לפנינו המאמר התשיעי בספר זרע שמשון על מגילת אסתר, והוא נסוב על הפסוק הפותח את כניסתה של אסתר אל המלך. הפסוק מציין שהדבר אירע ביום השלישי, וחכמינו למדו מכאן שיש כאן רמז לזכות שעמדה לישראל באותה שעה. נעיין בדברי המדרש, בקושי שמתעורר בו, ובביאור הנפלא של הזרע שמשון.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת׃ (ה, א)
המדרש דורש את הפסוק "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו", ואומר: הדא הוא דכתיב "ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות". כלומר, באיזו זכות לבשה אסתר מלכות, נכנסה אל אחשוורוש והצליחה לבטל את הגזירה? בזה נחלקו: רבנן אומרים בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר", שאז ניתנו קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד ויחרד כל העם אשר במחנה. ורבי לוי אומר בזכותו של יום השלישי של אברהם, שנאמר "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" - זכות העקידה.
שואל הרב: מהי סברתו של רבי לוי לחלוק על רבנן? והלא זכות התורה היא זכותם של רבים, ובוודאי זכות כזו חשובה יותר מזכותו של אברהם. אם באים לשקול באיזו זכות נכנסת אסתר אל אחשוורוש, ודאי היינו נותנים משקל עודף לזכות הרבים של מתן תורה, שהיא זכות הדור כולו, על פני זכותו של יחיד. מדוע אפוא אומר רבי לוי דווקא יום השלישי של אברהם, ולא יום השלישי של מתן תורה שהוא זכות התורה וזכות הרבים?
היפה תואר הרגיש בקושי ותירץ, שרבי לוי רצה ללמוד זאת מ"ביום השלישי" של אברהם, לפי שהוא קודם בתורה ל"ביום השלישי" של מתן תורה. אולם תירוץ זה אינו מספיק, שכן מה בכך שיש כאן קדימה בזמן, בשעה שלזכות מתן תורה יש חשיבות גדולה בהרבה.
ונראה לומר שרבי לוי לא בא לחלוק כלל, אלא לתרץ קושי שיש על דברי רבנן. שהרי מה שאמרו רבנן "בזכות יום השלישי של מתן תורה" - קשה, איזו זכות היא זו לישראל? הפסוק "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר" אינו מדבר אלא בכך שהיו קולות וברקים, וכל זה מעשה של הקדוש ברוך הוא ולא מעשה של ישראל. אם באים למנות זכות, מה היה באותו יום שלישי שממנו נביא סיוע? קולות וברקים, ירידת השכינה על הר סיני - זו אינה זכות שלנו, זו מתנה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא.
אומר הרב: ודאי שאילו היה המדרש אומר "בזכות והיו נכונים ליום השלישי", היה מובן היטב. שם משמע שהזכות היא בכך שישראל הכינו את עצמם לקראת מתן תורה, וזוהי זכות פרטית שלנו ממש - ובזה נפלא לומר שזכו לכך שאסתר תיכנס אל אחשוורוש. אבל להביא כזכות את עצם ירידת השכינה, שהיא מעשהו של הקדוש ברוך הוא - זה הקשה לרבי לוי.
ואפשר לומר בכל אופן בטעמם של רבנן: מדוע ירד הקדוש ברוך הוא ביום השלישי לתת לנו תורה? משום שאמרנו נעשה ונשמע. נמצא שירידת השכינה ביום השלישי היא מאליה בזכותנו, בזכות הנעשה ונשמע. אולי בזה מחשיבים רבנן את הדבר לזכות. אך לרבי לוי היה מהלך אחר. לדידו "ביום השלישי" מצד עצמו אינו מראה שום זכות לישראל, ואם כן קשה: מהו טעמם של רבנן שבזכות זו הולכת אסתר?
ולכן בא רבי לוי לתרץ ולומר: בזכותו של יום השלישי של אברהם. כלומר, מדוע זכו ישראל שתקדים השכינה לבוא "בהיות הבוקר" של יום השלישי? בזכות יום השלישי של אברהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר", שנזדרז למצוות בוראו. ועתה מיושב הכול, שאין רבי לוי ורבנן חולקים כלל, אלא רבי לוי בא לפרש את דבריהם. אכן זכות יום השלישי של מתן תורה היא שגרמה לאסתר שתמצא חן בעיני המלך, אלא שאותו יום שלישי של מתן תורה בא מחמת יום השלישי של אברהם.
כמה נפלא הדבר: אין כאן מחלוקת. הכול מודים שזכות התורה, יום השלישי של מתן תורה, היא שהועילה לאסתר למצוא חן בעיני המלך ולהיכנס ביום השלישי. ורבי לוי בא רק לגלות מהו השורש של אותו יום שלישי של מתן תורה. במה זכינו שהקדוש ברוך הוא הקדים ובא בהשכמה, "בהיות הבוקר"? משום שאבינו הראשון השכים כדי לעקוד את יצחק. זכות ההשכמה של אברהם היא שהולידה את ההשכמה של מעלה.
וניחא שפיר לשונו של רבי לוי. שהרי לא אמר "בזכות יום השלישי של אברהם", כדרך שאמרו רבנן "בזכות יום השלישי של מתן תורה", אלא שינה בדיבורו ואמר "בזכותו של יום השלישי של אברהם" - כלומר, שאותו יום שלישי של מתן תורה בא על ידי יום שלישי אחר, יומו של אברהם שנזדרז למצוות בוראו. שינוי הלשון מוכיח שאין כאן חולק אלא נותן טעם: רבי לוי מסכים שאסתר נכנסה בזכות מתן תורה, ורק מבאר במה זכינו למתן תורה - מכוחו של אברהם.
וכל הזריזות אנו לומדים אותה מאברהם אבינו, שהוא המקור לכל. ודברי פי חכם חן.
"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" - היום השלישי שבו עמדה אסתר לפני המלך נשען על ימים שלישיים שקדמו לו. רבנן תלו זאת בזכות יום השלישי של מתן תורה, ורבי לוי בזכותו של יום השלישי של אברהם. ומבאר הזרע שמשון שאין כאן מחלוקת כלל: אסתר נכנסה בזכות מתן תורה, אלא שעצם הזכות שהשכינה הקדימה לבוא "בהיות הבוקר" נובעת מהשכמתו של אברהם שנזדרז למצוות בוראו. כל זכות של ישראל נשענת על שורש של מעשה, ושורש הזריזות כולה הוא אברהם אבינו.