עבודה זרה, פרק חמישי, משנה ט. במשנה הקודמת למדנו שאין ביטול בתערובת של יין נסך ביין כשר - יין נסך הנופל ומתערב בנוזל של יין כשר. משנתנו באה למנות דברים נוספים שאין להם ביטול, שמעמדם אינו פוקע, ותערובת הכוללת אותם אסורה. אלא שיש להיזהר מבלבול: משנה זו עוסקת בסוג אחר לגמרי של תערובת.
שני סוגי התערובות:
לח בלח - נוזלים המתמזגים זה בזה, שטעמם מתפשט ומתערבב. בכך עסקה המשנה הקודמת.
יבש ביבש - הפריטים נותרים נפרדים ואינם מתמזגים זה בזה. לפנינו מערכת של פריטים, אחד מהם אסור, ואבדה זהותו של הפריט האסור שבמערכת. אין זה יין שנפל לתוך יין, אלא חביות של יין שאחת מהן יין נסך והשאר יין כשר. בכך עוסקת משנתנו.
מדאורייתא, בתערובת של יבש ביבש הכלל הוא שיש ביטול ברוב - רוב פשוט, מה שנקרא 'חד בתרי', אחד כנגד שניים, די בו לבטל את המיעוט. לפיכך, שלוש חביות שאחת מהן יין נסך - שלושתן מותרות, שכן האחת מאבדת את זהותה בשתי האחרות. כלל זה נאמר במין במינו, כשהכול מאותו סוג, והוא נכון הן ברמה דאורייתא והן ברמה דרבנן.
שני הקריטריונים המונעים ביטול:
ישנם דברים מסוימים, הם הדברים המנויים במשנה זו, שבהם מצטרפים שני קריטריונים נפרדים הגורמים לכך שמדרבנן אינם בטלים בשום שיעור, אפילו אחד כנגד אלף:
אסורים בהנאה - אין אלו פריטים אסורים באכילה בלבד, כדוגמת חתיכת חזיר, אלא דברים שכל הנאה שהיא אסורה ומוגבלת מהם.
דברים חשובים - רובם הם 'דבר שבמניין', דברים הנספרים כיחידות בדידות ונמכרים ליחידות בודדות. הם דברים שלמים וגדולים, ולפיכך חשובים מכדי לאבד את זהותם.
כך, למשל, במקרה הראשון שבמשנה - יין נסך שאינו בטל - הכוונה לחבית שלמה של יין נסך, שהחבית השלמה היא דבר חשוב. אך שלוש כוסות יין שאחת מהן יין נסך והשתיים האחרות כשרות, ונתערבבו עד שאין ידוע איזו מהן הכוס האסורה - שלושתן מותרות. כיצד לנהוג בזה למעשה, מאחר שאדם אחד שתה את כל השלוש וכיוצא בזה, הוא מעבר להיקף הדיון כאן; בקצרה, שלושה אנשים רשאים לשתות את שלוש הכוסות, ולכל אחד מהם הדבר מותר.
אך הדברים שתמנה המשנה, מפני שהם אסורים בהנאה לחלוטין - שום הנאה ושום תועלת כלכלית אינה מותרת מהם - ומפני שהגיעו למעמד של דברים חשובים, 'דבר שבמניין' וכיוצא בזה, אינם בטלים כלל. אפילו אחד כנגד אלף - כל התערובת של האלף אסורה.
לשון המשנה: "אלו אסורים ואוסרים בכל שהן" - הרשימה הבאה מונה דברים האסורים כאשר התערבו באחרים בתערובת יבש ביבש, ואוסרים בכל שיעור שהוא. יש בזה מחלוקת ראשונים אם מדובר אף במין בשאינו מינו, בסוגים שונים, אך נדבר על מין במינו, שהיא קריאת המשנה הפשוטה: יין כשר ויין שאינו כשר, או בשר כשר ובשר שאינו כשר - שני דברים מאותו סוג. בהם אין ביטול כלל.
ואלו הם הדברים שאינם בטלים:
"יין נסך" - יינם של עובדי עבודה זרה, כאשר מדובר בדבר חשוב, כלומר חבית שלמה שהתערבה בין החביות. אחד באלף - כל האלף אסורים.
"עבודה זרה" - פסל ממש, שהוא דבר חשוב הנמכר ביחידות. לפיכך, אם היו אלף גמדי גינה ואחד מהם פסל שעובדים לו כאלילה, ושאר הפסלונים אינם אלא לקישוט, וכולם התערבבו - כל התערובת אסורה, שכן עבודה זרה אסורה בהנאה, והפסל הבודד הוא 'דבר שבמניין', דבר חשוב שאינו בטל.
"ועורות לבובין" - כבר ראינו זאת בתחילת המסכת, בפרק ב' משנה ג': עור שלם של בהמה שיש בו חתך סמוך למקום הלב ('לבובין' - מקום הלב), המלמד שהלב הוצא דרך חזה הבהמה, וסימן הוא שהבהמה הוקרבה לעבודה זרה. הכלל הוא שכל דבר שהוקרב לעבודה זרה אסור בהנאה, כפי שראינו לאורך המסכת. כאן מדובר בעור שלם, כפרווה שלמה, שהוא דבר משמעותי ולא סתם חתיכת עור. לפיכך עור אחד שנעשה בו חתך זה שהתערב באלף עורות הנראים כמותו, שידוע בבירור שלא שימשו לעבודה זרה - כל האלף ואחד אסורים.
