פרקנו פתח באזהרות על הדיבור - אל תבהל על פיך, היזהר בנדרים, היזהר מדיבורים אסורים. מכאן ואילך עובר שלמה המלך לנושא אחר לגמרי: ענייני השגחה. וכלשון האמרי שפר, זהו העיקר השלישי שיש ללמוד בדרכי עבודת השם. רבים מתלוננים בענייני השגחה ואומרים: אם הקדוש ברוך הוא משגיח ושומר, "למה יחריש בבלע רשע צדיק ממנו" כלשון הנביא? למה השם שותק כאשר הרשעים עושים מעשה רשע, ולמה אינו מציל את העשוק מיד עושקו? זו השאלה האלמותית - צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. למה הקדוש ברוך הוא מניח מצב שבו לכאורה אין צדק בעולם? על כך באים פסוקי ההמשך.
אִם־עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה, אַל־תִּתְמַהּ עַל־הַחֵפֶץ, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם׃ (ז)
רש"י מפרש: אם אתה רואה במדינה שעושקים את הרשים - "רש" זה עני - וגוזלים את המשפט ואת הצדק, כלומר שאין עושים משפט וצדק, ואותו משפט וצדק שהיה צריך להגיע לאנשים נגזל מהם - אל תתמה על החפץ. לפי הביאור הראשון הכוונה: אל תתמה כאשר תראה שחפצו של מקום להביא עליהם רעה. אל תתמה כשתראה צרות, אל תתמה כשתראה מכות. כי גבוה מעל גבוה שומר - יש מי שהוא גבוה מעל גבוה, והוא שומר ורואה את מעשי הרשע שעושים הבריות. ולגבוה הזה יש ממונים, "וגבוהים עליהם" - שלוחיו של מקום, מלאכים, שהם גבוהים מעל אותם מרשיעים, והם ייפרעו מהם. לכן אל תתמה על חפצו של מקום להיפרע מהם, כי אלה שלוחיו להיפרע מאנשים שמעשיהם מעשה רשע.
ובביאור השני ברש"י הדברים בעצם הפוכים. אם אתה רואה שעושקים רשים וגוזלים משפט, ואדרבה - אתה רואה שהקדוש ברוך הוא אינו נפרע מהם, אלא "וצדק תראה במדינה", הקדוש ברוך הוא עוד עושה עימם צדקה, עוד משפיע עליהם טוב, ואינו נפרע מן הרשעים כראוי להם. על כך הוא אומר לך: אל תתמה. אל תתמה על חפצו של מקום להאריך להם אף ולהיטיב להם, כי כך דרכו של הקדוש ברוך הוא להאריך אפו. ואל תתבלבל - אין זה אומר שאין השגחה, ואין זה אומר שהקדוש ברוך הוא אינו יודע מה קורה איתם. "גבוה מעל גבוה שומר" - כלשון "ואביו שמר את הדבר", המתין לראות כיצד יתקיים. הקדוש ברוך הוא ממתין להם כדי להיפרע מהם בבוא העת. ואם יעשו תשובה - ימחל להם, ואם לא - שומר וממתין, ובבוא העת ייפרע מהם כראוי להם.
המדרש הולך על פי אותו עיקרון: אתה רואה שהשם משפיע על הרשעים טובה, ועל זה נאמר "תראה במדינה" - תראה בו מדינה של גיהינום. כלומר, אל תחשוש; בסופו של דבר תדע לך שהוא עוד יקבל את דינה של גיהינום, ואתה עוד תראה בו את מידת הדין. ואל תתפלא על מה שכעת אינך רואה זאת, שהרי הקדוש ברוך הוא שומר וממתין להביא לו את הראוי לו.
עוד מבאר המדרש: רבי יוסי ברבי חנינא פתר קרא בעשיו. אם ראית את הכרך הגדול שברומי עושק דלים וגוזל רשים, והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלווה - אל תיבהל, המתן, תראה בו מידת הדין. בזמנם זה היה כרך גדול שברומי; היום אתה יכול לומר כרך גדול שבארצות ישמעאל - אתה רואה אותם עושים מעשי רשע ודברים נוראים ואיומים. וגם ברומי לא חסר, כשמדברים על ארצות אירופה וכל אלה שמנגחים אותנו, אנשי החרם והאנטישמיות הגואה. על זה הוא אומר לך: אל תתמה, אתה עוד תראה בו את מידת הדין.
