עבודה זרה, פרק א', משנה ה'. בארבע המשניות הראשונות שסיימנו למדנו כיצד יש לנהוג עם עובדי עבודה זרה סביב חגיהם ומועדיהם. מכאן ואילך עוברת המשנה לעסוק בעצם התפקוד בתוך כלכלה וחברה של עובדי עבודה זרה, בכל ימות השנה.
"אלו דברים אסור למכור לעובד כוכבים":
המשנה מונה פריטים שאסור למכרם לעובד עבודה זרה בכל זמן. הרשימה מבוססת על המקובל בזמן המשנה בארץ ישראל, ומובן שיש להתאימה לכל חברה וחברה שבה חי האדם בדורות שלאחר מכן.
"אצטרובלין ובנות שוח ובפטוטרותיהן" - אצטרובלים וסוגים מהודרים של תאנים כשעוקציהן עדיין מחוברים אליהן. מנהג רווח היה לקשור ולתלות פירות מסוג זה - אצטרובלים, אגוזים, תאנים וכדומה - לפני העבודה זרה כמעין קרבן. משום כך, כאשר עובד עבודה זרה מבקש פירות מסוג זה, ההנחה היא שלכך הוא מייעדם.
"ולבונה" - הלבונה היא סוג של קטורת: שרף מיובש ומגובש הבא מעץ הבוסוליה, והוא נשרף כקטורת. ההנחה היא שלעובד עבודה זרה בזמן המשנה בארץ ישראל אין כל צורך בלבונה לשום מטרה אחרת מלבד עבודת האליל.
"ותרנגול הלבן" - התרנגולים הלבנים אינם אלא חלק מסוים מכלל אוכלוסיית התרנגולים, אך הם היו קרבן מועדף לעבודה זרה. לפיכך, המבקש תרנגול לבן - חזקה עליו שכוונתו להקריבו לעבודה זרה.
מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה:
שנינו: "רבי יהודה אומר: מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין". תחילה יש לעמוד על נקודות ההסכמה שבין התנא קמא לרבי יהודה:
אם בא אדם ומבקש תרנגולים סתם, ובמקרה יש בהם אחד לבן - מותר למכור לו, שכן המבקש תרנגול סתם מבקשו לצורכי עסקיו ולא לצורכי עבודה זרה.
אם בא ומבקש דווקא תרנגול לבן - אסור למכור לו, ואף רבי יהודה מודה בכך. עצם ההקפדה על צבעו מעידה שהוא מבקשו לצורך מסוים, ולא לחינם.
השאלה היא מה הדין כאשר עובד עבודה זרה מבקש מן היהודי תרנגול לבן, תרנגול שחור ותרנגול אדום. האם נאמר שאת הלבן הוא מייעד לעבודה זרה ואת השחור והאדום לצרכים אחרים, או שמא עצם בקשתו למגוון תרנגולים בצבעים שונים מוכיחה שאין כאן כוונת עבודה זרה? בכך נחלקו: התנא קמא סובר שמותר למכור לו, וכן דעת רבי יהודה - המבקש תרנגול לבן מבין מגוון צבעים, מותר לספקו לו.
היתר המכירה על ידי הטלת מום:
אף במכירת תרנגול לבן בודד לעובד עבודה זרה קיים היתר, והוא בחיתוך אחת מאצבעות התרנגול. בכך נעשה התרנגול בעל מום באופן שאין עובד עבודה זרה הראוי לשמו מגישו כקרבן. גם אם אין הוא מקפיד על סוגי מומים אחרים שהיהודים מקפידים בהם בקרבנותיהם, על אצבע חסרה יקפיד, ולפיכך מותר למכור לו את התרנגול לאחר הסרת האצבע.
ראוי לציין כי זו דוגמה למקרה שבו התורה אוסרת צער בעלי חיים, אך במקום שיש בו הפסד ליהודי יש מקום להקל. רמת הסבל הנגרמת לתרנגול במקרה זה אינה מן הסוג האוסר מבחינה טכנית על היהודי למכרו, ובלבד שהמכירה נעשית בדרך המותרת.
שאר כל הדברים:
בכל יתר הדברים - חפצים כלליים העשויים לשמש לשימושים שונים - הדין תלוי בבקשתו של הקונה. יהודי המנהל חנות כלי עבודה, ונכנס אליה עובד עבודה זרה ומבקש אזמל: האם יש לחשוש שמבקשו לעשיית עבודה זרה? שמא מבקשו לבניית ביתו. על כך אומרת המשנה שבכל שאר הדברים, אם ביקש סתם - "ברצוני אזמל" - מותר למכור לו. אך אם פירש ואמר "מבקש אני אזמל כדי לעשות בו עבודה זרה" - נעשה הדבר אסור.
תוספתו של רבי מאיר:
רבי מאיר מוסיף על הרשימה שנמנתה לעיל פריטים נוספים:
תמרים באיכות גבוהה (התמרים עצמם, ולא עצי התמר).
קנה סוכר.
סוג נוסף של עשב יקר, שזהותו המדויקת אינה ברורה.
אף כאן החשש הוא שדברים אלו שימשו בדרך כלל לעבודה זרה, ולפיכך אסור למכרם לעובדי עבודה זרה.
להלכה למעשה: אין בכך נפקות מעשית בימינו. אולם אדם הדר במקום שבו העבודה זרה נפוצה, ויש בו דבר מסוים המשמש דווקא לעבודתה, אכן חלה עליו הגבלה ואין למכרו לעובדיה. כך, למשל, הדר בהודו, שבה מקריבים קרבנות חמאה לעבודה זרה - החמאה תהיה מוגבלת במכירה, וכיוצא בזה.