"ושור הנסקל" - השור שנסקל. אחת ההלכות היא שבהמה שהרגה אדם מישראל עומדת לדין, ואם הורשעה היא מוצאת להורג. שור שנידון למיתה אסור בהנאה, ואיסור זה חל עוד לפני שנסקל: אפילו אם שחטו אותו בסכין ובישלו את בשרו, הבשר אסור. כאן מדובר בבהמה שלמה שנמלטה ונתערבה בבהמות כשרות אחרות - כל האלף ואחת אסורות, שהרי שור שלם, ובעלי חיים שלמים בכלל, נחשבים דבר חשוב.
"ועגלה ערופה" - העגלה שעורפים את מפרקתה, המורדת אל נחל איתן, אותו ואדי שאליו יורדים זקני העיר הקרובה אל הגופה כשנמצא חלל ואין ידוע מיהו הרוצח, ושם נעשה תהליך העגלה הערופה. העגלה הערופה אסורה בהנאה, ונחלקו אמוראים מאימתי חל האיסור: יש אומרים משעה שמורידים אותה אל נחל האיתן, ויש אומרים לאחר שנערפה. מכל מקום, משחל האיסור, אם התערבה בעגלות אחרות הנראות כמותה - כל התערובת, אלף עגלות, אסורה.
"וציפורי מצורע" - הציפורים המשמשות לטהרתו של המצורע בסיום התהליך, כשהוא משלים את חובותיו. המצורע שנרפא מנגעו, חלק מתהליך טהרתו הוא בשתי ציפורים: האחת נשחטת, והשנייה נטבלת בדמה עם מים. ציפורים אלו אסורות בהנאה, ונחלקו מאימתי חל האיסור: אם משעת שחיטת הציפור, או כבר משעת לקיחת הציפורים לצורך התהליך. אם האיסור חל משעת הלקיחה - שתי הציפורים אסורות בהנאה; ואם משעת השחיטה - רק הציפור השחוטה אסורה, שהרי השנייה משולחת ועפה לה. מכל מקום, ציפור אסורה שהתערבה באלף אחרות - כולן אסורות.
"ושער נזיר" - הנזיר קיבל על עצמו שלא לשתות יין ושלא ליהנות ממוצרי ענבים, שלא להיטמא למת ושלא לגזוז את שערו. בתום ימי נזירותו, בין שנדר לשלושים יום ובין שנדר לשלוש שנים, חלק מן התהליך הוא גזיזת שערו. מדובר במחלפת שלמה שנגזזה, שהייתה משמעותית ושימשה בזמן המשנה כחומר גלם לעשיית שקים. אין מדובר בשערות בודדות, שאינן משמעותיות, אלא במחלפת שלמה - כדרך שאנשים תורמים כיום שיער שלם לעשיית פאות לחולי סרטן. לפיכך, אם התערבה מחלפת זו במאה מחלפות אחרות - כל התערובת אסורה.
"ופטר חמור" - הזכר הבכור הנולד לחמור, שיש לפדותו בשה, בכבש או בעז. כל עוד לא נפדה, החמור הבכור אסור בהנאה, ואם התערב בחמורים אחרים - כל האלף אסורים.
"ובשר בחלב" - תערובת של בשר וחלב שהתבשלו יחד, שהיא איסור דאורייתא לא רק באכילה אלא אף בהנאה. מדובר במנה שהיא 'חתיכה הראויה להתכבד', מנה משמעותית דיה שאינה יכולה להיחשב בטלה, מן הסוג שמגישים כמנה בודדת לאורח בסעודה - המבורגר שלם, סטייק וכיוצא בזה. לפיכך, מנה כזו שהתערבה באלף מנות אחרות הדומות לה - כל התערובת אסורה.
"ושעיר המשתלח" - השעיר המושלך לעזאזל מן הצוק ביום הכיפורים. ככל הנראה אין מקומו ברשימה זו, ובנוסחי הראשונים לא נמנה בה, ויש להוציאו. שכן נחלקו אם השעיר אסור בהנאה, ואף אם לא נאסר עד שהושלך - הגמרא מסיקה שהוא מותר ואינו אסור בהנאה משעה שהושלך מן הצוק. לפיכך אין ראוי לכללו כאן, ובמשניות שלפנינו הוא מופיע בסוגריים.
"וחולין שנשחטו בעזרה" - בשר או בהמות של חולין שנשחטו בעזרת בית המקדש. הדבר אסור, ובשרם נאסר בהנאה. לפיכך, מנת בשר שהיא חתיכה הראויה להתכבד, מנה משמעותית דיה, שהתערבה בנתחי בשר אחרים - מאחר שהיא אסורה בהנאה ואינה יכולה להתבטל מפני חשיבותה, היא אוסרת בכל שהוא.
מדוע חוזרת המשנה וכופלת את הכלל:
המשנה חותמת: "הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן" - כל הדברים הללו, אם התערבו ואבדה זהותו של האסור שבהם, הקבוצה כולה נאסרת. לכאורה זו חזרה, שהרי הדבר כבר נאמר בפתח המשנה. הכפילות באה להדגיש שנדרשים שני הקריטריונים יחד:
דבר האסור בהנאה אך אינו משמעותי, כגון פירור קטן של חמץ בפסח, בטל שוב ברוב, שכן חסרה בו החשיבות.
דבר המשמעותי מכדי להתבטל אך אינו אסור בהנאה, כגון נתח חזיר שלם - אף שאינו בטל מחמת חשיבותו, מאחר שנתחי חזיר אסורים באכילה בלבד ולא בהנאה, אם התערב בנתחי בשר אחרים הנראים כמותו - יש כאן ביטול.