אבות, פרק ד', משנה כ"א - ובחלק מנוסחאות המשנה היא מופיעה כמשנה ט"ז. המשנה פותחת בלשון "רבי יעקב אומר", והכוונה, ככל הנראה, לרבי יעקב בן קורשאי, שהיה אחד מחכמי אושא.
רקע התקופה - דור אושא:
חכמי אושא פעלו לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה. החורבן שפקד אז את החכמים, את המסורה ואת העם היה קשה אף מן החורבן שבעקבות המרד הגדול בשנת 70, חורבן בית המקדש. יהודים לא הורשו עוד להתגורר בירושלים, ששמה הוסב לאייליה קפיטולינה, ואף נאסר עליהם, בעונש מוות, לשהות בטווח ראייה מן העיר. יתרה מזו, כל אזור יהודה, החצי הדרומי של הארץ, הוחרב בידי הרומאים כליל, ולא נותרו בו חיים יהודיים של ממש. כך עבר מרכז החיים היהודיים, בפעם הראשונה, צפונה אל הגליל.
ישיבת יבנה נסגרה בידי הרומאים כחלק מגזירות אדריאנוס בשנת 135. לאחר מותו של אדריאנוס בשנת 138 החלו החיים להתחדש, והיהודים יכלו לפתוח דף חדש בצפון, במקום הנקרא אושא - כעשרה מייל, כחמישה עשר קילומטרים, דרומית מזרחית לחיפה של ימינו. שם פתח רבי שמעון בן גמליאל השני, בנו של רבן גמליאל דיבנה, את הסנהדרין מחדש בהיותו הנשיא, במעמד מוכר מטעם הרומאים. באותו בית מדרש ישב רבי יעקב, שהיה אף אחד ממוריו של רבי יהודה הנשיא.
לשון המשנה:
"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא" - העולם הזה נמשל לפרוזדור, לחדר כניסה והכנה, הקודם לעולם הבא.
"התקן עצמך בפרוזדור" - הכן ותקן את עצמך בעודך שוהה בחדר ההמתנה.
"כדי שתיכנס לטרקלין" - כדי שתהיה ראוי להיכנס אל הארמון שבו שוכן המלך.
הרעיון פשוט: אדם העומד להיכנס לפגישה חשובה ממתין בחדר הכניסה, ואם יש בו שמץ של דעת, ינצל את הזמן להכין את עצמו - שיערו מסודר, בגדיו מתוקנים - כדי שיוכל לעמוד לפני האדם החשוב, לפני המלך, כשהוא ערוך ומוכן. כך בדיוק העולם הזה: הוא ההזדמנות להתכונן, ומוטב לנצלה עד תום, שכן זו ההזדמנות היחידה הניתנת כאן.
מדוע זהו יסוד מוסד?
אף שזהו רעיון פשוט, הוא יסודי ביותר, שכן הוא מלמד כיצד להתייחס אל כל המפעל הזה - אל כל מה שהאנושות אי פעם הכירה, אל העולם הזה כולו. המשנה קובעת שאין לעולם הזה תכלית כשלעצמו. כשם שאין בונים פרוזדור או חדר מבואה אלא אם כן קיים חדר עיקרי, בית שלם, מעבר לו - כך העולם הזה חשוב עד מאוד, אך חשיבותו היא בהיותו שלב הכנה לעולם הבא שאליו אנו מכוונים. זה, ולא אחר, תפקידנו בעולם הזה.
לפיכך כותב האור החיים בפתיחתו, בפרק א', שזוהי ההתמצאות היסודית שעל כל יהודי לרכוש: תפיסה נכונה של מהותו של העולם הזה. עניין זה קשור לאחת משש המצוות התמידיות, המוטלות על האדם בכל עת: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". כפי שמסביר מר בראון בלאך, "אחרי עיניכם" משמעו לעשות דבר מדברי העולם הזה מטרה בפני עצמה. זהו יצר הרע הקבוע המלווה את האדם, וזו טעות מוחלטת - עבירה מן המדרגה החמורה ביותר, העלולה להכשילנו שוב ושוב.
עלינו להביט בעולם הזה אך ורק כאמצעי אל התכלית: דרך להתכונן ולהכין את עצמנו, כדי שנהיה ראויים ומסוגלים לזכות בעולם הבא הטוב ביותר האפשרי.