ומה עוד נכלל ב"אל תתמה"? אל תתמה על מה שאמר הזקן ונעשה חפצו. כלומר, תהיה לך קושיה: איך ייתכן? הרי זה בא מן הזקן שבירך אותו, "משמני הארץ יהיה מושבך", ולכן אתה רואה כמה טוב לו וכמה שפע יש לו. על כך: אל תתמה על מה שאמר הזקן, יצחק, שבירך אותו ונעשה חפצו - כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. יש מי שממתין, ובסוף "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה להשם המלוכה" - יש מי שישפוט אותו על כל מה שעשה. וכל הצלחתו הצלחה זמנית ורגעית, אבל לעצם חיי הנצח שם תראה כיצד ישלם את המחיר הראוי על כל מעשיו.
האמרי שפר מבאר את הפסוק כמענה לשאלת ההשגחה. "מדינה" היא קבוצת ערים הנשלטת על ידי מלך אחד. ואם אתה רואה שעושקים את הרש, וגם המשפט והצדק נגזלו מן המדינה - יש גזל, ועושקים גם את המשפט ואת הצדק, ואין מצילים את הגזול מיד גוזלו ואת העשוק מיד עושקו - "אל תתמה על החפץ": אל תתמה על רצונו של הבורא יתברך, ואל תבוא להאשים חלילה את הקדוש ברוך הוא כאילו הוא חפץ רשע, ולומר: האם מלך המשפט לא יעשה משפט, וכיצד הוא נותן מצבים כאלה?
והתשובה: "כי גבוה מעל גבוה שומר". השומר שעליו מדבר שלמה הוא המלך. במדינה יש מלך, והוא האוטוריטה הגבוהה ביותר, ויש גם שומרים הגבוהים על אחרים. במילים פשוטות: אם אדם יצא חייב בדין המקומי, יש ערכאה גבוהה יותר; ואם יצא מחויב שם, יש עוד אפשרות לערער; ומעל כולם - המלך. בידך לפנות, כאשר המשפט לא נעשה כהוגן, אל מי שהכוח בידו והוא יעשה משפט. וכאשר אדם רואה עושק רש וגזל משפט וצדק - הרי יש לו גבוה מעל גבוה, ויכול הוא לגשת לערכאה הגבוהה יותר, ומעליהם "גבוהים עליהם", הוא המלך, ואליו ייגש ויקבל משפט. ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. יוצא אפוא שאם אתה טוען שיש כאן חוסר צדק - הבעיה שלך היא: למה לא ניגשת אל הערכאות הגבוהות, שהן בוודאי היו מוציאות את הצדק לאור.
כל זה בהנחה שבאמת יש משפט. שלמה לא הכיר את המציאות שלנו, שבה הרשעים עצמם יושבים ב"גזל משפט וצדק". הבג"ץ - האין זה גזל משפט וצדק? הם חמסו את מערכת המשפט ולקחו לעצמם כוחות שהמחוקק לא נתן להם. מר ברק ושכמותו החליטו שהכל שפיט והכל בג"ץ, והוא מנהל את המדינה, ומבטל חוקים כאוות נפשו. ואם המדינה מחליטה לפעול כנגד המחבלים, הוא יכול להחליט שאין לפעול כנגדם. ואם יש נוהל כגון "נוהל שכן", שמבקשים משכן להקיש בדלת אצל שכנו, מתוך הנחה שלא יפגעו בו - בא השופט וקבע שאין זה חוקי, ובמקום זה תשלח חייל. נורא למתבונן. אחד מראשי המתנחלים כבר כתב על כך: גם אני חושב שצריך להפסיק עם נוהל שכן ולהתחיל עם "נוהל שופט" - תשלח שופט, שהוא ידפוק בדלת. למה שאנחנו נשלח את הילדים שלנו? אנחנו כחרדים איננו נמצאים בעניינים של ההחלטות אם לעשות מלחמה או לא, ובכל זאת השאלה נשאלת: מה אתה תחליט אם לשלוח את הילדים שלו למלחמה או לא? כל השופטים הללו - איפה ילדיהם? רובם אינם עושים צבא כלל, ואלה שכן - בשירותים שאינם מסכנים איש. ולכן אין לו בעיה לשלוח את ילדינו לדפוק בדלת.
