אבות פרק ד', משנה ג' - ולפנינו משנה נוספת מבן עזאי. בפתח הדברים נעמוד על מחלוקת מפורסמת המובאת בתלמוד הירושלמי: רבי עקיבא אומר כי הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך" - המצווה לאהוב את חברך כמוך. בן עזאי, בעל המשנה שלנו, חולק וסובר כי הפסוק שיש להתמקד בו אינו "ואהבת לרעך כמוך", אלא הפסוק שבספר בראשית: "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו".
לדעת בן עזאי, הכלל הגדול אינו מתמקד דווקא ב"רעך" - בחברך היהודי - אלא כל האנושות כולה מועמדת על ידי התורה, במידה מסוימת, על בסיס שווה, ומוטל על האדם לכבד כל בן אנוש. בוודאי בא בן עזאי לכלול אף את הגויים, ויש יסוד לומר שכוונתו להעמיד גם גברים ונשים על בסיס שווה:
במשנה במסכת סוטה בן עזאי הוא האומר שאדם חייב ללמד את בתו תורה.
בירושלמי בתחילת מסכת חגיגה שב בן עזאי ודוגל בזכותן של הנשים.
ניתן לטעון, אפוא, כי בן עזאי דוגל בהעמדת גברים ונשים על בסיס שווה, אפילו בלימוד התורה עמן. מכל מקום, דבריו כאן מדברים במידה מסוימת אל השוויוניות של המאה העשרים ואחת.
לשון המשנה:
הוא היה אומר:
"אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם" - אל תזלזל באיש.
"וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר" - אל תבטל שום דבר.
"שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה" - אין אדם שאין לו שעה משלו.
"וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם" - אין דבר שאין לו מקום משלו.
שיטת הברטנורא:
גישת הברטנורא ספציפית מאוד: מדובר באדם המגן על עצמו מפני נזק. המשנה מזהירה מפני זלזול בזולת ומפני השליית העצמי במחשבה "אדם זה אינו כלום, אין בכוחו לעשות לי דבר". אל תחשוב כך, שכן עלול הוא לשוב ולפגוע בך - שאין לך אדם שאין לו שעה, ולכל אחד מגיע רגעו. כאשר יסתדרו הכוכבים לטובתו, יוכל לגבות את נקמתו.
באופן דומה מתפרש ההמשך: "מפליג" עניינו הרחקת דבר, כלשון "חכם מופלג" - הגבוה בראש ובכתפיים מעל השאר, וכלשון "דור הפלגה" - הדור שנפוץ ונתפזר. "מפליג", בבניין הפעיל, משמעו לגרום למרחק גדול בינך לבין הדבר. הברטנורא מבין, אפוא, שאם קיים מקור פוטנציאלי של סיכון, אל תאמר "דבר זה לעולם לא יקרה", שכן הוא עלול לקרות. אין לך דבר שאין לו מקום - הכול קורה. השיטפון המתרחש אחת לאלף שנה מתרחש לעיתים אחת לשלוש שנים, ועל כן אל תשלה את עצמך, והיזהר מן הסיכון.
שיטת התפארת ישראל:
ישנה גישה נוספת, שאליה אני נוטה מעט יותר, והיא גישת התפארת ישראל, הלומד את המשנה באופן כללי יותר: כל אדם בעולם הזה נמצא כאן מסיבה מסוימת. כולנו בצלם אלוקים, כלשון הפסוק שהביא בן עזאי בירושלמי בנדרים. ואפילו אדם שהוא כסיל וטיפש, ואפילו רשע ואדם רע, נמצא כאן על פני האדמה מסיבה מסוימת, שאם לא כן היה הקדוש ברוך הוא מסלקו.
כפי שנהג רבי, הרב נח אורלך, לומר לפני שלושים שנה, כשהמשל הזה עוד היה רלוונטי: "מר סוני אינו מכניס חוטים מיותרים לרשמקולים שלו, והקדוש ברוך הוא מהנדס טוב יותר ממר סוני". הנקודה ברורה: אין חלקים מיותרים. אם אתה כאן, הרי זה משום שהקדוש ברוך הוא רוצה בך, ויש לך תפקיד למלא - וכשם שהדבר אמור בך, כך הוא אמור בכל אדם אחר. לפיכך, כשאתה רואה אדם על פני האדמה, אף אם הוא נראה כטיפש, כאדם חסר ערך או כאדם רע, הוא נמצא כאן מסיבה מסוימת. אל תזלזל בו, שכן זלזול בצלם אלוקים הוא זלזול בקדוש ברוך הוא עצמו. גם אם ספק אם דין זה חל על רשע, בוודאי שאף הרשע נמצא כאן מסיבה מסוימת, ואין לבטל את קיומו לחלוטין, שהרי הוא פועל דבר מה.
וכך הוא הדין בכל דבר על פני האדמה ובכל היקום: "אל תהי מפליג לכל דבר" - אל תזלזל בשום דבר, כי הכול כאן מסיבה מסוימת. "אין לך דבר שאין לו מקום" - ולפיכך יש לתת לכל דבר את הכבוד הראוי לו. אל יהיה האדם יהיר ואל יחשוב שהוא יודע כיצד יתגלגלו הדברים. הקדוש ברוך הוא מנהל את ההצגה, הוא זה שכתב את התסריט, ועל האדם להיות מודע לכך שביכולתו לעשות דברים רבים מספור.
ההלכה שבמסכת דרך ארץ רבה:
ישנה הלכה חשובה במסכת דרך ארץ רבה - מסכת שאין לומדים בה בכל יום - העוסקת בחשיבות נתינת הכבוד הראוי לכל בן אדם: יהודי וגוי, איש ואישה. כלול בכך אפילו מי שאתה חושש מפניו, אדם שאינו מבני קבוצתך. בישראל, אולי חושש אדם מערבי; באמריקה, אולי מרגיש כך כלפי אדם שחור שאינו מוכר לו. אף אם אתה מפחד מהם - והשאלה אם ראוי לפחד או לא היא דיון אחר - אין להתייחס אליהם בצורה גרועה, חלילה, רק משום שהם אחרים.
וכך נאמר שם בפרק החמישי: "לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים" - יש לראות כל אדם שאינו מוכר כאיום פוטנציאלי (לסטים הם שודדים), ואמורים הדברים ביהודי ובגוי כאחד. אלא ש"מכבדן כרבן גמליאל" - עליך לחלוק להם כבוד, לכבדם כפי שהיית מכבד את רבן גמליאל עצמו, גדול הדור והנשיא. זו הנקודה שעמדנו עליה במשנה הראשונה של הפרק: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות" - האדם הראוי לכבוד הוא זה המכבד את זולתו, ועליו לכבד את הכול, יהודי וגוי כאחד.
לסיכום: כאשר אנשים חוששים מן הזר להם, מוציא הדבר מהם את הצדדים הגרועים ביותר, ועל כך יש להתגבר. אין פירוש הדבר שחובה לתת בו אמון - אדם שאינו מוכר עלול להיות איום, וכל אדם עלול להיות איום, יהודי וגוי כאחד. אך בכל הנוגע לנתינת הכבוד הראוי לבריות, זהו הכרח. משום כך אומרת המשנה "אל תהי בז לכל אדם" - אל תזלזל באיש, שכן כל אחד הוא צלם אלוקים, ולכל אחד יש את מקומו ואת תפקידו למלא כאן בבריאה.