פתיחה: פרק הזעקה והמפנה
פרק ד' הוא הפרק שבו מתהפכת התמונה. עד כה ראינו את המן רוקם את מזימתו בסתר, כשאחשוורוש עצמו איננו יודע באמת מה נחתם בטבעתו. עתה נכנס מרדכי לתמונה: הוא יודע את כל אשר נעשה, ומפעיל שני כלים במקביל - תשובה ותפילה מצד אחד, והשתדלות טבעית חכמה של פרסום הדבר מצד שני. נלך על סדר הפסוקים על פי ביאורי המלבי"ם.
"ומרדכי ידע" - מה החידוש בידיעה?
וּמׇרְדֳּכַי יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מׇרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה׃
שואל המלבי"ם: מה החידוש ב"ומרדכי ידע"? הרי קראנו שהדבר פורסם לכל האומות, נשלחו מכתבים לכל העמים להיות עתידים ליום הזה. ואם תאמר שהוא ידע גם את פרשת הכסף שאמר המן לשקול על גנזי המלך - מה נפקא מינה בידיעה הזאת יותר משאר הידיעות?
שאלה שנייה: אם ראית שנגזרה גזרה, מדוע מרדכי יוצא וצועק ברחוב העיר? הרי זו דרכם של הסכלים, שכאשר קורית לאדם צרה הוא הולך וצועק ברחוב. במצב כזה צריך לטכס עצה, לראות בדרך חכמה כיצד יוצאים מן הצרה - ומה תועיל זעקה ברחוב? ושאלה שלישית: מדוע הוא מגיע דווקא עד שער המלך?
אומר המלבי"ם: יושב בשמיים ישחק. עם כל המחשבות שחשב המן שיישאר הדבר בסוד, נודע הדבר למרדכי בהשגחת השם. מרדכי ידע את כל הדין ודברים שהיה בין המן לאחשוורוש, וידע גם מה עומד בבסיס תוכניתו של המן - מה שאחשוורוש עצמו לא ידע.
מניין ידע מרדכי?
בזה יש דעות בחז"ל. במדרש רבה מובא שאליהו הנביא הודיעו. ויש מדרש אחר, שרש"י מביאו והוא מובא גם בתרגום שני: "בעל החלום" אמר לו - כלומר, הדבר נתגלה לו בחלום הלילה.
"אסתר מן התורה מניין" - דברי החתם סופר
אם הזכרנו את החלום, נזכיר דבר מעניין. חז"ל במסכת חולין (דף קל"ט) אומרים: אסתר מן התורה מניין? "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם בַּיּוֹם הַהוּא". הקורא כפשוטו חושב שיש כאן קשר סמנטי בעלמא, מן המילה "אסתיר" - אסתר. ורגילים לומר שיש כאן קשר עמוק יותר, שכן כל מגילת אסתר נעשתה בהסתר: לא היה כאן נס גלוי, לא שידוד מערכות הטבע, אלא הכל בתוך הטבע.
אבל החתם סופר אומר שהרמז שכיוונו אליו חז"ל הוא לדרשה הידועה של רבא: "ואנוכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא" - ביום ולא בלילה. ומדוע? כי גם בתקופה של הסתר פנים, בלילה הקדוש ברוך הוא בגילוי ובהארת פנים: גם בזמן הגלות וההסתר, "בחלום אדבר בו". ואם כן, אסתר מן התורה מניין - שהקדוש ברוך הוא עמנו בגלות גם בגילוי, בחלום הלילה? שהרי כיצד נודע הדבר למרדכי? בחלום, בלילה. יש כאן רמז שהקדוש ברוך הוא נמצא עמנו בגלות בהסתר, ומאידך גיסא בחלום הלילה - בגלוי.
מדוע נתגלה החלום למרדכי ולא לאסתר
אלא שכדי שאדם יזכה לחלום אמיתי, שהוא כעין נבואה, הוא צריך להיות בתוך שמחה: אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, והגמרא אומרת "וכן לחלום טוב". מי שנמצא בשמחה זוכה לחלום אמיתי, חלום נבואי.
אומר החתם סופר: אסתר סברה שאם אמור לבוא חלום נבואי, הוא אמור לבוא דרכה - הרי היא נמצאת בארמון המלך, בעושר ובכבוד, כביכול בשמחה, ולא דרך מרדכי שאינו נמצא באותה שמחה. אבל האמת היא שמרדכי היה בשמחה גדולה יותר. מדוע? כי אסתר אמנם הייתה בארמון המלך, אך חבושה שם, ומרדכי היה בן חורין. ומה עדיף - אסיר עם מעדנים, או בן חורין ופת חרבה? בוודאי בן חורין. למרדכי אין כל המעלה שיש לאסתר, אבל הוא בן חורין; לאסתר יש מעלה גדולה, אבל היא חבושה. ואם כן מרדכי בשמחה גדולה יותר, והוא הראוי יותר לחלום טוב.