בזמנו אמר עורך הדין וינרוט זכרונו לברכה, שאם מגיע אליו לקוח חרדי, ועוד נוסף לו "מום" שהוא ספרדי, הוא ממליץ לו לא לגשת לבג"ץ כלל אלא לסגור עסקאות בחוץ - מראש אתה חייב. הדבר עשה רעש גדול, אבל אף אחד אינו יכול לסתור את דבריו, שהרי הוא הכיר את הדברים מבפנים, והוא אומר: אני ממליץ לו לא להגיע לבית המשפט, כי צדק אתה לא תראה שם. והמציאות ידועה ומוכחת: די לראות מה קורה כשמערכת המשפט מחליטה שראש הממשלה לא מתאים לה. ולא שראש הממשלה הוא כוס התה שלנו ואינו בדיוק האדם הזך והטהור, אבל לכולם ברור שמה שעשו לו לא עשו לאף אחד - כי סימנו אותו, יש מי שאינם מעוניינים בו, ועשו יד אחת התקשורת והעיתונות ובית המשפט. וכבר אמרה גברת גביזון, כלת פרס ישראל, שבזמנה רצו להכניסה לבג"ץ ומר ברק לא הסכים כי "יש לה אג'נדה שונה" - היא אמרה שבמציאות של היום כמעט בלתי אפשרי שמר נתניהו יקבל משפט צדק מבית המשפט. כנראה הייתה עדינה ואמרה "כמעט"; כולנו יודעים שזה בלתי אפשרי. המטרה סומנה מראש, וצדק ודאי אין שם.
אבל שלמה אינו מדבר על מציאות כזאת; הוא מדבר על מצב שבדרגים הגבוהים על כל פנים יש צדק, ולכן טענתו: מדוע לא פנית לערכאה הגבוהה? ומוסיף הרב: ואם פנה ועדיין לא קיבל משפט וצדק - עדיין יש מי שגבוה מעליהם, גבוה גם מעל המלך, והוא הקדוש ברוך הוא. תצעק אליו. ואם לא צעקת, שוב האשמה עליך. מה יש לך להלין "ריבונו של עולם, חוסר צדק"? למה לא צעקת?
ואומר הרב: ואיני מוציא דברים אלה מליבי, אלא הם פסוקים מפורשים, וארבע פעמים נאמר הדבר בתורה. האחת: "כל אלמנה ויתום לא תענון, כי אם צעוק יצעק אליי שמוע אשמע צעקתו" - מה ראית? תצעק. השנייה, לגבי השבת העבוט: "והיה כי יצעק אליי ושמעתי" - עוד פעם, תצעק. השלישית, לגבי קפיצת יד, שאם יקפוץ ידו ולא ייתן לו: "וקרא עליך אל השם והיה בך חטא" - הרי הוא קורא אל השם. והרביעית, לגבי עושק שכר שכיר: "ולא יקרא עליך אל השם והיה בך חטא".
ואם תשאל: למה השם מחכה שאקרא אליו, הכי ייפלא מהשם דבר? האם אינו יודע שיש כאן עושק, שעשקו ממני שכר שכיר או שעינו את היתום והאלמנה? אומר הרב: מכאן אתה רואה שהקדוש ברוך הוא הנהיג את עולמו שכאשר אדם צועק - אדם נענה. הפסוקים אומרים "אם יצעק", ואינם אומרים שהשם ישפוט אותו גם בלא שיצעק. ואין הכוונה שלא ייתן את הדין לאחר מכן - ודאי שהגזל והעושק שעשה, קרן שמורה לו לעולם הבא, בזה אין ספק. אבל אם אתה שואל למה אינו נפרע ממנו כאן - תצעק אל השם, והוא ייפרע ממנו כאן. ומה למדנו? שכאשר יש לאדם תלונות כלפי קודשא בריך הוא, אומרים לו: למה לא צעקת אל השם? הקדוש ברוך הוא היה עושה בוודאי משפט צדק.
ואם תשאל: הרי דברים אלה לכאורה סותרים את מאמר חז"ל שכל המוסר דין על חברו נענש תחילה, וכאן אתה מציע לו למסור דין על חברו לפני המקום - "ריבונו של עולם, אתה רואה שגוזלים אותי, למה אינך עושה לו דבר?". ולמה נענש המוסר דין תחילה? מפני שהוא מעורר בכך קטרוג על עצמו, שהרי מה הוא אומר? ריבונו של עולם, תהיה לצידי, תשפוט אותו, תעניש אותו - כלומר אני צדיק. ובשמיים בודקים: למה אתה מחזיק עצמך לצדיק כזה? ואדרבה, סכנה גדולה למי שמוסר דין על חברו, וכלשון חז"ל: אוי לו לצועק יותר מן הנצעק - הוא צריך לדאוג יותר.
