אנו מגיעים לפרק א' במסכת אבות, משנה ט', ולדבריו של שמעון בן שטח. שמעון בן שטח היה אחיה של שלומציון המלכה, אשר מלכה ביהודה במו ידיה במשך תשע שנים, ובתקופתה הועלה לעמדת בכירות. המלכה נטתה לצד הפרושים והחזירה אותם לשלטון בסנהדרין ובממשל, ובימיה נחקקו מספר תקנות חשובות המחזקות את הדת ועקביות עם המסורת.
תקנות שהתחדשו בתקופה זו:
חיזוק זכויות הנשים: הכתובה חוזקה באופן שאִפשר לאישה לגבות ביתר קלות וביתר חופשיות את תביעות כתובתה אם תתגרש או תתאלמן.
חינוך הילדים: תחת שמעון בן שטח הוקמה רשת של בתי ספר יהודיים בארץ ישראל, מעין חינוך אוניברסלי, לפחות יסודי, לבנים - התפתחות חשובה בישראל, ואולי הראשונה מסוגה בתולדות העולם.
"הוי מרבה לחקור את העדים":
גם שמעון בן שטח מדבר אל הדיינים, ולפיכך יישומם הישיר של דבריו מוגבל, שכן עניינם אופן פעולתו של הדיין במהלך המשפט. הוא אומר: "רבי שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים" - בשעה שאתה חוקר את העדים, עליך להיות יסודי בחקירתך.
יש להבין שבבית דין יהודי אין עורכי דין המציגים את הטענות ומסייעים ללקוחותיהם להעמיד את טענתם באור הטוב ביותר. בדיני ממונות עומדים לפני בית הדין שני בעלי הדין, ובית הדין המכריע, המורכב משלושה, הוא זה שמנהל את כל החקירה: הוא שואל את בעלי הדין ואת עדיהם, חוקר אותם, ומתוך כך מגיע להכרעה.
לפיכך אומר שמעון בן שטח שעל הדיין להיות ערני שלא להשאיר אבן על אבן, לחקור, לרדת לשורש העניין ולהגיע לעובדות. אין לקבל את דברי איש כמובנים מאליהם, אלא להתבונן לעומק - הן בחקירת העדים, כלשון המשנה, והן בחקירת בעלי הדין עצמם, כפי שמציינים התוספות.
"והוי זהיר בדבריך":
ממשיכה המשנה: "וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר" - שמא מתוך חקירה רשלנית יקבלו הנחקרים רמז מהי התשובה הנכונה, וילמדו כיצד לשקר וכיצד לנווט את המערכת. על כן יש להיזהר מאוד שלא לשאול שאלות מכוונות, המאפשרות לנחקרים להתחמק מן העניין או לתמרן את המערכת.
מעניין שב'רוח חיים' לרבי חיים מוולוז'ין נאמר, שלעיתים ראוי אף לשאול שאלות מטעות, כדי להגיע לשורש הדברים מבלי לתת לנחקרים כל רמז כיצד הדבר אמור לעבוד.
גישה נוספת בביאור המשנה:
יש מן המפרשים שלמדו כי לפנינו שתי נקודות נפרדות: הראשונה - שעל הדיין להיות זהיר ויסודי בחקירותיו. השנייה - שמשעה שהדיין מוציא את הכרעתו ואת פסק דינו, עליו להיזהר באופן ניסוחו, שלא ייתן בכך תובנה כיצד יוכל אדם בעתיד לתמרן את המערכת ולהשיג את הפסק הרצוי לו, מעין הערמה על המערכת.
לפי קריאה זו, שני שלבים לפנינו:
במהלך הדיון: "הוו מתונים בדין" - יש לשאול שאלות מקיפות כדי לרדת לעומק הדברים.
לאחר הדיון: משהסתיים הדיון ובית הדין מוציא את פסק דינו - "והוי זהיר בדבריך", יש להיזהר במילים ובאופן שבו מנוסח הנימוק שמאחורי הפסק. "שמא מתוכם ילמדו לשקר" - שמא מתוך המילים ומתוך הדגשת הטענות הרלוונטיות והמכריעות, ילמדו בעלי דין אלו או אחרים כיצד לשקר בעתיד כדי להשיג את מבוקשם, ולנצל שלא כדין את מערכת המשפט בדיונים עתידיים בבית הדין.
לסיכום: במשנה זו למדנו על אחריותו של הדיין: חקירה יסודית ומעמיקה של העדים ושל בעלי הדין, מתוך אי־קבלת הדברים כמובנים מאליהם, ולצדה זהירות בלשון - הן בניסוח השאלות, שלא ירמזו לנחקר את התשובה הרצויה, והן, לפי גישה נוספת, בניסוח פסק הדין, שלא ילמדו ממנו כיצד לתמרן את המערכת בעתיד.