ובזה אומר החתם סופר: מרדכי מן התורה מניין? "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים... מָר דְּרוֹר". ומבאר הרמב"ן: מור הוא בושם הבא מחיה מסוימת, ו"דרור" פירושו חופשי - כמו "לקרוא לאסורים דרור" - שהחיה הולכת ברצונה החופשי בין הערוגות, ואינה מן החיות החבושות בבתים. ואומר הרמב"ן שהבושם של החיה ההולכת חופשי משובח יותר מן המור היוצא מחיה שמגדלים אותה במכלאה. מכאן אתה למד: מי משובח יותר, ההולך חופשי או הכלוא והאסור? ההולך חופשי. לכן מרדכי מן התורה מניין - מניין שראוי שהחלום יתגלה דווקא למרדכי? "מר דרור", כי מרדכי הולך דרור, ומתוך כך הוא נמצא יותר בשמחה וראוי יותר לחלום אמיתי. ומעבר לזה, "מר דרור" מתורגם "מירא דכיא" - מרדכי, מירא דכיא, אף זה רמוז במילים.
שני המסלולים של מרדכי: תפילה והשתדלות
נחזור לעניין. מרדכי ידע את כל מה שהיה בין המן למלך, וידע גם את ה"קומבינה" שעשה המן על אחשוורוש וכיצד רימה אותו. ומעתה הוא מכין את עצמו לשני דברים. ראשית - הוא קורע את בגדיו ולובש שק ואפר, כדי לחזור בתשובה ולהתפלל, שהרי לב מלכים ושרים ביד השם, והוא עושה פעולה להפיק רצון מהשם. אבל כולנו יודעים שיעקב אבינו התכונן לתפילה וגם למלחמה, כלומר צריך גם השתדלות טבעית.
ולכן גם מרדכי מכין את עצמו באמצעים טבעיים. אם אני יודע שהמן עושה כאן קומבינה כזו על אחשוורוש ומסתיר את הכל - כיצד פותרים את הבעיה? על ידי פרסום. שכולם יידעו את הגזרה הנוראה שהמן חורש בליבו, ואז יהיה סיכוי לבטל אותה. כי כל אופי הגזרה ותוקפה הוא בהסתרתה, וברגע שיתברר לכולם מה הוא מתכנן, הגזרה תתבטל. לכן העצה הראשונה היא לפרסם את הדבר, ולכן הוא יוצא ברחובות קריה וזועק, כדי לאסוף את ההמונים ושהדבר יתפרסם. אילו הייתה לו תחנת רדיו, היה עושה זאת בתחנת רדיו; אבל בזמנם הדרך לפרסם דבר הייתה לצעוק ברחוב, ורב סרן שמועתי יעביר את הדבר מאחד לשני, עד שיתפרסם וכולם ישמעו איזה דבר נורא תכנן כאן המן בן המדתא האגגי.
"ויבוא עד לפני שער המלך" - שיחת היום
וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק׃
מי עוד חשוב שיידע מן העניין? המלך בעצמו, שהוא המרומה הראשי כאן, כמו שהסברנו. לכן רוצה מרדכי שהדבר ייוודע בחצר המלך - ראשית לאסתר המלכה, ושנית למלך עצמו.
והפסוק נותן לנו הסבר לשני דברים. האחד: הגעת לשער המלך - הרי היה עליך להיכנס פנימה ולהודיע את הצרה. אלא שאיני יכול להיכנס פנימה בלבוש שק, ולכן אני בא "עד לפני שער המלך", הכי קרוב לארמון שאפשר. והדבר הנוסף: "אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" - כלומר אין כלל אפילו להתקרב אל שער המלך בלבוש שק. ועתה, כשיראו כולם שמרדכי התקרב אל שער המלך בלבוש שק, יהיה זה שיחת היום: "שמעת? התקרבו בלבוש שק לשער המלך!". המלך אינו מרשה להגיע לשער בלבוש שק, וגם קודם לכן לא היו מגיעים כך, וכאן מרדכי הגיע. זה יהיה ה"נייעס", החדשות הטריות, וכולם ידברו וישאלו למה. ועל ידי זה ייגרם פרסום, והדבר יגיע גם לאוזני המלך וגם לאוזני אסתר.
