אבות פרק ד', משנה י"ז (בחלק מהמהדורות היא עדיין חלק ממשנה י"ג). כאן אנו פוגשים את רבי שמעון - הוא רבי שמעון בר יוחאי, התנא המפורסם, אחד מחמשת תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא.
רבי שמעון בר יוחאי:
רבי שמעון היה תלמיד צעיר עוד בימי יבנה, כלומר לפני גזירות אדריאנוס ומרד בר כוכבא, ולאחר מכן המשיך בתלמודו אצל רבי עקיבא. הוא אחד מחמשת התלמידים שקיבלו סמיכה מרבי יהודה בן בבא, יחד עם רבי יהודה ואחרים.
לאחר שדיבר נגד הרומאים נאלץ להסתתר ולחיות במערה, ושהה בה שלוש עשרה שנים - שבמהלכן הפך לאיש הקדוש והנשגב שהגמרא מתארת. מוצאו מן הצפון, מן הגליל. מייחסים לו את המכילתא (מכילתא דרבי שמעון) ואת הספרי: כפי שאמרנו במשנה הקודמת, רבי יהודה הוא בעל הספרא, מדרש ההלכה על ויקרא, ואילו המכילתא שעל שמות והספרי שעל במדבר ודברים נכתבו בעיקרם על ידי רבי שמעון.
כמו כן מתואר רבי שמעון כמחברו של ספר הזוהר, ספר היסוד של הקבלה והמיסטיקה היהודית, שפורסם לראשונה רק במאה השלוש עשרה, אך לפי המסורת מקורו ברבי שמעון בר יוחאי. ככל שמחשבת הסוד היהודית הפכה פופולרית ומרכזית יותר במאות השנים האחרונות, כך הפך גם רבי שמעון לדמות מוכרת ונערצת יותר, עד של"ג בעומר בישראל הוא כמעט יום ההילולה שלו - חגיגה לזכרו, לתורתו ולתלמידיו. הוא נעשה דמות שמעבר לחיים עצמם.
לשון המשנה:
"שלושה כתרים הן: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן".
מיד עולה השאלה: לכאורה מוזכרים במשנה ארבעה כתרים, ואילו רבי שמעון פותח ואומר שלושה בלבד. כיצד ניתן ליישב זאת?
שלושת הכתרים ומקורותיהם:
ההבנה הבסיסית, כפי שלומדים הברטנורא ואחרים, היא שיש שלושה כתרים בלבד בתורה - שלושה חלקים בחברה היהודית שהתורה מחייבת את היהודי לחלוק להם כבוד, וכל אחד מהם מבוסס על פסוק:
כתר תורה - הפסוק בויקרא "והדרת פני זקן": יש להראות כבוד כלפי הזקן, ו'זקן' הוא זה שקנה חכמה. זהו החכם, תלמיד החכם.
כתר כהונה - הפסוק "וקידשתו... קדוש יהיה לך", המתייחס לאהרן הכהן, הכהן הגדול הראשון. זו ההסתכלות על הכהונה כמקור של קדושה ויראה.
כתר מלכות - הפסוק בדברים העוסק בהעמדת מלך על ישראל: "שום תשים עליך מלך". המלך מוצב מעלינו, ולפיכך ראוי לכבודנו ונדרש לזכות בו.
שלוש הקטגוריות הללו - החכמים, הכהונה והמלכות - הם האנשים שראוי ומחויב לכבדם.
ראוי להזכיר כאן את דברי הרמב"ם המפורסמים בהלכות תלמוד תורה: כתר מלכות ניתן לדוד ולזרעו, וכתר כהונה ניתן לאהרן ולזרעו, ואלו מחוץ להישג ידו של מי שאינו בן השושלת המתאימה. אך כתר התורה מונח ומוכן, שוכב וממתין - כל הרוצה יבוא וייטלנו. הוא מתאים לו בדיוק, הוא ירושתו, ודי שילך וייקח אותו כדי לזכות בו.