והתשובה: הגמרא אומרת שכל זה כאשר יש דינא בארעא, אבל כשאין דינא בארעא מותר למסור דינו לשמיים. אם יש דין בארץ - עליך לתבוע אותו לפני השופט, לפני החכם, לפני בית הדין, לפני המלך. אבל אם אין דין בארץ - כאן מותר למסור דינו לשמיים. וכך מצאנו אצל דוד שמסר דינו לשמיים בנוגע לשאול, שהרי לאיזה בית דין ילך ויתבע את שאול המלך שיקבל את משפטו? ולכן שם היה מותר לו, ואמר "יבושו רודפיי", "התיקם כצאן לטבחה", ועוד מקורות רבים שמהם אנו רואים שכאשר אין שופט בארץ אפשר למסור דינו לשמיים.
ולעניות דעתי מעיקרא לא הבנתי את השאלה. מי דיבר כאן על מסירת דין לשמיים? כל הפסוקים שהובאו הם פסוקים שאדם צועק אל השם ומתפלל שיושיע אותו, בלי למסור דינו לשמיים. "מוסר דינו לשמיים" פירושו: ריבונו של עולם, יש לי ויכוח עם פלוני, היכנס באמצע ותיפרע ממנו, אתה תדון אותו. ואני איני מבקש מהשם שידון אותו, אני אומר: ריבונו של עולם, יש לי צרה, תושיע אותי - וזו אינה מסירת דין לשמיים. ואולי אמנם יש לדחוק בשני הפסוקים "וקרא עליך אל השם והיה בך חטא", שמשתמע מהם כתביעה כלפי שמיא שיעשה לו דין; אבל בפסוק שלנו מי הכריחנו לפרש כך? אצלנו אפשר לומר שהכוונה שיזעק אל הקדוש ברוך הוא ויתפלל שיושיע אותו, ואם לא התפללת - התלונה עליך, ולמה אתה מתלונן על השם כאילו עשה דבר שאינו צדק.
וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד׃ (ח)
אומר המדרש בשם רבי יהודה: אפילו דברים שנראים לך מיותרים בעולם - וזהו "יתרון ארץ", כביכול מיותר כאן בארץ - הן הן בכלל הווייתו של עולם, גם הם חלק מקיום העולם. "בכל הוא" - בכל השם מהווה את עולמו, "הוא" מלשון הווה. כגון הסיב שסביב הדקל: הרואה מסביב לדקל מעין סיב, נראה לו כמיותר לחלוטין, הדקל היה יכול לגדול גם בלעדיו - ואומר המדרש שממנו היו עושים גדר. אתה רואה שמכל חלק אפשר לעשות דבר מה. וכך במפעלים: כשמפיקים שתייה מתפוזים, אין זורקים את הקליפות, מכל דבר עושים משהו כל עוד ההפקה משתלמת, ומה שנשאר נמכר כמאכל לבהמות. כך כל דבר שברא השם בעולמו משמש לדבר מה. אלא שיש דברים שאיננו יודעים ואיננו מבינים, יש דברים שמשנים דברים באטמוספירה ועדיין לא גילינו אותם - ואין זה אומר שאינם נצרכים. לכן אל תמהר לתמוה למה זה נצרך ולמה זה נצרך: הכל מתוכנן מאת השם, וכל מה שנראה לך יתר ומיותר - הכל הווה, הכל נצרך לקיום העולם.
רבנן אומרים: אפילו דברים שאתה רואה בעולם כמיותרים, כגון זבובים, פרעושים ויתושים, שלכאורה מה צורך בהם והלא טוב היה בלעדיהם - גם הם בכלל בריאתו של עולם, שנאמר "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם", גם אלה בכלל צבאם. איננו יודעים מה החשבון, אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם על ידי זבוב ועל ידי יתוש. וכשם שאתה מבין שבית כלא הוא דבר נצרך במקום שיש עבריינים, כך תבין שלפעמים זבובים ויתושים ודומיהם נצרכים במקום שבו השם נפרע מן האדם. וזו רק דוגמה אחת; יכולים להיות עוד טעמים רבים שאיננו יודעים אותם באמת.