"אבל גדול ליהודים" - למה כאן?
וּבְכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים׃
שואל המלבי"ם: לכאורה הפסוק הזה תקוע במקום שאינו שייך בו. מה עניינו אחרי מעשיו של מרדכי? היה צריך להיכתב לפני כן, בסוף פרק ג': "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת ניתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" - ושם היה מקומו לספר על תגובת היהודים בכל מדינה ומדינה. מדוע מספרים לי קודם שמרדכי ידע ושבא עד לפני שער המלך, ורק אחר כך חוזרים לספר על השפעת האיגרות?
אלא לפי מה שהסברנו הדבר מובן נפלא. קודם שמרדכי פרסם, מה היה כתוב באיגרות הגלויות? "רבותיי, תהיו מוכנים ליום י"ג באדר, צחצחו כלי מלחמה" - בלי לומר למה. האם היהודים היו אז באבלות? לא. הם היו בדיוק כמו שאר הגויים - נבוכים. איני יודע מה המלך רוצה, איני יודע מה המן רוצה, יש כאן איגרות ומטרתן איננה ברורה. אבל אחרי שמרדכי פרסם את הדבר והודיע לכולם שיש כאן תוכנית לפתרון סופי, תוכנית להשמיד את כל היהודים - אז "בכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים". מרדכי הרעיש ארץ ומלואה, הדבר עבר ממקום למקום על ידי זעקתו, והיהודים הקימו קול זעקה. ולכן שים לב ללשון: "דבר המלך" - זה הציווי, "ודתו" - אלו האיגרות החתומות; בכל מקום שהגיעו האיגרות החתומות, כבר יודעים שם מה כתוב בהן, כי מרדכי פרסם את הדבר הנסתר.
מדוע "מדינה ומדינה" ולא "עיר ועיר"
ולפי זה, אומר המלבי"ם, מתיישבת עוד קושיה. מדוע כתוב כאן רק "ובכל מדינה ומדינה", ואילו בהמשך המגילה מוזכר "מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר"? כאן נפקד מקום העיר. אומר המלבי"ם: כי באמת הדבר לא הגיע לכל הערים שבמדינה, אלא רק לחלקן, שהרי שופרו של מרדכי חלש הוא. אין לו את הרצים היוצאים דחופים, אין לו את כוח הפרסום שהיה לאחשוורוש ולהמן. לכן הדבר הגיע לכל מדינה - עיר זו במדינה זו ועיר זו במדינה אחרת - אבל אי אפשר לומר שהגיע לכל הערים, ולכן לא נאמר "ובכל עיר ועיר".
הבגדים שאסתר שולחת: השק מלמטה
וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד, וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מׇרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא קִבֵּל׃
שואל המלבי"ם: אם שלחה להלביש את מרדכי, בוודאי הכוונה שיסיר את שקו - ולמה הכפילות "להלביש את מרדכי ולהסיר שקו"?
אלא כשמרדכי הגיע לשער המלך, רצתה אסתר לשמוע מפיו על מה העניין, ולכן היא שולחת לו בגדים כדי שילבש אותם על השק. שימו לב: היא איננה מבקשת שיוריד את השק לגמרי, אלא "להסיר שקו מעליו" - להסיר את השק ממקומו שמלמעלה ולדאוג שיהיה מלמטה. כיצד? "אני אשלח לך בגדים, אתה תלבש אותם, ואז יהיה השק מבית".
ואצל מי מצינו שק מבית? אצל יהורם. כתוב שכאשר באה אליו אישה וזעקה ואמרה לו שאתמול היה רעב נורא בשומרון ואכלו את בן שכנתה, והיום הגיע התור לאכול את בנה של השכנה והיא מסתירה את בנה ואינה רוצה לתתו - שמע זאת וקרע את בגדיו, ואז נתגלה השק מבית, שעל בשרו היה שק. יש דרך שאדם לובש שק במקום גופייה, כדי ליישר את עצמו. עד היום יש צדיקים שעושים סיגופים ושמים שק מתחת לחולצה כדי שלא ייראה ולא יהיה ניכר, ומאידך גיסא הוא מצער ומענה את עצמו - לכפרת עוונות או לזכותם של עם ישראל.
