אנו ממשיכים בפרק השלישי, משנה ב', והיא המשך ישיר למשנה הקודמת. במשנה הקודמת למדנו כי המוצא פסל, צלמית וכיוצא בהם, ואין בידו לדעת אם נעבדו כעבודה זרה אם לאו, ואף אין סימן ברור המעיד על כך - הרי על פי כללים מסוימים נאסר החפץ בהנאה מתורת ספק, שמא אכן היה עבודה זרה ונעבד, ואין אנו יודעים.
חידושה של משנתנו הוא במקרה שבו הנמצא אינו פסל שלם אלא שבר ממנו: אותם דברים עצמם שנאמר עליהם במשנה הקודמת שאסורים בהנאה מספק, אם נמצאה מהם חתיכה שבורה - אותה חתיכה מותרת בהנאה.
טעם ההיתר - ספק ספיקא:
יסוד ההיתר הוא ספק ספיקא, ספק כפול המורכב משני ספקות:
הספק הראשון: אין ידוע כלל אם החפץ נעבד כעבודה זרה, או נעשה בידי גוי במיוחד לשם עבודה זרה. אף במקום שאמרנו לאסור בהנאה, אין זה אלא מחמת ספק.
הספק השני: פסלים אינם נשברים מאליהם. משנמצאה חתיכה שבורה של פסל, יש להניח שהבעלים הם ששברוה. ושבירת הפסל בידי בעליו מפקיעה ממנו את קדושתו - כמורידה אותו מכיסאו וממקומו בתודעת עובדיו. ומאחר שכן, פקעה ממנו תורת עבודה זרה, ושוב אינו אסור בהנאה.
נמצא שבמקרה שלפנינו מצטרפים שני ספקות: ראשית, שמא מעולם לא הוקדש לעבודה זרה; ושנית, אף אם הוקדש - שמא נשבר בידי בעליו ובכך יצא מהקדשתו ובטל. משום כך מותר השבר בהנאה.
פסל שנעבד בוודאי ונמצא שבור:
מכאן עולה בבירור, שאם ידוע בוודאות כי הפסל נעבד כעבודה זרה, ומתורת ודאי הוא אסור, ונמצא כעת שבור - אף שיש מקום לחשוד שהבעלים הם ששברוהו, אין כאן אלא ספק אחד בלבד. ומאחר שאין כאן שני ספקות אלא אחד, הרי הוא אסור בהנאה מספק.
פסל שלם של אבר מן הגוף:
לאחר כל זה מוסיפה המשנה: המוצא פסל שלם של אבר מאברי הגוף, כגון יד או רגל או כל חלק אחר, ואין זה שבר שנשבר מפסל גדול יותר אלא פסל שלם של אבר. מאחר שאינו שבור, אין דרכו לשמש לנוי בלבד - אין בני אדם נוהגים להציב דמות של יד או רגל לקישוט חצרותיהם. לפיכך יש להניח שחפץ זה שימש בדרך כלשהי לעבודה זרה, ועל כן פסל שלם של יד או רגל וכיוצא בהם אסור בהנאה. ואף כאן האיסור הוא מתורת ספק: אין אנו יודעים בוודאות שנעבד, אלא שיש להניח כן, ומחמת אותו ספק הוא נאסר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי שבר של פסל, שכבר במשנה הקודמת היה אסור מספק, מותר בהנאה מכוח ספק ספיקא - שמא לא נעבד כלל, ואף אם נעבד שמא שברוהו בעליו וביטלוהו. אך בפסל שנעבד בוודאי ונמצא שבור, שאין בו אלא ספק אחד, האיסור בעינו עומד; וכן פסל שלם של אבר מן הגוף, שאין דרכו לנוי, אסור בהנאה מספק.