עוד אומר המדרש ולוקח את הדבר לכיוון אחר: אפילו דברים שהם כ"יתרון" על מתן תורה. לכאורה תורה קיבלנו מאת השם, והנה אנו רואים שהתורה התרחבה מאוד, ויש בה דברים יתרים על מתן תורה - כגון תוספות של בית רבי ותוספות של רבי נתן, הלכות גרים ועבדים, הלכות ציצית תפילין ומזוזות, ברייתות וכל מיני דברים שתאמר עליהם "יתרון ארץ". ואומר לך המדרש: גם אלה ניתנו למשה מסיני, ולא רק זה, אלא אפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל נמסר למשה רבנו. כך שמה שנראה לך כיתרון, כל הדברים הללו הרי הם למשה מסיני.
עוד ביאור ב"ויתרון ארץ בכל הוא": אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים, מה אתם סבורים, שאם אין אתם הולכים בשליחותי אין לי עם מי לשלוח? השם שולח את הנביא כדי שיוכיח, ואומר לו הקדוש ברוך הוא: אם אתה לא תלך, וכי אין לי מי שימסור את התוכחה? "בכל" אני עושה שליחותי - ואפילו על ידי נחש, על ידי עקרב, על ידי יתוש, ואפילו על ידי צפרדע. ורש"י מוסיף: כמו שעשה לטיטוס - שולח לו יתוש בראש ומסיים את הסיפור. במילים פשוטות, לקדוש ברוך הוא שליחים רבים בעולמו, גם אם הנביא לא ילך ולא יפעל. קראתי מעשה שהיה באדם ששמע יום אחד דפיקות בדלת, פתח - ולא אדם היה שם אלא נחש, והנחש הכישו והלך. וכיצד נודע הדבר? לאחר מכן ראו במצלמות איך הנחש עולה, מגיע ודופק בראשו בדלת, ומכיש אותו. בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו.
אומר המדרש: אפילו מלך השולט מסוף העולם ועד סופו - לשדה נעבד, משועבד לשדה. גם מלך שואל: עשתה השדה פירות או לא עשתה? ואל תחשבו שהדברים השתנו, זה גם היום. אם ננסה לחשוב מה יקרה אם חלילה ישדפו תבואות העולם - האם יש קיום לעולם? וכן בכל הפירות וכל מה שיש בעולם; אם הדברים הללו היו מתבטלים, כיצד היה קיום לעולם? וזאת בזמננו, עם כל התיעוש והמיכון. אבל פעם - אם אדם קטף בבוקר עגבניות מהשדה, יש לו; אם קצר חיטים, יש לו; ואם לא, אין לו. היום אתה אומר אביא מאפריקה, אביא מאירופה, יש מטוסים. אבל פעם אפילו מלך היה משועבד לשדה: אם יש בפירות - יש לו מה לאכול, ואם אין - מה יעשה כשלא יוכל להאכיל את עמו? כמו שראינו אצל פרעה, ששבע שנות רעב היו ממוטטות לחלוטין את הממלכה, אלמלא יוסף שאגר במשך שבע שנים. אז גם מלך הופך להיות עבד לשדה.
עוד דורש המדרש: מי הוא "מלך"? מלך במקרא ובמשנה - בקיא בפסוקים, תשאל אותו כל דבר ויסיים לך את הפסוק ויתחיל לך את הפסוק, וגם במשניות הוא בקיא, הוא מלך והוא מושל. ואף על פי כן "לשדה נעבד" - עדיין הוא נעבד לבעל הגמרא, שמסדר לפניו הוראות איסור והיתר, טומאה וטהרה ודינים. שמי שיודע משנה עדיין אינו מספיק, שהרי את ההלכה מוציאים מן הגמרא, והגמרא מקשה מברייתא, עושה סתירה ויוצרת חילוק, וכל זה אינו כתוב במשנה. אז גם בעל המשנה נעבד לבעל הגמרא. וה"שדה" הוא מי שמגדל את מה שכתוב במשנה, מוציא ממנה פירות: מסקנה הלכתית מכאן, קושיה משם, ומזה מסקנה אחרת - ואליו אתה משועבד.
