אנו עומדים במאמר השמיני של ספר זרע שמשון על מגילת אסתר, והמאמר נסוב על אחד הפסוקים הנוקבים ביותר במגילה - דברי מרדכי אל אסתר, כשהוא שולח לה את התביעה לעמוד בפרץ ולבוא אל המלך. בפסוק אחד קצר מקופלות כמה וכמה שאלות, ומתוך תשובה אחת יתיישבו כולן יחד.
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. (ד, יד)
הרב בזרע שמשון מקשה: ראשית, למה דווקא "ממקום אחר"? ומהו אותו מקום? היה די שיאמר "רווח והצלה יעמוד ליהודים". שנית, מהו "ואת ובית אביך תאבדו" - וכי לא ייתכן שייוושעו ישראל ואף היא לא תאבד? שלישית, מה עניין לשון "אבדה" כאן? היה לו לומר "תמותו". ורביעית, מהו "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" - מה זה ה"מי יודע"?
לפני שנבוא לתירוץ, נעמוד על עצם הלשון. יש כמה מקומות במגילה שבהם רואים בצורה מובהקת שהסתירו שם שמיים, וזה אחד מהם. לכאורה היה צריך לומר: רווח והצלה ישלח הקדוש ברוך הוא, דרכים רבות יש להשם להושיע, אם ברב אם במעט. מהו "ממקום אחר"? רואים שהייתה כאן מגמה להסתיר שם שמיים.
לעניין הזה שני פנים. הפן הפנימי: מגילת אסתר היא מגילת הגלות, והיא מלווה אותנו אל הגלות. מכאן עוברים לפאזה אחרת בהנהגת השם. בזמן שישראל היו בארץ ישראל ההנהגה הייתה גלויה, ראו ניסים - הגשמים לא כיבו את אש המערכה, וכן שאר הניסים הקבועים שראו בבית המקדש. משיצאו לגלות מתחילה הנהגה אחרת, הנהגת השם בהסתר. לכן המגילה היא מגילת הסתר, ומוסתר בה שם שמיים, שהרי היא מהווה מודל להנהגה שתלווה אותנו מעכשיו ועד סוף הגלות: הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו מתחת פני השטח ומנהל את כל האירועים, אבל אין רואים אותו ואין ניסים גלויים. זו המציאות שלנו בגלות.
ויש גם טעם פשטי, וכפי שכתב האבן עזרא: ישראל היו עדיין תחת מלכות אחשוורוש, והם בזמנם עובדי כוכבים, וכל מקום שהיה מוזכר בו שם שמיים היו קודרים את האזכרות וכותבים במקומן שם עבודה זרה. אם אסתר הייתה כותבת את המגילה בשם שמיים, במלכות אחשוורוש היו מוחקים את האזכרות וכותבים את העבודה זרה שלהם. לכן לא כתבה אסתר שם שמיים.
הסבר זה מיישב גם תמיהה אחרת: כיצד יוצא אחשוורוש מן המגילה נקי. מי שקורא את המגילה סבור שאחשוורוש צדיק, ומי שלומד מסכת מגילה מבין שהיה רשע לא פחות מהמן - "בעל התל ובעל החריץ" - ואולי אפילו יותר ממנו. ומדוע אין לזה גילוי במגילה? ברור שלא יכול היה להיות: המגילה נכתבה בעוד אסתר אשת אחשוורוש ותחת מלכותו. מה תכתוב, שאחשוורוש תכנן להשמיד אותנו? לכן בגלוי הדברים מוצגים כאילו המן עשה את הכל. ואין בזה שינוי מן האמת, שהרי לישראל יש תורה שבעל פה העוברת מפה לאוזן, ושם אתה מכיר היטב את דמותו הנוכלת של אחשוורוש - אלא שבגלוי אי אפשר היה לכתוב זאת.
נחזור לעניין. "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" - מאיזה מקום יבוא הרווח וההצלה? ועוד: מלשון "ואת ובית אביך תאבדו" משמע שזה על חשבון זה, שאם תהיה הצלה ממקום אחר - היא ובית אביה יאבדו. ולמה? הרי יכולה להיות הצלה ממקום אחר לכל עם ישראל, ואף היא ובית אביה בכללם, שהם חלק מעם ישראל. וגם יש לתמוה מדוע מערב את הוריה: "את" - מובן, אבל מה לבית אביה? (על שאלה זו ענינו במקום אחר תשובה שלמה, ואין אנו נכנסים לה כאן, שכן רצוננו ללמוד את דברי הזרע שמשון.) ועוד: מהו לשון "אבדה", והלא היה לו לומר "תמותו"? ומהו "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"?
מבאר הרב על פי מה שכתב ה"עולת תמיד" בפרק קמא דמגילה, על מה שתנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה להמן? והיינו שהמן אמר למלך "בכל מדינות מלכותך" - כלומר שאם תהרגם, לא יקראו לך מלכות קטיעתא. שהרי נודע שאחשוורוש מלך על מאה עשרים ושבע מדינות, שהן כל העולם, כמו שכתב המהרש"א שם. ובזכות אסתר זכה לכך, כדאמרינן במדרש: תבוא אסתר שהיא בת ביתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנה, ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינה.
