פתיחה: הפרק שמלמד את גבולות הידיעה
אנו עומדים בפרק יא של קהלת, בפסוקים העוסקים ביסוד גדול: האדם אינו יודע. לא את עתידו, לא את מקור פרנסתו, לא את חשבונות שמים. שלמה המלך אינו בא לייאש אותנו, אלא להפך: מתוך ההכרה בגבולות הידיעה האנושית הוא מוליך אותנו אל הביטחון בה' ואל המעשה בפועל - "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך". נתמקד היום בפסוק החמישי, שהוא לב העניין.
כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה, כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל׃
שבעה דברים מכוסים מבני אדם
חז"ל אומרים ששבעה דברים מכוסים מבני אדם, והם מונים אותם אחד לאחד. הראשון שבהם: אין אדם יודע מה בעיבורה של אישה - ועל זה בדיוק נאמר "כעצמים בבטן המלאה". אינך יודע מה הם העצמים הנמצאים בבטן. ואם תאמר שהיום יש אולטרסאונד ויודעים הכל, הרי אנו רואים כמה פספוסים יש להם.
מעשה באישה שאמרו לה הרופאים להפיל. באה אל הרב בן ציון אבא שאול זכר צדיק לברכה ואמרה: הרב, אמרו לי שיש בבטני, ה' ירחם, בריה משונה בעלת שלוש רגליים, ואמרו שעדיף להפיל ולהיכנס להריון תקין. התחיל הרב בן ציון לצחוק ואמר לה: למה שלוש? ארבע! אם כבר מוסיפים - שיוסיפו. ואכן ילדה תאומים. ארבע רגליים. וכמה פעמים אמרו שייוולד כך וכך, והמציאות טפחה על פניהם. לא אתה קובע ולא אתה יודע.
ועוד מונים חז"ל: אין אדם יודע מהו יום המיתה, שנאמר "לא ידע האדם את עתו" - ואפילו דוד המלך ביקש לדעת ולא קיבל. אין אדם יודע יום הנחמה, שנאמר "כי יום נקם בליבי" - צפון בליבו של הקב"ה ואיש אינו יודע. אין אדם יודע עומק הדין, שנאמר "כי המשפט לאלוהים הוא" - הקב"ה דן כל אדם כפי מעשיו, כפי יכולותיו והכנותיו, בדקדוק גמור, ומי יודע את עומק הדין הזה. ואין אדם יודע מה בלב חברו, שנאמר "אני ה' חוקר לב בוחן כליות", וכתוב שאפילו המלאכים אינם יודעים. באמת יש רק שניים היודעים מה בליבו של אדם: הקדוש ברוך הוא ואשתו של האדם. יש אמנם הבדל קטן בין הידיעות, אבל האישה יודעת בוודאות מה בליבך.
"במה ישתכר" - אין אדם יודע מהיכן תבוא פרנסתו
עוד מן הדברים המכוסים: במה ישתכר. אין אדם יודע מהיכן יתפרנס, שנאמר "כי מתת אלוהים היא". כמה נכונים הדברים. אדם בטוח שהוא משקיע בדבר מסוים, ופתאום כל הרווח בא ממקום אחר לגמרי.
סיפרו לי על יהודי יועץ השקעות, הולך בלי כיפה, ומי שנפגש איתו כמה פעמים אמר: הוא בן אדם מאמין באופן מדהים. בכל פגישה הוא מכניס ללקוח ואומר לו: תדע לך, מה שאתה עושה לא ישנה, אתה צריך השתדלות, אבל מה שנגזר משמיים - זה מה שתקבל. אותו יועץ יושב בכמה וכמה חברות, בזו יש לו יד, בזו אחוזים, שם הוא יועץ. וסיפר: הייתה לי עסקה "מבטיחה" - מבטיחה פירושו מאה אחוז רווח. עד היום מכרתי שלוש דירות כדי לכסות את הנפילה מאותה עסקה. שלוש דירות! ואמר לו: שתבין, שום דבר אינו מבטיח לך. אומרים לך: זה מאה אחוז, יש כאן עירבונות, יש כאן ערובות - אין שום דבר בטוח. אדם אינו יודע ממה ירוויח.
גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים
למה אמרו "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים"? מפני שאצל ירא השמיים האמונה והידיעה שהכל ממנו יתברך היא בתיאוריה, ואילו אצל הנהנה מיגיע כפיו זה בפועל. הוא משקיע במקום מסוים ובטוח שהמכרז הזה בידו, ואחרי כל ההשקעות לא קיבל את המכרז. ולעומת זאת במקום שכלל לא תכנן, שבא בדרך אגב, כי מישהו ראה עבודה שלו במקרה ואפילו לא פנה אליו - משם עשה קופה גדולה. מי חווה את זה באמת? הנהנה מיגיע כפיו. הוא חי את זה, מרגיש את זה ורואה במו עיניו שלא ההשתדלות שלך היא המפרנסת ולא כוחך. זהו "במה ישתכר - מתת אלוהים היא". מי יכול לדעת מאיזו נקודה ומאיזה מקום תבוא לו פרנסתו?
משל הדגים
משל ודוגמה לדבר מן הדגים. הדגים הגדולים רודפים אחר הקטנים כדי לתופסם. באופן טבעי היינו צריכים למצוא את הדג הנרדף במעי הדג הגדול כשראשו לעומת ראשו וזנבו לעומת זנבו, שהרי רדף אחריו ובלעו מאחור. ובפועל מוצאים שראשו של הנבלע פונה לכיוון זנבו של הבולע. מה זה אומר? שאלה שרדפת אחריהם אינם בהכרח אלה שתפסת. אלה שמשמיים זימנו לך, שבאו ממולך ודחפו לך אותם לפה - הם הדגים שאתה מקבל. ללמדך שאין אדם יודע במה ישתכר, ועליו להאמין בה' ולבטוח בו.
מי שעוזב את התורה - מה יצא לו מזה
אמרתי כבר לא פעם, ורואים זאת כדבר מדהים. עשיתי פעם מעין מחקר קטן על כאלה שפרשו מעולם הישיבות - בחורים שכשל כוח סבלם, כבר בישיבה קטנה או באמצע הישיבה הגדולה, והלכו לעבוד. היינו מצפים: אדוני, אתה כבר התחלת עשור לפני חבריך שעוד ילכו לכולל, לך בוודאי יהיה מסודר. ואני אומר לכם, בדקתי את העניין ואני יכול לתת במקום עשרים דוגמאות של אנשים כאלה. ראשית, רבים מהם, רחמנא ליצלן, נפגעו בגוף, ממש פגיעות, ומניתי כאן פעם דוגמאות שאנשים מכירים. ונוסף עליהן, בחודשיים האחרונים בחור מאלעד בן עשרים, שעזב את הישיבה ועבד עם אביו בבטון, ונפלה עליו תקרה, ה' יצילנו. אדם שעוזב את התורה - זו סכנה גדולה, ויש המון סיפורים כאלה, וכל פעם מתווספים עוד.
ואפילו כשאין פגיעה קשה כל כך של מידת הדין, בדוק ותראה בענייני הפרנסה: תראה אותו בגיל שלושים, ארבעים - עדיין לא מסודר בדירה, לא מסודר עם האישה והילדים, לא מסודר באלף ואחד עניינים. ואילו האברך שלמד בתמימות ולא חיפש את הכסף - ברוך ה', לאשתו עבודה טובה, יש לו דירה, והוא מחתן ילדים. איך? באיזו צורה? אין הסבר. צריכים לדעת: אדם אינו יודע במה ישתכר. כשאדם דבוק בה', רואים סייעתא דשמיא. ומי שחושב "אעזוב את התורה כדי להרוויח" - נראה מה ייצא לו מזה. הרבה אומרים: כשהייתי אברך הייתי מסודר, יצאתי לעבוד ופתאום יש מינוס, פה הוצאות ופה הוצאות.
