עבודה זרה, פרק ה', משנה י"א. נושאה של המשנה: כיצד יש להכשיר גת - בית הבד שבו היו דורכים את הענבים כדי להפיק את המיץ לעשיית יין. ניתן לדמות את הגת לאמבטיה גדולה או לבריכה רדודה: הענבים מונחים על הרצפה, דורכים עליהם, והמיץ היוצא נאסף לעשיית יין.
רקע: הזפת שבגת:
מבנה הגת עשוי אבן, עץ או חרס. כדי לאטמו מפני מים נהגו לצפותו בזפת - חומר המופק מעיבוד העץ, מעין שרף סמיך שריחו חזק ורע. בזמן המשנה, הדרך לרסן את הריח ולמנוע ממנו מלקלקל את היין הייתה לערב מעט יין בזפת עצמה. מכאן הבעיה: כאשר פועלים גויים הם שמרחו את הזפת על הגת, נעשה אותו יין שבזפת יין נסך, והוא עלול לאסור את היין הנעשה בגת.
מה דינה של גת שנזפתה בידי גוי? המשנה מחלקת לפי החומר שממנו עשויה הגת:
"גת של אבן שזיפתה עובד כוכבים - מנגבה והיא טהורה" - גת הבנויה על אבן, כעין סלע יסוד, שנאטמה בזפת בידי גוי, די לה בניגוב. משמעו המילולי של ניגוב הוא ייבוש, ולמעשה הכוונה לשטיפה במים וייבוש באפר, ולחזרה על כך פעם שנייה. בדרך זו נשטף כל היין שעל פני השטח ואף נספג באפר, ומשנעשה הדבר פעמיים - די בכך, ואין לחשוש שיין נוסף יזלוג מן הזפת אל מיץ הענבים. ראוי לציין כי "והיא טהורה" אינו טהרה שכנגד טומאה, אלא כשרות לשימוש.
"ושל עץ" - בגת שגופה עשוי עץ נחלקו התנאים:
"רבי אומר: ינגב" - לדעת רבי דינה כדין גת של אבן, ואין הוא חושש לבליעה שנבלעה בעץ. די בשטיפה ובייבוש פעמיים.
"וחכמים אומרים: יקלוף את הזפת" - לדעת חכמים, כדי לאטום גת של עץ מפני מים נדרשת שכבת זפת עבה ובה יין מרובה, ואין השטיפה והבליעה מספיקות; יין נסך עלול לדלוף אל הענבים. לפיכך יש לקלף את כל הזפת ולזפת מחדש.
"ושל חרס - אף על פי שקילף את הזפת, הרי זו אסורה" - החרס בולע הרבה, וקשה עד בלתי אפשרי להוציא ממנו את שנבלע בתוכו. לפיכך אף אם קילף את כל הזפת שריפדה את הגת, אין די בכך: חוששים שהחרס בלע מן הזפת את היין שנעשה יין נסך, ושהיין יפלוט בעתיד אל תוך מיץ הענבים. גת כזו אסורה, ואין להכשירה בקילוף הזפת ואף לא בשטיפה ובייבוש.
דרך ההכשר לגת של חרס - מילוי ועירוי:
אף על פי כן יש דרך להכשירה: לאחר קילוף הזפת נוקטים בשיטה הנקראת מילוי ועירוי - מילוי פירושו למלא, ועירוי פירושו לשפוך החוצה. ממלאים את הגת במים ומניחים להם עשרים וארבע שעות, כדי לשאוב מן החרס את כל בליעתו, ולאחר מכן שופכים אותם. כך פעם שנייה, וכך פעם שלישית. לאחר שלוש פעמים שבהן שהו המים עשרים וארבע שעות והוציאו מדפנות החרס את כל היין הבלוע בהן, ניתן להניח שכל היין נעלם, ומעתה הגת כשרה לשימוש.