פתיחה: מי ירפא לך?
אנו עומדים בפרק ב' של מגילת איכה, בפסוק י"ד. בפסוק הקודם סיים המקונן בקריאה הנואשת: "כי גדול כים שברך, מי ירפא לך" - מי הוא זה שירפא אותנו מצרותינו? על כך בא הפסוק שלפנינו ומצביע דווקא על אלה שהיו אמורים להיות הרופאים, והם עצמם היו חלק מן המחלה.
נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל, וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֺנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ, וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים. (איכה ב, יד)
מסביר בעל "לחם דמעה": אולי תאמרו - הנביאים ירפאו לנו? על כך משיב המקונן: איך ייתכן? הרי הנביאים הם אלה שהביאו אותנו למצב הזה. "נביאיך חזו לך שוא ותפל" - במקום לחזות לנו את האמת, את הגלות, את הצער ואת הצרות, ולהזהיר אותנו כדי שנתקן את דרכינו, הם חזו דברי שווא ודברים תפלים, "ולא גילו על עוונך".
"נביאיך" - הנביאים שאת בחרת לך
שימו לב ללשון: "נביאיך". על אילו נביאים מדובר? על הנביאים שאת בחרת לך. את ירמיהו זרקו לחצר המטרה, אותו לא רצו לשמוע. את מי כן רצו לשמוע? את נביאי השקר. את אלה שבאו לומר דברים הנעימים לאוזני השומעים: אין לכם מה לדאוג, ה' לא יעשה שום דבר, אל תיתנו לאותם פנאטים להפחיד אתכם בתיאורים אפוקליפטיים על מלחמת גוג ומגוג. יהיה בסדר, ה' אוהב את עמו ישראל לעד, לא ייחרב בית המקדש, אין כאהבת ה' לעמו - הכל מתוק כנופת צופים, הכל נחמד. תמשיכו לחיות כרצונכם, ואם יש בעיות עם ההלכה - נמנה רב שיתאים לנו, והוא כבר ידאג להכשיר את ההלכה, והכל יהיה בסדר.
הנה כי כן, אותם נביאי שקר הם שהביאו אותנו לצרה הזאת. במקום שיגלו על עווננו, במקום שישיבו את שבותנו ויחזירו אותנו בתשובה, במקום שיאמרו לנו שנשלם על כך מחיר ויעידו בפנינו - הם ניחמו אותנו והרגיעו אותנו. "ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" - "משאות" מלשון משא, כלומר נבואה; "ומדוחים" - שהתנבאו לנו נבואות המדיחות אותנו מדרכי ה'.
ההבדל בין נביא אמת לנביא שקר
זה בדיוק ההבדל בין נביאי אמת לנביאי שקר. נביאי האמת אינם חתים מלומר גם דברים שאינם נעימים לאוזני השומע, מפני שהם באו לומר את האמת ולעורר את העם. אבל נביאי השקר אומרים: בוא נדבר על המאחד, למה לדבר על המפריד? בוא נראה את היפה שבעם ישראל, בוא נראה את הנוער המיוחד שלנו. נכון, יש כך וכך אחוזי פשיעה, ויש מקרים נוראים, ומיליון ילדים אינם יודעים קריאת שמע - אבל עזוב, בוא נדבר על הדברים היפים שבעם ישראל.
מי שרוצה לטאטא מתחת לשטיח, ומי שרוצה חס ושלום להביא צרות על עם ישראל, מתבטא בצורה הזאת. אבל מי שיודע שהדברים האלה בנפשנו - אינו יכול לשתוק. הוא עומד וצועק: הבית בוער! וזהו קולם של גדולי ישראל. אבל "נביאיך", אלה שאת מינית לך לנביאים - צעירי התקשורת למיניהם - "חזו לך שוא ותפל": הכל יהיה בסדר, אל תפחידו אותנו, אין מה לדאוג.
נביאי השקר מטעם המלכות
מביא ה"אלון בכות": בימי בית ראשון היו נביאי השקר מטעם המלכות, ותפקידם היה לחזק את המלכות. היה בא נביא אמת ואומר שהקדוש ברוך הוא עתיד להגלות ממלכה ושריה, ומיד היה נביא השקר מכחיש: אין מה לדאוג, לא תהיה גלות ולא יקרה מאומה. רק נביאי האמת, כאחיה השילוני שהוכיח את ירבעם בן נבט, או אליהו שקרא לאחאב "עוכר ישראל" ואמר לו בפניו "הרצחת וגם ירשת" - רק הם אמרו את הדברים ללא כחל ושרק ומבלי לחשוש. כל נביאי השקר האחרים אמרו רק את מה שהיו רוצים לשמוע.
