פרק י' של מגילת אסתר הוא פרק של שלושה פסוקים בלבד, והוא מעורר תמיהה כבר מן המילה הראשונה. הסיפור הסתיים: המן נתלה, היהודים ניצלו, פורים נקבע לדורות. ופתאום המגילה נחתמת בידיעה על הטלת מיסים. אין לנו תיאור מה עלה בגורלו של אחשורוש, מה היה עם תענוגותיו ומשתאותיו, אין סיום על אסתר ואין סיום על מרדכי - רק הודעה שהמלך שם מס על הארץ ועל איי הים. מה עניינה של חתימה זו? המלבי"ם מלמד אותנו שדווקא כאן מסתתרת גדולתו של מרדכי היהודי.
וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל־הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם׃
לכאורה, למה המלך שם מס? אצלנו זו כמעט אינה שאלה - איפה שאפשר להטיל מיסים מטילים; אך כנראה שבזמנם לא היה מקובל להטיל מיסים על כל דבר. ועוד: מה מעניין אותנו גובה הארנונה במלכות אחשורוש? אומר המלבי"ם: הפסוק הזה מקושר לפסוק הבא. הפסוקים האחרונים באים לספר על תקפו, גבורתו וגדולתו של מרדכי היהודי, וזהו פשר הידיעה על המס. דע לך שמרדכי הצליח כל כך בהנהגתו בבית המלך, עד שהמלך כבש מדינות רבות, ובכוח גבורתו יכול היה להטיל מס על כל הארצות הסמוכות למלכותו, ואף על איי הים הרחוקים - שגם לשם הגיעה ידו הארוכה. ומי באמת עשה את כל זאת? מרדכי, כפי שמתברר בפסוק שאחריו.
ואם כן, מדוע הכתוב מייחס זאת למלך ואומר "וישם המלך" ולא "וישם מרדכי"? אומר המלבי"ם: מפני כבודו של המלך. אלא שהכתוב עצמו רומז לנו שלא כוחו של המלך היה כאן. שימו לב כיצד נכתב שמו כאן במגילה: "אחשרש" - חסר שני ווי"ן. הכתוב כביכול פוגם בשמו, לומר לך: אומנם אני כותב "וישם המלך מס על הארץ", אך קח בחשבון שאין זה המלך עצמו, אלא מכוחו של מרדכי, שהמלכות הייתה תחת הנהגתו. הוא זה שכבש מדינות רבות, ועל ידו הצליח המלך להניח את ידיו אפילו על האיים הרחוקים.
וְכָל־מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס׃
כאן רואים בבירור את הקישור: "כל מעשה תקפו וגבורתו" של אחשורוש - תחת הנהגתו של מרדכי, ומיד לצידו "ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך". הכתוב מצרף את גדולת מרדכי לגבורת המלך, ללמדנו שהאחת נבעה מן השנייה. וכיצד הגיע מרדכי לגדולה זו ולאיזו גדולה הגיע? בזה אומר לנו הכתוב שאין לנו עניין לעסוק: זהו חומר ארכיוני, "הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", ושם מפורטים כל העניינים הללו. די לנו לדעת שמרדכי הצליח מאוד במלכות אחשורוש, עד שאחשורוש כבש עמים רבים ויכול היה גם להטיל עליהם מיסים.
כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל־זַרְעוֹ׃
הפסוק בא לומר לנו: מרדכי נשאר בגדולתו ולא ירד מעוצמתו. פעמים רבות הגדולה במלכות היא כמו נדנדה - שאלו את ראשי עמי ערב בתקופה האחרונה, ויספרו לכם כיצד גדולה שחשבו שתימשך לנצח, אחרי שלושים וארבעים שנה מתמוטטת ברגע אחד, והאדם הופך לאסיר בתוך ביתו. אצל מרדכי לא כך היה: "מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש" - נשאר בתוקפו ולא שבתה הצלחתו. "צדיקים יירשו ארץ", וההמשך: "וישכנו לעד עליה" - כשצדיק יורש ארץ, זו שכינה לעד, לא משהו זמני. לא כמו המן, שגידל אותו המלך אחשורוש לתקופה, וכגודל גדולתו כך היה גודל מפלתו.
ועוד מלמדנו הכתוב: אף שמרדכי היה משנה למלך על כל המדינה, וגם ממונה באופן פרטי על היהודים, בכל זאת היה "רצוי לרוב אחיו". בדרך כלל אדם הממונה על הציבור אינו כל כך רצוי, שכן תמיד יש תלונות נגדו: למה הטיל עלינו מס, ולמה נהג כך ולא אחרת. ומדוע מרדכי כן היה רצוי? מפני שהיה "דורש טוב לעמו". אין הכוונה שהיה אומר להם דרשות, אלא שתמיד ביקש את טובת עמו. ולא נהג בהם ביד חזקה ותקיפה, אלא "דובר שלום לכל זרעו" - דיבר איתם והתנהג איתם הכל בשלום ובמישור. משום כך היה מרדכי גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו.
נשים לב לדיוק: "רצוי לרוב אחיו" - ולא לכל אחיו. אומרים המפרשים: אין מה לעשות, כל מי שעולה לגדולה צריך להיות תקיף וצריך לנהל את הממלכה, ותמיד יהיו כאלה שלא ימצאו בו נחת. למה מרדכי לא מעלים עין מכך שאני מבריח סחורה? למה מרדכי לא מעלים עין מדברים לא חוקיים שעשיתי? תמיד יש מי שמצפה מן הממונה לכל מיני טובות הנאה, ומרדכי לא בהכרח רצה לרצות את כולם. ממילא, אדם שעולה לגדולה הופך כבר להיות רצוי לרוב אחיו בלבד.
הסבר נוסף אומרים חז"ל: היות שעלה לגדולה והיה טרוד בענייני המלכות, פרשו ממנו חלק מן הסנהדרין. כבר לא היה פנוי לעסוק כל הזמן בעסק התורה, לא ישב תדיר בבית המדרש, שכן היו לו מלאכות ותפקידים ומטלות. ולכן נעשה רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו.
שלושת פסוקי הפרק האחרון, שנראים כתוספת טכנית, הם למעשה חותמת של שבח למרדכי היהודי. הטלת המס על הארץ ועל איי הים מעידה על גודל הצלחת המלכות תחת הנהגתו של מרדכי, ושמו הפגום של אחשורוש - "אחשרש" חסר שתי ווי"ן - רומז שלא כוח המלך פעל כאן אלא כוחו של מרדכי. פרטי גדולתו מופנים אל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, כי די לנו בעיקר: מרדכי נשאר בגדולתו ולא ירד ממנה, בניגוד להמן שכגודל גדולתו כך הייתה מפלתו. וסוד היותו רצוי הוא בכך שהיה דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו - מבקש טובתם ונוהג בהם במישור ולא ביד תקיפה. ואף על פי כן "לרוב אחיו" ולא לכולם, כדרכו של כל מי שעולה לגדולה, ומשום שפרשו ממנו חלק מן הסנהדרין בשל טרדות המלכות. תם ונשלם ביאור מגילת אסתר.