אנו ממשיכים בפרק ד' במסכת אבות, משנה כ"ב. אף משנה זו נאמרה מפיו של רבי יעקב, והיא שזורה בדבריו במשנה הקודמת, שם לימד כי העולם הזה דומה לפרוזדור - חדר הכנה - בפני הטרקלין, הוא העולם הבא. כאן הוא בא לשקול את שני העולמות זה מול זה.
"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא":
שעה אחת בעולם הזה של תשובה ומעשים טובים - של תיקון עצמי, של מילוי אותה משימה של "התקן עצמך", של הכנת האדם את עצמו ושל עשיית מעשים טובים, שבהם הוא הופך את עצמו לראוי וממצה את הפוטנציאל הטמון בו - יפה וגדולה יותר מכל חיי העולם הבא כולם.
"ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה":
'קורת רוח' פירושה המילולי הוא התקררות הרוח (קורת מלשון קור), אך הכוונה היא לשלווה, להנאה ולתחושת הסיפוק שהאדם מקבל בעולם הבא. אפילו שעה אחת בלבד של תחושה זו גדולה מכל תענוגות העולם הזה גם יחד - כלומר, כל שמונה מיליארד בני האדם, כפול מאה שנות חייהם, וכל ההנאה והטוב שניתן לדחוס לתוכן. כל אלה יחד אינם מגיעים לשעה אחת של השמחה והסיפוק הנשגבים שבעולם הבא.
מה, אם כן, נעלה יותר - העולם הזה או העולם הבא?
התשובה היא שיש כאן יחסי גומלין. העולם הזה נועד לרכישה, לבנייה ולעשייה של העולם הבא, ואין בו הזדמנות שנייה: החיים האלה הם ההזדמנות היחידה, וכל דקה בהם היא הזדמנות שאינה ניתנת לשחזור. על כן, בסופם של החיים ישתוקק האדם ויאמר: לו הייתה לי עוד שעה אחת בלבד, כדי לעשות דבר נוסף - תשובה, מעשה טוב, תיקון עצמי, מצווה אחת נוספת. משום שאין הזדמנות שנייה, ערכו של העולם הזה הוא ערך שאין לו תמורה.
ובד בבד, בעולם הזה כלואה הנשמה בתוך גוף, ולגוף יכולת מוגבלת לתפוס, לחוש וליהנות. אין שום דרך להשוות זאת לחוויה של נשמה שהצליחה במשימתה והגיעה לעולם הבא, הנהנית מזיו השכינה, מתדבקת ומתענגת מזוהר הקשר והזיקה עם הקדוש ברוך הוא.
אין בידינו כל מושג בעולם הבא:
חשוב להבין שאין לנו שום תפיסה כיצד ייראה העולם הבא, והדבר הוא מעבר להשגתנו. חז"ל אומרים במסכת שבת (סג): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח" - כל הנבואות על העתיד עוסקות בזמן שבו העולם מתוקן, אך עדיין מדובר בעולם הזה. ואילו על העולם הבא אין לאיש הצצה או קורטוב של תפיסה, אף לא לנביא.
וכלשון הפסוק בישעיהו (סד): "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו" - איש לא ראה את אשר מכין הקדוש ברוך הוא למחכים לו. מה שממתין בצדו השני של המסך נעלם מכל עין. קשה, אם כן, להבין כיצד ייראה העולם הבא ומהו, אך חז"ל מלמדים אותנו כאן שאותה חוויה טובה לאין ערוך מכל המתרחש בעולם הזה.
לסיכום: המשנה מציבה זו מול זו את מעלת שתי השעות - שעת התשובה והמעשים הטובים בעולם הזה, ושעת קורת הרוח בעולם הבא - ומלמדת ששתיהן נעלות מחיי העולם שכנגדן. המסר העולה מכאן הוא שלאדם ניתנה הזדמנות אחת בלבד, ועליו לנצל כל שנייה, שכן אין דרך להשיבה. העולם הזה הוא ההזדמנות היחידה, וכל רגע בו יקר מפז - כדי שיזכה בעולם הבא הנפלא ביותר העומד לפניו.