ומה עושה הקדוש ברוך הוא? משלם להם באותה מידה. הרי כתוב שם שרוח נבות אמרה: "אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו". וכך אותו צדקיה בן כנענה עשה לו קרני ברזל, ורוח נבות הייתה בפי כל ארבע מאות הנביאים, וכולם התנבאו פה אחד: "עלה רמות גלעד והצלח". וכולנו יודעים איך הסתיים הסיפור. נביא האמת אמר לו: דע לך שזו רוח נבות, רוח שקר בפי נביאיך, ואתה לא תחזור חי מן המלחמה - "ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה", הרועה לא יחזור מן המלחמה. וכך אכן היה: אחאב לא הקשיב, יצא למלחמה עם יהושפט, ובסופו של דבר הכלבים לקקו את דמו, כפי שנאמר בנבואה.
כך גם בזמן החורבן: נביאי השקר ניחמו את העם והרגיעו אותם, ואמרו להם שאין להם מה לדאוג - מרדו במלך הכובש! בעוד שנביאי האמת אמרו: אל תמרדו במלך הכובש, לא ייצא מזה אלא צרות; הקדוש ברוך הוא הביא אותו עלינו כדי להחזיר אותנו בתשובה. העם לא שמע ולא קיבל את הדברים. וזהו "ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" - חזו להם נבואות שקר שהדיחו אותם מעבודת ה'.
שני סוגי נביאי שקר: "שווא" ו"תפל"
עוד אומר ה"אלון בכות": היו שני סוגי נביאי שקר. היה נביא שקר שבדה מליבו דברי שקר מתחילה ועד סוף - דברים בדויים מן הלב, שאין בהם שמץ אמת כל עיקר. "מהיכן שמעת?" - "בחלום הלילה". חולם לעצמו חלומות, בא ומספר סיפורים, ממציא המצאות, וטוען שכך נגלה לו ה'. ולעומתם היו נביאים אחרים, מתוחכמים יותר. הם ידעו שלא ייראו כזייפנים גמורים, ולכן מה היו עושים? היו הולכים לשמוע נבואת אמת מפי נביא אמת, מסיקים מדבריו מסקנות משלהם, ומוסרים את המסקנות לעם - כדי שכאשר יתקיימו הדברים יאמרו: הנה, נביא זה אמר זאת!
לדוגמה, חנניה בן עזור שמע את ירמיהו מתנבא בשוק העליון "הנני שובר את קשת עילם", ועשה קל וחומר: אם את קשת עילם ישבור ה', קל וחומר לבבל. וזהו "חזו לך שוא ותפל": "שוא" - כנגד הראשונים, שכל נבואתם שקר מתחילה ועד סוף; "ותפל" - כנגד האחרונים, שכן "תפל" הוא מלשון לטפול דבר אל דבר. הם טפלו את נבואתם והדביקו אותה לנבואת אמת, הסיקו ממנה מסקנות משלהם ובאו למסור אותן. אבל בסופו של דבר כל אלה כאחד הם "משאות שוא ומדוחים" - כולם מדיחים אותך מעבודת ה'.
ביאור ה"עקדת יצחק": ראו אותך בשווא ולא תיקנו
ה"עקדת יצחק" מבאר אחרת: "נביאיך חזו לך שוא ותפל" - כלומר ראו אותך מתעסקת בשווא ובתפל, ראו אותך עוסקת בדברים בטלים ובדברי שווא ואינך עובדת את ה' - "ולא גילו על עוונך". הם רואים אותך, את כנסת ישראל, מתעסקת בדברי שווא ובדברי תפלות, ואינם מתקנים אותך, אינם אומרים לך: את עוסקת בדברי שווא ותפל. "ולא גילו על עוונך להשיב שבותך" - כדי להחזירך בתשובה. ואדרבה, "ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" - רואים אותך עושה דברי שווא ומדוחים ואינם מיישרים את עם ישראל אל הדרך הנכונה.