שלושה מקורות של סמכות:
הברטנורא לומד שהתורה מחייבת לכבד את שלושת החלקים הללו בחברה. הצד השני של המטבע - וזו הצעה משלי, שלא ראיתי מפורשת, אך נראית פשוטה - הוא ששלוש הקטגוריות הללו הן שלושת התחומים שמהם נובעת הסמכות בחברה היהודית:
תלמיד החכם: ניתנה לו סמכות לחוקק ולפסוק בשאלות וכיוצא בהן.
הכהן: אחראי על עניינים מסוימים, כגון פסיקה בנגעים, וכן הוא המשמש היחיד המורשה לעבודה בבית המקדש. אין קרבן תמיד של בין הערביים בלא כהן, ומכאן שהכהנים הם מתווכים חשובים ובעלי סמכות.
המלך: מורשה בענייני השעה ובענייני המדינה, וזו כמובן סמכות לכל דבר.
אלו הם, לדעתי, שני צדדים של אותו מטבע: הסמכות בחברה היהודית נובעת מתלמידי החכמים, מן הכהנים ומן המלך, ומשום שהם מקור של סמכות מחייבת אותנו התורה לחלוק להם את הכבוד הראוי.
וכתר שם טוב עולה על גביהן:
נקודת המשנה, כפי שלומדים הברטנורא ורבים אחרים, היא שאף אם אדם הוא למדן, או כהן מלידה, או מלך - אם אין לו שם טוב, אינו ראוי לתואר. לא די בכך שאדם נושא בשם את התואר, שבמקרה הוא המלך או הכהן או הלמדן הגדול; עליו להיות בעל מוניטין ללא רבב, כדי שיהיה ראוי לכבוד שמעמדו בחיים מזכה אותו בו. יש כאן שכבה נוספת, כתר עליון, שצריך לחול עליו - הווידוא שיש לו שם טוב, המאשר שהוא אכן ראוי לכבוד שהוא אמור לקבל.
שלושת הכתרים בחייו של כל אדם:
יש דרך נוספת להסתכל על כך: בכל אדם קיימים באופן כלשהו שלושת יסודות עבודת ה' - תורה, עבודה וגמילות חסדים:
תורה - זהו כתר תורה כפשוטו.
עבודה - כל אחד הוא ברמה מסוימת הכהן של עצמו: שולחנו מזבח, והוא מתפלל שמונה עשרה בשחרית כנגד תמיד של שחר.
גמילות חסדים - תפקידו של המלך הוא לוודא שצורכי העם ממולאים, וזהו עניינו של החסד: לגמול חסד עם הזולת ולדאוג לצרכיו.
מוטל אפוא על האדם לקיים את שלושת הדברים הללו, וכך עליו להסתכל על חייו.
שלושת הזרים שבכלי המקדש:
מצינו מדרש בשמות רבה, שנעסוק בו בפרק השישי, שלפיו כתר מונח על שלושה מכלי המקדש - זר, כתר או נזר, כפי שתקראו לו, על שפתם של שלושה כלים:
השולחן - שעליו מונח לחם הפנים, וקשור למלכות אף במידותיו, במספר הטפחים שבו (איני נכנס לפרטים כעת). מכל מקום, הוא יוצא לפי מידות המלכות.
מזבח הזהב, המזבח הפנימי - המקביל ומצטרף למידות הכהונה.
הארון - מקום משכנם של לוחות הברית וספר התורה של משה רבנו. גם לו יש זר משלו, והוא מקביל למ"ח המידות שהתורה נקנית בהן, מידותיו של תלמיד החכם.
לסיכום: אכן חשוב שהאדם יעסוק בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים - אך חשוב לא פחות שיעשה זאת בדרך המקנה לו שם טוב, בדרך שאנשים מכבדים ומעריכים, ומבינים שהדברים נעשים כראוי ובאופן הנכון. אם אדם חי את חייו כתלמיד חכם, או כבקי בתפילה ובעבודה, או כמי שעוסק בחסד, אך עושה זאת בדרך שאינה מקנה לו שם טוב - שוב אינו ראוי באמת לתואר, וחסר לו דבר חשוב מאוד. עליו לזכות בכתר שם טוב, העולה על גבי כל יסודות חייו.