גם כאן אין לאסתר מטרה להוריד את השק לגמרי. היא אומרת: אני רוצה לשמוע ממרדכי פה אל פה על מה העניין, וכדי לשמוע ממנו עלי להביאו הנה; אך אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. מה הדרך? אלביש אותו בגדים, והשק לא יהיה מעליו אלא מתחתיו, ואז יוכל להיכנס בשער המלך.
ומדוע לא יצאה התוכנית אל הפועל? "ולא קיבל". אומר המלבי"ם: מפני שלא רצה להפסיק רגע אחד מן התחנונים. שהרי אם הוא מפסיק מן התחנונים, כאילו אומר: "רגע, ריבונו של עולם, חכה, אולי נסתדר לבד; אגש לאסתר ואראה אם יש לנו פתרון". וכיצד יעשה אדם דבר כזה - הוא עומד ומתחנן לפני השם, ויעזוב את קודשא בריך הוא וילך לחפש פתרונות של בשר ודם? לכן להסיר את השק, דהיינו להפסיק את התחנונים ולפנות לבשר ודם, את זה לא רצה מרדכי לעשות.
מדוע דווקא התך
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה׃
שואל המלבי"ם כמה שאלות: מדוע היא בוחרת דווקא בהתך להיות המקשר בינה ובין מרדכי? מהו "מסריסי המלך אשר העמיד לפניה"? מהו "ותצווהו על מרדכי" - כאילו הוא ממונה על מרדכי, והלוא היה צריך לכתוב שתשאל את מרדכי מה זה ועל מה זה? ומהי הכפילות "מה זה ועל מה זה"?
אומר המלבי"ם: לאחר שאסתר מבינה שיש כאן סוד כמוס, היא שולחת דווקא את התך, שהיה אצלה בבחינת "נאמן רוח מכסה דבר" - איש נאמן שאפשר לסמוך עליו, שאם יש דבר סתר ישמור אותו בסתר, לא יפרסם, יבוא ויאמר לה את הדברים. ועל מה בטחונה? "מסריסי המלך אשר העמיד לפניה" - זה סריס שמונה לפניה כמשרת פרטי, וכיוון שהוא משרתה הפרטי יש לה בו אמון מוחלט.
אלא שהיא איננה יודעת אם גם מרדכי ייתן בו אמון. אני מכירה אותו, המלך העמידו לפניי כסריס, ואין לי בו ספק - אבל איני יודעת אם מרדכי יאמין לחשוף את מסתוריו בפניו. לכן "ותצווהו על מרדכי": אני מצווה אותך לעשות בדיקת שטח, תבדוק בעצמך, תנסה לרחרח ולברר מה עומד מאחורי הזעקה הזאת ומהי סיבת הדבר.
"מה זה ועל מה זה" - כרופא המברר את שורש החולי
אומר המלבי"ם: כשאדם הולך לרופא, הרופא חוקר תחילה את מהות החולי - אדוני, אתה סובל מצינון חמור או מדלקת ריאות חריפה; אלו מאפייני החולי, זו הדיאגנוזה. אחר כך הוא צריך לראות מה גורם לזה: תגיד לי, אתה מתלבש טוב? יצאת לחוץ כשהיה גשם וקר? אתה נושם אוויר קר? הבית שלך מחומם? זה השלב השני, שבו מברר הרופא מה גרם לחולי. כי אם לא אדע מה גרם לו, כיצד ארפא? ארפא אותך והדבר יחזור, ושוב ארפא והדבר יחזור.
אתן דוגמה: שמעתי על אדם שניגש לרופא, והרופא אמר לו שיש לו שיעולים ודלקת חריפה מאוד בגרון, הגרון ממש אדום. אבל הוא הוסיף ואמר לו: דע לך שבדרך כלל אלה סימפטומים של מי שסובל מחיידק במעיים. אם הייתי מסתכל רק חיצונית - "יש לך בעיה בגרון, קח תרופה לגרון, טפל בזה" - לא טיפלתי בבעיה בשורש. הדבר היה עוזר לתקופה קצרה, אך החיידק שבקיבה היה מביא את המחלה שוב. רופא טוב מברר גם את הסיבות.
וזה מה שאמרה אסתר: אני רוצה לברר "מה זה" - עצם הצרה, ו"על מה זה" - מחמת מה נובע הדבר. לא רק עצם הצרה, אלא מה גרם לה. כי אם אדע רק את עצם הצרה אולי אפתור אותה, אבל הגורמים ימשיכו לפעול ויגרמו צרה נוספת. לא די להסיר את המסובב אם לא מסתלקת הסיבה תחילה, וצריך לברר מהי הסיבה הגורמת.