ורש"י מסביר: "מלך לשדה נעבד" - הקדוש ברוך הוא נעשה פועל לציון, לתבוע עלבונה ממחריביה. "מלך" זה הקדוש ברוך הוא, ו"שדה" זו ציון, שנאמר "ציון שדה תחרש". כביכול הוא משועבד לה לתבוע את עלבונה ולהיפרע ממי שהחריב את ציון. ומאידך גיסא גם להיפך - הקדוש ברוך הוא משועבד למי שיבנה את השדה, דהיינו יקים את בית המקדש, לשלם לו שכרו.
האלשיך מסביר שהפסוק שלנו הוא המשך לפסוק הקודם. הקדוש ברוך הוא מרחם על מי שעושקים את הדל ועושה משפט, ועל זה "ויתרון ארץ בכל הוא". וכוונת הדברים על פי חז"ל בפסוק "אדם ובהמה תושיע השם". מה החיבור בין אדם לבהמה? אומרים חז"ל: משל לאלכסנדרוס מוקדון, שהלך לאפריקה ובא אל תוך היכל מלך הודו (ובירושלמי מופיע שבא אל מלך קציא), ורצה לראות כיצד המלך שופט את עם הארץ. והנה שני אנשים ניצים וצועקים אל המלך. על מה הוויכוח? זה אומר: שדה מכרתי לאיש הזה והוא מצא בה מטמון, ואינו רוצה לקחת אותו. והשני אומר: שדה קניתי מאיש זה ומצאתי בה מטמון; שדה קניתי, מטמון לא קניתי, והוא רוצה בכוח לדחוף לי את המטמון. שמע המלך ואמר: יש לך בן? כן. ולך יש בת? כן. אין בעיה - קפצו והתחתנו, דירה בירושלים כבר יש להם, הנה יש מטמון, השתדכו ביניכם ויהיה לזוג ממה לחיות.
אלכסנדרוס מוקדון עומד ומקשיב למשפט, ופורץ בצחוק. אומר לו המלך: למה? לא יפה דנתי? כיצד הייתם דנים אצלכם? אמר לו: אם היה בא לפניי, את הקונה ואת המוכר הייתי הורג, ואת המטמון הייתי לוקח לאוצר המלך. שאל אותו המלך: האם גדל דשא בארצכם, יש גידולים ויש פירות? (ובמקום אחר: האם השמש זורחת בארצכם?) אמר לו: כן. אמר לו: אינו בזכותכם כי אם בזכות הבהמה. בזכות הבהמות שבארצכם השמש זורחת ויש גידולים ויש פירות, שהרי אין לכם זכות קיום, וזכות הקיום היא של הבהמה, כי הבהמה על כל פנים עושה רצון קונה: השם יצר אותה לחיות כאן - היא חיה; לתת חלב - היא נותנת חלב; לחרוש - היא חורשת. וזה "אדם ובהמה תושיע השם" - אדם בזכות בהמה תושיע השם. וכך גם בתהילים ק"ד: "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ" - כל זה במקור בשביל הבהמה, ואגב זה הקדוש ברוך הוא נותן גם לאדם.
ולפי זה מתבארים הפסוקים. ראינו "אם עושק רש תראה במדינה" - אתה רואה קלקול הדין, ואתה מתפלא: איך יכול להיות שהשם עדיין מקיים את העולם, שהעולם אינו נחרב, והארץ נותנת פירותיה ויבולה? על זה הוא אומר לך: "ויתרון ארץ בכל הוא, מלך לשדה נעבד". דע לך שהעניין שבגללו הקדוש ברוך הוא מקיים את העולם הוא "יתרון ארץ בכל הוא" - שהרי הקדוש ברוך הוא מקיים בעולמו גם את כל בעלי החיים, אפילו יתושים ואפילו זבובים; וגם הבהמות ביחס לאדם נחשבות כמיותרות, שהאדם הוא נזר הבריאה, וגם הן בכלל "יתרון ארץ". ואם אתה רואה מלך המושל במדינה, והעם עדיין עובדים אותו אף שהוא מלך רשע כאלכסנדרוס מוקדון, העושה משפטים בל ידעום - דע לך שאין זה בגללו. העולם עדיין קיים והמלכות עדיין קיימת, ולפי רשעם לא היו ראויים להתקיים, אלא "יתרון ארץ בכל הוא": אותם דברים שאתה רואה אותם כמיותרים בארץ - אומר הקדוש ברוך הוא, בשבילם אני מקיים את העולם, בשבילם אני נותן חיים ומצמיח דשאים ונותן פירות ומשפיע גשמים והשמש זורחת. והכל "אדם ובהמה תושיע השם" - את האדם תושיע בשביל הבהמה. כך מבאר האלשיך הקדוש.