בכל הזדמנות בא אליי עוד אדם ואומר: יש לי שכן עם חמישה ילדים - ארבעה אברכים ואחד שלא למד, והוא זה שעבד כל הזמן. האברכים מסודרים, יש להם דירות, לילדיהם כבר קנו דירות, וזה שעבד אינו מסודר בכלום. מה ההסבר? אין אדם יודע במה ישתכר. אמר הקדוש ברוך הוא: תסמוך עליי, אני אסדר אותך הכי טוב. "לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם", שנאמר "מתת אלוהים היא".
ועל מלכות הרשעה - "כי יום נקם בליבי"
ועוד מן הדברים המכוסים: מלכות הרשעה, שאין אדם יודע מתי סוף זמנה, שנאמר "כי יום נקם בליבי" - יום הנקם צפון בליבו של ה'. מתי כבר? בליבי. אף אחד מאיתנו אינו יודע.
והואיל ואין אדם יודע את מעשה האלוהים, אומרת הפסיקתא זוטרתא: לא ישמור רוח ולא יראה בעבים - כדברי הפסוק הקודם:
שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע, וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר׃
אדם מחפש כל מיני סיבות טבעיות: יש רוח, אין רוח, ממתין ומחכה לעניינים טבעיים. ומה אתה יודע מכל זה? האם אתה יודע את מעשה האלוקים? הרי מניתי לך כעת כמה וכמה דברים שאינך יודע. אלא מה? תבטח בו ותעשה. אל תמתין לרגע ולשעת הכושר שבה דווקא תפעל, כי בזה אתה סומך על כוחך. שומר הרוח לא יזרע, והממתין לעבים לא יקצור. תבטח בה', שהרי אינך יודע את סדר יומו ואת שעותיו של ריבונו של עולם, באיזו צורה הוא מנהל את עולמו ומתי הזמן שהוכשר.
"כעצמים בבטן המלאה" - שתי ידיעות נעלמות
"כעצמים בבטן המלאה" - כמו דברים הסגורים והנעלמים בבטן המלאה: אף שהבטן בולטת החוצה, אינך יודע מה בתוכה. כך גם אינך יודע את דרך הרוח. כוונת הדימוי היא שהידיעה של שני הדברים הללו שווה - לא זו גלויה לך ולא זו. לפעמים אתה ממתין שתבוא הרוח והיא אינה מגיעה, הולכת הרוח אל ארץ אחרת. לפעמים אתה ממתין לגשם, והחזאים אומרים לך שעל פי המפה הסינופטית כמות המשקעים השנה תהיה כך וכך, ופתאום אתה שואל: איפה הגשם שהבטחתם? בירדן. היו עננים, אבל האם יכול היה לדעת שייקח אותם עוד ארבעה קילומטר קדימה? האם אתה עצרת אותם? הכל ממשיך הלאה. אינך יודע מהי דרך הרוח, כשם שאינך יודע על העצמים אשר בבטן המלאה.
אומר רש"י: הלשון הזה הוא כלשון "כגן ה' כארץ מצרים", "כשפחה כגבירתה", "כקונה כמוכר". בדימויים אלו אל תחשוב שיש סדר קבוע: לפעמים הכתוב משווה את המוקדם למאוחר ולפעמים את המאוחר למוקדם. "כשפחה כגבירתה" - אפשר לפרש שהשפחה כגבירתה, ואפשר שהגבירה כשפחה. לפעמים המשל הוא הראשון והנמשל האחרון, ולפעמים להפך. כך גם כאן: הכתוב מלמד אותך על ידיעת הרוח מידיעת הבטן - כשם שאינך יודע מה בבטן, כך אינך יודע מה ברוח.
