עבודה זרה, פרק ד', משנה ז'. זוהי המשנה האחרונה בעניין עבודה זרה ואיסור ההנאה ממנה, ומכאן ואילך נעבור לנושא יין נסך - יינם של עובדי עבודה זרה. המשנה חותמת את הסוגיה בנקודה פילוסופית מובהקת, דבר חריג ביותר במשנה, ועוד נעמוד על טעמו של דבר.
לשון המשנה: "שאלו את הזקנים ברומי" - פילוסופים ברומא שאלו את זקני ישראל, תלמידי החכמים שהיו מצויים שם.
הרמב"ם מקדים ומבהיר כי אין מדובר בפילוסופים מן האסכולה האריסטוטלית. אריסטו קדם לתקופה זו בהרבה, ותלמידי שיטתו - הפילוסופים היוונים ויורשיהם הרומאים - כבר לא האמינו באמת בעבודה זרה. אולם היו אסכולות רבות, כדוגמת הסטואים, שעדיין האמינו במערך האלים כולו, ומהן היו השואלים.
שאלת הפילוסופים:
"אם אין רצונו בעבודה זרה, מפני מה אינו מבטלה?" - אם הקדוש ברוך הוא כל יכול, ואין רצונו בעבודה זרה, מדוע אין הוא מסלקה מן העולם בעצמו?
תשובת הזקנים:
"אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין - היה מבטלו; הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות - יאבד עולמו מפני השוטים?" - אילו היו עובדי העבודה זרה עובדים לדברים שאין העולם זקוק להם, היה הקדוש ברוך הוא מבטלם. אלא שהם עובדים לחמה, ללבנה, לכוכבים ולמזלות, וכל אלו נבראו לתכלית ולתועלת האנושות. לפיכך אומר הקדוש ברוך הוא, בלשון שאלה רטורית: וכי אאבד את עולמי מפני שוטים אלו?
ראוי לציין כי המהר"ל, בספרו 'דרך חיים' על פרקי אבות (פרק ג', משנה ט"ו), מבין בחלק אחרון זה נקודה נפרדת: אין הקדוש ברוך הוא משמיד את עובדי האלילים בשל טיפשותם. הטעם לכך הוא, שאילו היה הקדוש ברוך הוא מכה בברק לא את האלילים אלא את עובדיהם, הייתה האנושות מאבדת את כוח הבחירה. כאשר קיים עונש ברור ומיידי, שוב אין אדם בוחר באמת, שכן אין בידו אפשרות אחרת. תכלית בריאת האדם היא שיוכל לקבל החלטות בעלות משמעות, ולפיכך מותיר הקדוש ברוך הוא את האפשרות פתוחה.
הקושיה השנייה של הפילוסופים:
"אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו!" - אם אכן זה הטעם, מדוע אין אלוקי ישראל מכלה לפחות את אותם דברים שאין העולם זקוק להם? עץ אשרה, למשל: העולם מתקיים היטב גם בלעדיו. אם אין רצון הקדוש ברוך הוא בעצי אשרה, יכה בהם בברק, וכן בפסלים ובצלמיות הנעבדים - ואילו את החמה ואת הלבנה יניח על מכונן.
מענה הזקנים:
"אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרים: תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו" - זהו התרחיש הגרוע מכול. השמדה סלקטיבית זו הייתה מחזקת את ידי העובדים ונותנת בפיהם טיעון להצדקת עבודתם לחמה וללבנה: ראו, הברקים היכו באשרות ובפסלים ואילו החמה והלבנה לא בטלו - הרי שאין הם ניתנים לפגיעה, ויש להם כוח ועוצמה משל עצמם.
לפיכך מניח הקדוש ברוך הוא את הכול כמות שהוא. הוא נותן לבני האדם לטעות, ומשאיר בידם את הבחירה אם להכיר באמת ולזהותה בקדוש ברוך הוא אם לאו.
מדוע נחתמת הסוגיה דווקא בדיון פילוסופי:
כאמור, זהו סיומו של עניין עבודה זרה במשנה, והמשנה עושה כאן דבר חריג ביותר ודנה בפילוסופיה. הטעם לכך: זוהי שאלה מתבקשת כל כך, עד שאין אדם שאינו מוטרד ממנה.
אף שבמאה העשרים ואחת איננו מוטרדים כל כך מעבודה זרה, שאינה נוכחת ממש בחיינו, השאלה היסודית עומדת בעינה: מדוע מניח הקדוש ברוך הוא לרע להתקיים? היכן היה הקדוש ברוך הוא בשואה? זוהי שאלה לגיטימית המלווה אותנו, ואי אפשר שלא לבקש את התשובה עליה.
ביאורו של המהר"ל יפה לשאלה זו על כל גלגוליה: אילו לא הייתה בידי האדם הבחירה לעשות רע ועוול, מפני שהיה מוכה במקום, לא הייתה קיימת בחירה כלל, ולא היה בכוחו של אדם לזכות בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. משום כך מתאים הדבר לרצון השם לתת לבני האדם בחירה, שיקבלו את ההחלטות המוטלות עליהם, ייהנו מן השכר ויישאו בתוצאות של אי העמידה באמת.
לסיכום: במשנה זו נשאלו זקני ישראל ברומי מדוע אין הקדוש ברוך הוא מבטל את העבודה זרה. תשובתם הייתה כפולה: הנעבדים העיקריים - חמה, לבנה, כוכבים ומזלות - נחוצים לקיום העולם, ואין הקדוש ברוך הוא מאבד את עולמו מפני השוטים; ואילו ביטול סלקטיבי של הנעבדים שאין בהם צורך היה מחזק את ידי העובדים ומספק ראיה מדומה לאלוהותם של הנותרים. המהר"ל מוסיף יסוד מרכזי: אין הקדוש ברוך הוא מכלה את העובדים עצמם, כדי שלא תישלל מן האדם הבחירה החופשית שהיא תכלית בריאתו - יסוד המשיב גם על שאלת קיומו של הרע בעולם בכל דור.
בחלק הבא נעבור לנושא חדש: יין נסך, יינם של עובדי עבודה זרה.