התך יוצא אל רחוב העיר
וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מׇרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ׃
נשים לב: לא נאמר "ויצא וידבר עם מרדכי", אלא שהוא יוצא אל רחוב העיר. מה הדגש? אומר המלבי"ם: הוא עשה בדיוק את מה שאסתר ציוותה - לרחרח ולבדוק. הוא יוצא אל מרדכי, אבל דרך רחוב העיר: הולך ברחוב, מנסה לשמוע מה קרה, על מה הרעש ועל מה הזעקות - שמא מרדכי לא יגלה לו את הכל, ולפחות יהיה לו רקע למה שקורה כאן.
"את כל אשר קרהו" ו"פרשת הכסף"
וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם׃
אבל מרדכי כן מגלה לו. ושואל המלבי"ם: מהו "את כל אשר קרהו"? "קרהו" - כאילו קרה לו דבר פרטי, והרי יש כאן אסון שקרה לכלל העם היהודי, והיה צריך לומר "את כל אשר קרה". ועוד: מהו "פרשת הכסף"? היה צריך לומר "ואת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך" - וכי צריך "פרשה" בשביל הכסף?
אומר המלבי"ם: תחילה אמר לו מרדכי מהי הסיבה שהוא עצמו המסובב. אתה רוצה לדעת מי הגורם לכל זה, מי עמד כאן בבסיס, מהו החולי הפנימי שגרם לצרה? זה אני. דע לך, אני לא השתחוויתי להמן. זה "את כל אשר קרהו" - באופן פרטי; הדבר התחיל ממני, מזה שלא השתחוויתי להמן.
ואחר כך אמר לו את "פרשת הכסף". כלומר: בכסף שהמן תכנן לשקול לפני אחשוורוש יש שני ביאורים - נגלה ונסתר. לפני אחשוורוש מה אמר? "עשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה". כלומר: אין לך, אדוני המלך, מה לדאוג. אתה חושש שהדבר יעלה כסף - שהרי אחשוורוש חושב שהמן מתכנן להעבירם על דתם, וזה טקס גדול והוצאות - ועל כך אומר לו המן: אין לך מה לדאוג, הכמרים כל כך ישמחו לבוא ולהעביר את האומה הבעייתית הזאת על דתה, עד שיהיו מוכנים לשלם כסף על כל ראש. ולא רק שלא יהיה לך נזק כלכלי ולא תצטרך להוציא הוצאות, אלא עוד תהיה כאן הכנסה לאוצר המלך - עשרת אלפים כיכר כסף.
אבל למה התכוון המן באמת? על פי תוכניתו, מה עומדים לעשות ליהודים? להשמיד, להרוג ולאבד. והיהודים בעלי ממון הם. וכך חשב המן: ההשמדה תצא אל הפועל על ידי העמים, והשלל שישללו מן היהודים ההרוגים יועבר לארמון המלך - מזה יהיה מכס למלך, וזה יהיה עשרת אלפים כיכר כסף. וזה מה שמרדכי אומר: "פרשת הכסף" - דע לך, גם בעניין הכסף יש כאן פרשה עלומה, ואני רוצה לפרש לך את הדבר הנסתר. אחשוורוש חושב שהכמרים ישלמו כסף כדי להמיר את דת היהודים, אבל המן מתכוון שהשלל שיישלל מן היהודים ההרוגים הוא שייכנס לאוצר המלך.
לסיכום:
פרק ד' מלמדנו את דרכו של מרדכי: בהשגחת השם נודע לו לא רק דבר הגזרה אלא גם סודה הנסתר, כל הדין ודברים שבין המן לאחשוורוש - ובחלום הלילה, שהוא גילוי הפנים שבתוך ההסתר. ומכאן פועל מרדכי בשני מסלולים: שק ואפר ותחנונים בלי הפסק לרגע, ומאידך פרסום גדול של הסוד, בזעקה ברחובות ובהתקרבות לשער המלך בלבוש שק, שהיא שיחת היום ומגיעה לאוזני המלך ואסתר. הפרסום הוא שהפך את "העיר שושן נבוכה" ל"אבל גדול ליהודים", והוא שיפרק את כוחה של הגזרה, שכל תוקפה בהסתרתה. ואסתר מצדה שולחת דווקא את התך הנאמן, ומבקשת לברר לא רק "מה זה" אלא גם "על מה זה" - את שורש הדבר; ומרדכי משיב לה בשני הדברים: את הסיבה הפרטית שממנה הכל התחיל, ואת פרשת הכסף שמאחוריה מסתתרת תוכנית ההשמדה.