גזירות המקום לעניות ולעשירות
וממשיך רש"י: כך גם לא תדע גזירותיו של מקום לעניין עניות ועשירות, עלומות הן ממך. וכל מי שמתבונן רואה שזה באמת מן הדברים העלומים. אין שום עסק בעולם, חוץ אולי מלהיות חבר כנסת, שאפשר לומר עליו בוודאות שמרוויחים בו. בכל עסק תמצא כאלה שמרוויחים ועושים הון, כאלה שדורכים במקום, וכאלה שנופלים וכושלים וסוגרים. אין שום תחום שאפשר לקבוע בו "כאן מרוויחים". מי מרוויח? הקדוש ברוך הוא הוא המרוויח, והוא מרוויח את מזונותיך.
"האדם זוכה, לא הכרטיס"
פעם בא אדם לשאול את רבי חיים קנייבסקי בנוגע לכרטיס פיס: האם זה חלק מן ההשתדלות? אמר לו: בבית לא אחזו מזה - אביו הסטייפלר לא אחז מזה, והיה אומר שאין שואלים בגורלות. אגב, זו שאלה לאשכנזים בלבד ולא לספרדים, שכן לאשכנזים מצד ההלכה זה מותר, ואילו לספרדים יש בזה בעיה של אסמכתא. זו מחלוקת בפוסקים: האם חוששים לאסמכתא, כלומר שאדם סומך בדעתו שיזכה, ואם לא זכה - הרי מה שנלקח ממנו הוא בגדר גזל, או שמא אדם לוקח בחשבון גם שיפסיד ולכן גמר ומקנה. דעת מרן השולחן ערוך שזו אסמכתא. נמצא שלדידן זה כמו לשאול "האם יש עניין להשתדל ולגנוב, זה חלק מההשתדלות שלי?" - דבר שהוא נגד ההלכה אינו השתדלות. ואומר: מה אתה מעדיף, למלא טופס פיס או לא לאכול קטניות בפסח? לאשכנזים לפחות יש מקום לשאול, אולי למלא טור אחד, גם אם לא ארבעה טורים.
ובאותו מעמד סיפר מעשה שהיה: אדם ראה שלחברו יש כרטיס שקיבל עליו ברכה, והחליף איתו את הכרטיס. ובסופו של דבר החבר זכה ולא הוא. בא לשאול את הרב: אולי מן הדין הזכייה שייכת לי, שהרי הכרטיס באמת היה שלי, ונמצא שההוא זכה בכרטיס שאינו שלו? הרצחת וגם ירשת - אילו אתה היית זוכה, לא היו לך שאלות, זה היה ברור לגמרי. וכשההוא זוכה, פתאום יש שאלות. השיב לו על פי היסוד של החזון איש: האדם זוכה, לא הכרטיס זוכה. על האדם נגזר שיזכה, וכי על הכרטיס נגזר? אפילו היית נותן לו במקום כרטיס תפוח אדמה - נגזר עליו שיזכה.
וכך היה מבטא זאת החזון איש: אנשים נופלים, לא מטוסים נופלים. אומרים "נפל מטוס ובדיוק הוא היה שם" - אין "בדיוק היה שם". הוא נפל, בתוך מטוס. הנידון בשמיים הוא פר אדם, לא דנים על המטוס. וכי יש בראש השנה דין על המטוס? הדין הוא על האדם, מה יהיה איתו. נגזר עליו שביום פלוני ובשעה פלונית ימות, וכנגד זה על אדם אחר נגזר שביום פלוני ובשעה פלונית יזכה - ולא משנה באיזה כרטיס.
אל תימנע מן החסד
מכאן המסקנה, אומר רש"י: אל תימנע מן החסד מחשש שמא יחסרו נכסיך ותיעני. "אתן גם לזה וגם לזה - ומה יישאר לי?" "לא אעסוק בתורה ולא אתבטל ממלאכתי - מה, עוד שיעור ועוד שיעור, ומה עם הפרנסה? מאיפה אוכל?" "לא אשא אישה שלא יהיו לי בנים והוצאות". יש היום הרבה אנשים שזה חלק מהחשבון שלהם: אינו מתחתן, ואומר לך שהחתונה הוצאה מרובה, ואחריה להחזיק אישה ולהחזיק ילדים, ואחר כך אבא הוא כמו כספומט - אבא תן לי, אבא תקנה לי. לעומת זאת הוא חי כאדם בודד, הוצאותיו מועטות, וכל מה שהוא צריך הוא קונה בקצת כסף. רחמנא ליצלן, עד כמה מגיע השיבוש.
