לפנינו משנה י"ח בפרק ד' של מסכת אבות (ובחלק מן הנוסחאות היא נמנית כמשנה י"ד), ובעל המאמר הוא רבי נהוראי. ראוי לפתוח בשמו: 'נהוראי' אינו שמו המקורי אלא כינוי - מי שמפיץ אור (ומלשון זו נגזר גם הביטוי 'סגי נהור'). זהותו של רבי נהוראי אינה ברורה, ושלוש דעות נאמרו בה:
רבי מאיר - ששמו אף הוא מורה על מפיץ אור, וגם הוא כינוי ולא שם מקורי.
רבי נחמיה.
רבי אלעזר בן ערך.
אין בידינו הכרעה בדבר, אולם נבאר את המשנה כאילו נאמרה מפיו של רבי אלעזר בן ערך, שכן קורות חייו אינן רק מיישבות את דבריה בנקל, אלא הופכות אותה למרגשת ומשמעותית עד מאוד.
לשון המשנה:
"הוי גולה למקום תורה" - על האדם להגלות את עצמו למקום של תורה.
"ואל תאמר שהיא תבוא אחריך" - אל יאמר האדם שהתורה תבוא אחריו.
"שחבריך יקיימוה בידך" - אל יאמר שחבריו יקיימו וישמרו אותה עבורו.
"ואל בינתך אל תישען" - אל יסמוך על הבנתו שלו.
נקודתה הראשונה של המשנה ברורה: על האדם לעזוב את המקום שבו הוא נמצא וללכת אל מקום שיש בו בית מדרש פעיל ומשגשג ורבנים שמהם יוכל ללמוד תורה, ואל יאמר כי התורה היא שתבוא אליו.
סיפורו של רבי אלעזר בן ערך:
כפי שלמדנו בפרק השני, רבי אלעזר בן ערך היה אחד מחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, ולדעת רבן יוחנן בן זכאי אף הגדול שבחמישה - "מעיין המתגבר", המעיין הבלתי נדלה של תורה. לאחר פטירת רבן יוחנן בן זכאי למדו כל התלמידים ביבנה, ואילו רבי אלעזר בן ערך בחר לעבור למקום אחר: מקום בארץ ישראל הנקרא בלשון חז"ל דיומסת (Emmaus), שאינו יבנה, וככל הנראה מעין מקום נופש.
הוא סבר כי מאחר שהוא, כביכול, גדול הדור, יבואו האנשים אליו. אך איש לא בא. הוא התענג במקומו מתוך ציפייה שיבואו התלמידים, והם לא באו. הגמרא מתארת סוף טרגי ממש: לקראת סוף ימיו שכח את כל תלמודו, עד שלא היה יכול לקרוא פסוק כהלכה. אף את הפסוק המפורסם "החודש הזה לכם" לא הצליח לקרוא, וקרא אותו בטעות - באופן טרגי ואירוני כאחד, כפי שמתואר שם.
אם אכן הוא בעל המאמר, מקבלים דבריו משנה תוקף. כפי שביטא רבי נחמן נקודה זו בדיוק: אל יאמר אדם שהתורה תבוא אליו, אף אם הוא גדול הדור. וכל שכן אדם מן השורה, ששמע כי ישיבה עתידה לעבור לעירו בשנה הבאה - אל יישאר וימתין לה, שכן יאבד שנה שלמה בהמתנה. אל יאבד אף רגע, אלא ילך אל המקום שבו נמצאת התורה.
"שחבריך יקיימוה בידך" - שני פירושים:
אל יאמר האדם שחבריו ילמדו וישובו וימסרו לו את הדברים, שכן אין להשוות את הנשמע ישירות מפי הרב לנשמע מכלי שני מפי אדם אחר. לפי פירוש זה נקראת האות ש' כאילו נאמרה ו': ואל תאמר שחבריך יאמרו לך.
פירוש נוסף, המכוון למי שהוא כבר תלמיד חכם מושלם: אל תישאר במקום מגוריך מתוך מחשבה שהתורה תבוא אליך, אלא לך אל בית המדרש - שכן הדרך להישאר חד ולפתח את לימוד התורה היא באמצעות החברים. לפי פירוש זה, טעם ההליכה למקום תורה הוא ש"חבריך יקיימוה בידך": האדם זקוק לחבריו שיסייעו בידו לקיים ולשמר את תורתו שלו.
"ואל בינתך אל תישען":
ביטוי זה הוא ציטוט של פסוק במשלי: אל יסמוך האדם על חכמתו והבנתו שלו. הרעיון הוא, שאם יישאר בביתו מתוך תקווה שהתורה תבוא אליו, או אם הוא תלמיד חכם הלומד בעצמו לבדו, סופו שיישאר מאחור. לא יהיה לו עם מי לברר את העניינים ולוודא שטעויותיו מתוקנות. האדם סבור כי יוכל ללמוד לבדו, אך טעות גדולה היא בידו.
לסיכום: המשנה מורה לאדם לגלות למקום תורה, ללמוד עם אנשים אחרים, עם החבורה, עם הגדולים והרבנים - שזוהי הדרך היחידה לגדול בהצלחה ובאופן מהימן, הן כתלמיד חכם מתחיל והן כתלמיד חכם מושלם, כרבי אלעזר בן ערך.