם, וכן הלאה. זהו הנס הראשון - הצלתם של ישראל, ונקודה זו חשובה עד מאוד.
עשרה ניסים על הים:
יש הלומדים, כדרך המדרש, שעשרת הניסים שעל הים הם כנגד עשר המכות - כלומר עשרה עונשים שאירעו למצרים ולא אירעו לנו, ובכך מקבילים מצרים והים זה לזה. אולם הברטנורא מונה, על יסוד המדרשים, עשרה ניסים נפרדים שאירעו ליהודים בשעת חציית הים:
הים נבקע.
נעשה להם כמעין מנהרה לעבור דרכה.
הקרקע מתחת לרגליהם נעשתה יבשה וקשה, כקרקע איתנה.
בניגוד למצרים, שאצלם נעשו המים כבוץ שהתקיע אותם.
הקרקע מתחת לרגליהם לא הייתה סתם קשה, אלא כמרצפות קטנות הערוכות שורות שורות.
המים עצמם נעשו קשים כסלעים, כדי להעניש את המצרים.
לא היה שביל אחד בלבד, אלא שנים עשר שבילים נפרדים בים לשנים עשר השבטים.
חומות המים היו שקופות כאבן יקרה, כדי שיוכלו לראות שלא רק שבטם עובר ללא פגע, אלא אף שאר השבטים.
אף שמדובר במי מלח, שהם חלק מן הים התיכון, יצאו מן החומות מי שתייה שטפטפו כלפי מטה, והם שתו מהם.
כל מה שלא שתו התקשה שוב לצרורות קטנים בהגיעו לקרקע.
עשר המכות במצרים ועשר על הים:
עשר המכות שבמצרים ידועות ומוכרות לנו מסדר ליל הפסח. אך מהן עשר המכות שעל הים? הברטנורא מביאן מפסוקי שירת הים, המונים עשרה דברים שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים:
"סוס ורוכבו רמה בים" - הסוס והרוכב הושלכו לים ונשמרו יחד, ובכך נידונו יחד, וזה נס בפני עצמו.
"מרכבות פרעה וחילו ירה בים" - המרכבות הושלכו לים, ואף הן נדבקו יחד.
"ומבחר שלישיו טובעו בים סוף" - הקצינים הבכירים והשרים טבעו אף הם בים.
"תהומות יכסיומו" - המים העמוקים כיסו אותם.
"ירדו במצולות" - הורדו אל עומק הים ממש.
"תרעץ אויב" - האויב רוצץ.
"תהרוס קמיך" - הקמים נגד הקדוש ברוך הוא נופצו.
"יאכלמו כקש" - הנותרים נבלעו כביכול על ידי הקש.
"כסמו ים" - המים כיסו אותם.
"צללו כעופרת" - שקעו לתחתית הים כעופרת.
עשרה נסיונות שניסו ישראל את המקום:
עד כאן שני המקבצים של עשרה ניסים לעם ישראל - במצרים ועל הים, ושני המקבצים של עשר מכות למצרים - במצרים ועל הים. כעת נמנה את עשרת הנסיונות שבהם ניסה עם ישראל את הקדוש ברוך הוא, לפי מניין הברטנורא:
לפני קריעת ים סוף אמרו: "המבלי אין קברים במצרים?".
כשיצאו מן הים אמרו במרה: "מה נשתה?".
כשהגיעו לרפידים ביקשו מים לשתות.
נאמר להם שלא לצאת ולחפש מן, ויצאו לחפש.
נאמר להם שלא להותיר מן ללילה, והותירו.
אמרו: "אין לנו בשר, מוטב שהיינו מתים במצרים, שם היה לנו בשר" - בזוכרם את סיר הבשר.
התלוננו על הבשר בשנית, והם האספסוף שהיה עמם.
חטא העגל.
חיפשו דברים להתלונן עליהם, כמתאוננים שרצו להתקוטט.
חטא המרגלים, באומרם: "הלוואי ומתנו במצרים ולא נתקענו כאן, שהרי אין ביכולתנו לכבוש את ארץ ישראל".
ראוי לציין כי היו נסיונות נוספים בהמשך הדרך, ועם ישראל הוסיף לגרום בעיות: מרדו של קורח, ומי מריבה שבהם היכה משה בסלע, וכיוצא באלה. אולם מאחר שהפסוק שממנו נלמדו "זה עשר פעמים" נאמר לאחר חטא המרגלים, מונים אנו את עשרת הנסיונות הראשונים, עד חטא המרגלים ועד בכלל.
לסיכום: המסר המרכזי העולה מן המשנה הוא ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא. לא רק את הרעה שהביא על המצרים למעננו, כדי להענישם על אשר עשו לנו, אלא בעיקר את כל הניסים שעשה עמנו ולמעננו, שעלינו להכיר בהם ולהוקירם, ולראות את ההשגחה העצומה שבכל המתרחש - להתמקד בטוב הנעשה עמנו ולא ברעה הנעשית לאחרים.
ומעל הכול, לראות את חסדו ורחמיו העצומים של הקדוש ברוך הוא: אף שאין אנו עומדים תמיד במצופה מאיתנו, וכשם שדור הדעה, הדור שבמדבר, לא עמד במשימתו ונכשל פעמים רבות כל כך - אף על פי כן אהב אותם הקדוש ברוך הוא ודאג להם. ובעזרת השם נעשה כמיטב יכולתנו, ונדע כי אף אם ניפול, הקדוש ברוך הוא עדיין אוהב אותנו ודואג לנו.