והרי עניות ועשירות מאת ה' הן, והגמרא אומרת: תינוק בא - פיתו עימו. הוא בא עם הפת שלו בידו. מה אתה דואג? וכי אתה מפרנס אותו? הקדוש ברוך הוא הביא אותו לעולם, וכי לא ידאג לו? הוא הביא אותו, והוא ידאג גם לו וגם לך. לכן לא יעשה אדם חשבונות "אם כך לא כדאי, אלו הוצאות". תן צדקה, עשה את מה שאתה מחויב, למד תורה, ואל תדאג שמא מתוך כך תיעני. ומי ששואל "אם נגזר עליי, איך יביאו לי?" - אמרתי לו: טוב שאתה דואג לריבונו של עולם ומוצא לו פתרונות. "ודאי נגזר עליי, רק אתה לא יודע איך לתת לי, בוא אני אעזור לך". טוב שיש מי שעוזר לריבונו של עולם.
ביאור רש"ר הירש: שינויי מזג האוויר ומהות הוולד
הרש"ר הירש מבאר ש"דרך הרוח" עניינה שינויי מזג האוויר ותהפוכותיו: גשם, שלג, קור וחום. אף שאלו דברים קבועים בכל שנה, מי יכול לצפות מראש ולדעת איזו שנה תהיה זו - שחונה או גשומה? כמה פעמים אנו שומעים מהחזאים שהשנה תהיה כך, ורואים בדיוק את ההפך. בשנה שעברה צפו שלא תהיה שנה גשומה, והייתה שנה גשומה מאוד, שנים לא הייתה כמותה. לכל היותר הם יודעים לצפות ארבעה ימים עד שבוע קדימה, וגם זה לא במדויק. ואתה תדע מה תהיה השנה כולה? אינך יודע את דרך הרוח, אף שהמחזורים קבועים - מתי יבואו ומתי יחדלו הגשמים והשלג.
וכן "כעצמים בבטן המלאה": אף שאתה רואה שיש ולד בבטנה, לא תוכל לדעת את מהותו ואיכותו. ואם תאמר שהרופא בדק וזה זכר - יפה, עכשיו בדוק לי מה תהיה האינטליגנציה שלו, אם יהיה חכם או טיפש. תמיד יתברר שהידיעה שלך מוגבלת. וכשם שאינך יכול לדעת את שני הדברים הללו, "ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכל".
חוליה אחת בשרשרת
כשאתה מתבונן בדבר מה ושואל "למה ה' עשה זאת בצורה הזאת?", דע שאתה מתבונן בחוליה קטנה מתוך שרשרת עצומה, ועליה אתה מקשה. המשילו זאת לאדם שלפניו גיליון שלם ובו חור קטן, והוא רואה דרך החור משהו ומקשה עליו. או כמי שמתבונן דרך חור המנעול - פעם היו מנעולים שאפשר היה להציץ דרכם - ורואה פרט אחד ומקשה. וכי ראית את התמונה השלמה שאתה שואל? ראה את התמונה השלמה - ותבין את כל המתרחש. וזה המשל המפורסם של החפץ חיים על האדם שביקר בבית הכנסת וראה את הגבאי מחלק עליות בלי שום היגיון. האדם בעולם הזה הוא בגדר מבקר, ומה שהוא רואה הוא רואה לרגע אחד בלבד. ומה שבבטן המלאה, שהוא לכאורה עוד ניתן להבנה, אינך מבין - מה אם כן תבין בסוד כבשונו של בורא עולם, בדברים התלויים במחשבת הבורא העמוקה עד תכלית השלשלת הארוכה? לזה לא תוכל להגיע בשום אופן. ואם כן מדוע אתה מחפש את הדברים האלה, ועוד יש לך שאלות וקושיות על ריבונו של עולם?