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, גַּם־זֶה הָבֶל׃ (ט)
אומר המדרש: "אוהב כסף לא ישבע כסף" - אוהב תורה לא ישבע תורה. כשם שאוהב כסף לא ישבע כסף, כך מי שאוהב תורה ודבוק בה, כמה שתיתן לו וכמה שתוסיף לו לא ישבע; תמיד הוא רוצה עוד חלק בתורה, לדעת עוד עניין, להעמיק בעוד סוגיה. "ומי אוהב בהמון לא תבואה" - כל מי שהוא הומה ומהמה על דברי תורה ותלמוד אין לו. "המון" נקרא כך, אומר המלבי"ם, מפני שכשיש ציבור גדול יש המיה ורעש ורחש. וכך יש מי שאתה רואה אותו הומה הרבה ועושה רעש גדול, אבל כשאתה בודק - כאן קצת תהילים, כאן קצת עין יעקב, ותלמוד אין לו. מה הנאה יש לו? "לא תבואה". התבואה, העיקר, היא התלמוד, שידע אדם את ההלכה. אבל אם אדם לומד הרבה דברים, ותשאל אותו מה הדין בזה ומה ההלכה בזה, והוא אינו יודע - כי תלמוד אין לו - מה הנאה יש לו?
האמרי שפר ממשיך באותו קו שראינו, ששלמה ממליץ לנו שאם כבר לבחור מלאכה - אז להיות עובד אדמה. ובוא וראה מי שעוסק בעניינים אחרים, הבל המה: מי שאוהב כסף לא ישבע כסף. וממה תשבע ממנו, הכי תאכל אותו? ייתנו לך כסף - האם תאכל? כאותו אדם שביקש שכל דבר שייגע בו יהפוך לזהב, ואותו אדם מת ברעב, שהרי כל מה שנגע בו נהפך לזהב: בא לקחת כיכר לחם - נהפכה לזהב; אמרו לו הכנס אל הפה - רק נגע בפיו ונהפך לזהב. אז "אוהב כסף לא ישבע כסף", מכסף אין שובעים; ייתנו לך לאכול כסף - לא יחיה לך ולא יהיה לך בזה קיום. ומי שעמל להרבות את כבודו, והוא "אוהב בהמון" - המון בתים והמון עבדים, כדי שיהיה לו כבוד - "לא תבואה", מזה לא תקבל תבואה; אלה הוצאות, אבל לא ייתן לך מה לאכול. ואם כן גם זה הבל, ואף גרוע מן החלק הראשון, כמו שיבאר בפסוק הבא.
בקטע זה עובר שלמה המלך מן האזהרות בדיבור אל שאלת ההשגחה. "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה" - אל תתמה על החפץ: לא על חפצו של מקום להביא עליהם רעה, ולא על חפצו להאריך להם אף, כי "גבוה מעל גבוה שומר" - יש מי שרואה, ממתין ושומר, ובבוא העת נפרע כראוי, ואתה עוד תראה בו מידת הדין, ואת דינה של גיהינום. ובמישור המעשי: יש ערכאה גבוהה מערכאה, ומעל כולן המלך, ומעל המלך - הקדוש ברוך הוא, ואם לא צעקת אל השם אין לך להלין אלא על עצמך, שהתורה ארבע פעמים הדגישה את כוחה של הצעקה. "ויתרון ארץ בכל הוא" - אין בעולם דבר מיותר: הסיב שבדקל, הזבוב והיתוש, וכל שליחיו של מקום, ואפילו כל מה שנראה יתר על מתן תורה - הכל למשה מסיני. "מלך לשדה נעבד" - אפילו מלך משועבד לשדה, ובעל המשנה לבעל הגמרא, והקדוש ברוך הוא כביכול משועבד לתבוע עלבונה של ציון ולשלם שכר לבוניה. ולפי האלשיך, זו גם התשובה לקיומו של עולם שאין בו משפט: "אדם ובהמה תושיע השם", אדם בזכות בהמה. ולבסוף "אוהב כסף לא ישבע כסף" - מן הכסף ומן הכבוד אין שביעה, והשביעה האמיתית היא של אוהב התורה, שכל מה שיוסיף לא ישבע.