"אהבת ציון": לא גילו מהי סיבת הפורענות
בספר "אהבת ציון" מסביר: "ולא גילו על עוונך" - אנו מבינים בפשטות שלא הצביעו על עוונותיך. אבל הוא מפרש: לא גילו לך שסיבת הפורענות היא בגלל עוונך; לא אמרו לך שכל מה שאת סובלת בא על עוונך. כמו שאומר ירמיהו: "ודעי וראי כי רע ומר עוזבך את ה'" - היינו, שהרע והמר שאת סובלת בא בגלל עוזבך את ה'. ואילו היינו יודעים שהפורענות באה בשל כך, עוד היינו חוזרים בתשובה. אבל הם לא גילו לנו את הסיבה האמיתית. וזהו "ולא גילו על עוונך להשיב שבותך" - שעל ידי ידיעת הסיבה היינו שבים בתשובה. אלא אדרבה, "ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" - הראו לך נבואות שווא עד שהדיחו אותך מדרך ה'.
ביאור בדרך רמז: "ולא גָלוּ על עוונך"
ואפשר להוסיף ביאור בדרך רמז ודרש. נביאי השקר היו מרגיעים את העם ואומרים: "חזו לך שוא ותפל" - הנה, ראו, נכון שיש לכם שווא ותפל, מלא עוונות. "ולא גִלּוּ על עוונך" - אל תקרא "גילו" אלא "גָלוּ": תגיד לי, היום אתם צדיקים? לא. ויש גלות? לא. כמה זמן אתם כבר לא צדיקים? עשרות שנים, מאות שנים. ומה קרה? כלום. אל תיבהלו, אל תיכנסו ללחץ.
כלומר, נביאיך אומרים לך: הנה ראו, יש לך בלי סוף דברי שווא ותפל, עוונות ומעשים רעים - ובכל זאת לא גליתם בגלל העוונות הללו, לא הגעתם למצב של גלות. אז למה אתם מפחדים מדברי הנביאים שבאים להפחיד אתכם?
ואם תשאל: וכי הנביאים האחרים סתם אומרים? על כך הם משיבים: הנביאים האחרים פנאטים הם, חרדים, כאלה שרוצים שתחזרו בתשובה. בשביל להחזיר אתכם בתשובה הם יאמרו לכם הכל - יעשו גוג ומגוג, יספרו סיפורים על סוף העולם, יתארו נבואות ומלחמות קשות. וכי באמת ה' אמר להם את הדברים האלה? הנה תראו שזה לא אמיתי: עד היום הייתם רשעים ולא קרה כלום.
וזהו המשך הפסוק: "להשיב שבותך" - וכי תאמר, יש לנו נביאים אחרים האומרים שעתידה להיות צרה ועתיד להיות שמד, מה תשיב על כך? על זה הם עונים: לכל הנביאים האחרים יש מגמה, הם מגמתיים, הם רוצים להחזירך בתשובה, ולכן הם מפחידים אותך. "ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" - ולכן הם חוזים לך כל מיני דברי מדוחים, אוי ואבוי אילו צרות עתידות לבוא, והכל רק כדי "להשיב שבותך", כדי להחזירך בתשובה. אל תתפעל מזה, אין אלו נבואות אמת; מה שאנחנו אומרים לך זו האמת, והעובדות מדברות בשטח - עד היום הרשעתם ולא קרה דבר, ומשום כך אין לך מה לדאוג, המשך בדרכך הקלוקלת ולא יקרה לך מאומה. זוהי בעצם כל טענתם של נביאי השקר.
לסיכום: פסוק י"ד מצביע על שורש החורבן: לא רק העוונות, אלא מי שהיה אמור להתריע עליהם ושתק או שיקר. "נביאיך" - אלה שהעם עצמו בחר לו, שאמרו לו רק את הנעים לאוזניו; יש מהם שבדו שקר מתחילתו ועד סופו ("שווא"), ויש שטפלו את מסקנותיהם לנבואת אמת ("ותפל"). הם לא גילו שהצרות באות על העוון, לא תיקנו את העם ולא השיבו את שבותו, אלא ניחמו, הרגיעו, ולעגו למתריעים כאילו כל מגמתם רק להפחיד. נביא אמת אינו חת מלומר את האמת גם כשאינה נעימה, ומי שיודע שהדברים בנפשנו - עומד וצועק שהבית בוער. זו הקריאה העולה מן הפסוק גם לדורנו.