ביאור נפש החיים: מעשה שפל שמוליד פלא
הנפש החיים מסביר את המשל שבפסוק כך: כשם שאינך יכול להבין כיצד ממעשה שפל כזיווג של זכר ונקבה נוצרת בריה נפלאה, מלאה שכל רוחני, שיכולה להשיג השגות עליונות - כך אינך יכול להשיג את מעשה האלוקים. ואנחנו לא גויים: אנו יודעים שמשה רבנו נולד מעיבורם של עמרם ויוכבד, ואף אחד מאיתנו אינו חושב שרוח או שטות והבל אחר היו שותפים כאן. מזיווג פשוט נוצרת נפש יקרה המשיגה עניינים רוחניים ונפלאים.
ומכאן ההפך: אל תתפלא כיצד מעשי השפלים כאן, פעולה גשמית ומגושמת שאדם עושה בעולם הזה, מניעה עולמות ומתקנת את העולמות העליונים. לנו נדמה: מה כבר עשיתי, לקחתי ענף וניענעתי אותו? ואתה ניענעת בזה את כל העולמות שלמעלה. טללים רעים, רוחות רעות - הכל תלוי בזה. התורה אמרה "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות", ואתה מנענע דרום, מזרח, צפון, מערב - ובזה מניע עולמות. האדם אינו רואה זאת, אינו מרגיש ואינו מכיר בכך.
ומדייק הנפש החיים: "מעשה" פירושו תיקון, כמו "ועשתה את ציפורניה" ו"ועשה את שפמו" - היינו תיקן. "ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכל" - לא תוכל להבין עד כמה כל מעשה שלך כאן יוצר תיקון בעולמות העליונים.
עוצמת פעולתו של ישראל
אילו היה אדם מבין את הכוח והעוצמה של כל פעולה כאן, היה מבין שבהרהור רע הכניס צלם להיכל, וגרוע ממה שעשה טיטוס. למה? כי מה עשה טיטוס? מעשה פיזי מגושם של גוי שנכנס עם כלב לקודש הקודשים - כלב, מה כבר קרה? אבל יהודי שנכנס בלי ההכנה הראויה והנכונה - מיד מת. ללמדך שאצל ישראל כל פעולה היא עוצמה, ואצל ישראל הרהור רע מחריב עולמות עליונים. ואילו אצל הגוי, יעשה מה שיעשה, אפילו מעשים מגונים ושפלים - אין זה יוצר רושם בעולמות העליונים.
וההסבר, כפי שלמדנו בשערי קדושה (ומי שירצה ישמע את הדברים בשיעורינו שם): נפשו של האדם נאצלת מכל העולמות העליונים, ומכל עולם קיבל חלק וניצוץ. ממילא ההשפעה שלנו כאן אינה בעולם הזה בלבד, אלא יוצרת השפעות בכל העולמות העליונים. וכשם שאינך מבין כיצד הפעולות הגשמיות התחתונות מולידות דבר נפלא כל כך, ולד שהוא חלק אלוה ממעל מלא שכל רוחני, כך עליך להבין שפעולת האדם כאן יוצרת השלכות בכל העולמות העליונים.
לסיכום:
"כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה" - שני דברים קרובים אלינו ובכל זאת נעלמים מאיתנו: מה בבטן האישה ומה בדרכו של הרוח. ומהם לומד שלמה קל וחומר: "ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכל". אין אדם יודע מה בעיבורה של אישה, מה יום המיתה, מה יום הנחמה, מה עומק הדין, מה בלב חברו, מתי קץ מלכות הרשעה ובמה ישתכר. הפרנסה היא מתת אלוהים, והאדם זוכה ולא הכרטיס. מסקנת הדברים איננה שיתוק אלא ההפך: אל תשמור רוח ואל תראה בעבים, אל תימנע מן החסד ומן התורה ומהקמת משפחה מחמת חשבונות, אלא בטח בה' ועשה. ודע שכל פעולה קטנה שלך כאן, שאינך רואה ואינך מרגיש, מנענעת עולמות שלמים למעלה.