והיוצא מזה: "מלכות קטיעא" - מלכות קטועה ובעלת מום - נאמר כאשר בשאר מדינות העולם יש יהודים ואצלך אין. אבל אם לא יישארו יהודים כלל בכל העולם, שוב אין המלכות נקראת חסרה. ומכאן חידושו הנפלא של הרב: נמצא שזכות אסתר היה רע לישראל, משום שאילולא זכותה לא היה אחשוורוש מולך על כל העולם, ולא היה יכול להרוג את ישראל, שהיו קורים לו מלכות קטיעתא.
נצייר את הדבר: תארו לעצמכם שאחשוורוש היה מולך על חמישים מדינות בלבד. אם היה רוצה להשמיד את היהודים, היה טיעון כנגדו - בשאר המדינות יש יהודים ואצלך אין, ונמצאת מלכותך קטועה ובעלת מום. אבל באה אסתר, ובזכותה - בת ביתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנה - מולך אחשוורוש על מאה עשרים ושבע מדינות, דהיינו על כל העולם. וממילא, גם אם ישמיד את כל היהודים לא ייקרא מלכות קטועה, שהרי לא יהיו יהודים בשום מקום בעולם. יוצא שבזה שאסתר סיפקה לו מלכות על מאה עשרים ושבע מדינות, על כל העולם, היא היא שגרמה שניתן להשמיד את היהודים בלי שייקרא מלכות קטועה.
ולפי זה מתפרשים דברי מרדכי: "כי אם החרש תחרישי, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" - אני בטוח בחסד המקום שיעשה נס לישראל. ומהו הנס? שייתן להם מקום ורווח להציל נפשם: שמדינה אחת תמרוד במלך ולא תהיה עוד תחת ממשלתו, ויוכלו מקצת היהודים לנוס ולהציל נפשם. ואז לא יהיה עוד "בכל מדינות מלכותו", וממילא תתבטל הגזירה, כי היכי דלא ליקרו ליה מלכות קטיעתא.
ושמעו כמה נפלא מתבאר עתה "ממקום אחר": מקום אחד ממדינות מלכותו ימרוד בו, ושם יהיה ליהודים רווח והצלה. לא זה בלבד שיהודים יברחו לשם ויימלטו - כדרך שהיה בזמן הצורר הנאצי, שלא כל אירופה יישרה קו עמו, ומכוח זה היה רווח והצלה ליהודים במקומות שאליהם ברחו - אלא עיקר ההצלה היא על פי ההיגיון שהסברנו: אם תהיה מדינה שבה יהודים קיימים, שוב לא ישמיד אחשוורוש את היהודים שתחתיו, שהרי אצלו לא יהיו ואצלם יהיו, והרי זו מלכות קטיעתא. הדבר עצמו ימנע אותו מלהשמיד את היהודים, וממילא תתבטל הגזירה. וזהו "ממקום אחר" - שיהיה מקום שימרדו בו.
ומכאן מתיישבת גם לשון האבדה: "ואת ובית אביך תאבדו" - הזכות שהייתה לך למלוך על כל העולם, היא שתאבד. ולכן נקט לשון "אבדה" ולא לשון מיתה. ומדוע נזכר בית אביה? לפי שהזכות הזאת באה מן האם, מבית האבות, משרה אמנו שחייתה מאה עשרים ושבע שנה.
וכן מתפרש הסיום: מי יודע אם זכות המלכות באה לך גם לשעה שהיא לרעת ישראל, כשעה הזאת. דילמא מתחילה מלכת על כל העולם לפי שלא היה בזה רע לישראל, אבל עתה לא תמלכי. כלומר: הגזירה על ישראל יכולה להתקיים רק מפני שהוא מושל על מאה עשרים ושבע מדינות ואינו חושש מן התואר מלכות קטיעתא. ואם המלוכה הזאת היא שגורמת לגזירה, ייתכן מאוד שלא תמלכי עוד על כל המדינות, אלא לכל הפחות תפסידי מדינה אחת שתמרוד במלך.
נמצא שכל דברי מרדכי חוזרים וסובבים סביב עניין אחד: ההצלה ליהודים תבוא על ידי מדינה אחת שתמרוד במלך - וזו כוונת "ממקום אחר"; ואז תאבד אסתר את הזכות והכבוד שירשה מבית אביה למלוך על מאה עשרים ושבע המדינות, שהרי על מדינה אחת לא ימלכו; ומכאן שמעיקרא לא זכתה למלכות כזאת אלא בצורה שאינה גורמת נזק לישראל, וכיוון שכעת היא גורמת נזק - לא למלכות כזאת זכתה. ודברי פי חכם חן.
פסוק "כי אם החרש תחרישי" עמוס קושיות: מהו "ממקום אחר", מהו "ואת ובית אביך תאבדו", מדוע לשון אבדה, ומהו "מי יודע". לשון "ממקום אחר" עצמה מלמדת על הסתר שם שמיים במגילה - מצד ההנהגה הנסתרת שמתחילה עם הגלות, ומצד המציאות שישראל היו תחת מלכות אחשוורוש ולא ניתן היה לכתוב בגלוי לא שם שמיים ולא את דמותו האמיתית של המלך. ולגוף הביאור: זכות אסתר, בת ביתה של שרה, היא שהמליכה את אחשוורוש על מאה עשרים ושבע מדינות, וממילא היא שאפשרה את הגזירה בלי חשש "מלכות קטיעא". על כן שלח לה מרדכי: ההצלה תבוא ממדינה שתמרוד במלך, ואז תתבטל הגזירה מעצמה, אך את ובית אביך תאבדו את זכות המלכות על כל העולם - כי מי יודע אם לזכות מלכות כזאת, הגורמת רעה לישראל, הגעת מעיקרא.