"חדר" המאתיים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ט סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שלח, שלישי עם פירוש רש"י. תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד פרק צ"ו ועד בכלל. תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ו' של שער היחוד והאמונה. השיעור היומי מתחיל מהמילים "ולכן נוצרך", שבעמוד פ"א, עד סיום הפרק במילה "האלקים".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ ב-ו' אייר תרצ"ט. במכתב הוא מתאר את הלימוד שהיה לרבי הצמח צדק עם בנו, הרבי המהר"ש. הלימוד המיוחד המתואר כאן נמשך בסך הכול ארבע שנים פחות חודשיים; כפי שנראה מיד, הוא התחיל בחודש חשוון תר"י"ג והסתיים בחודש אלול תרט"ז. ולא בכל ארבע השנים היה הלימוד באותו נושא. בפתגם מפורט בדיוק כיצד היה הדבר — מה היה סדר הלימוד, באילו שעות וכמה זמן.
נתחיל את הפתגם: בחודש מרחשוון תר"י"ג קבע הצמח צדק, מלבד השיעורים האחרים, שיעור לימוד עם "אדוני אבי זקני מורי ורבי", בכל יום, שעתיים ומחצה. כלומר, מלבד שאר שיעוריו של הצמח צדק, הוא קבע עם בנו — הרבי המהר"ש, שהוא סבו של הרבי הרש"ב, ולכן הוא קורא לו "אדוני אבי זקני מורי ורבי" — שיעור יומי של שעתיים וחצי.
באילו שעות התקיים הלימוד? בחורף התחיל מהשעה העשירית בלילה — עשר בלילה, שעתיים וחצי, עד שתים-עשרה וחצי; ובקיץ מהשעה הרביעית לפנות בוקר — מארבע עד שש וחצי.
מה היו לומדים? במשך השנתיים הראשונות למדו בחברותא קבלה עם ביאורי חסידות. אחר זמן זה, לאחר שעברו שנתיים — ואמרנו שבסך הכול למדו ארבע שנים פחות חודשיים — נותרו מעט פחות משנתיים, והלימוד נמשך עד אלול תרט"ז, שאז נפסק השיעור.
מה למדו בזמן שלאחר מכן? ספרי מחקר. הוא מפרט שאלו ספרי "הרס"ג" [רבי סעדיה גאון], "מורה נבוכים", "עיקרים", "כוזרי" ועוד. את כל ספרי המחקר הללו הם למדו על פי תורת החסידות.
נעבור על הספרים שהוא מזכיר. "הרס"ג", כאמור, הוא רבי סעדיה גאון, שחיבר ספרים רבים, וביניהם ספר בשם "האמונות והדעות" — ספר המחולק לעשרה מאמרים בנושאי עיקרי האמונה, ספר חקירה של הרס"ג.
ה"מורה נבוכים" הוא ספר מפורסם שכתב הרמב"ם עבור תלמידו, "יוסף בן יהודה", וכולל בתוכו הוכחות על מציאות הבורא, ביאורי פסוקים וכדומה. "עיקרים" הוא ספר שחיבר רבי יוסף אלבו, אף הוא בנושא האמונה. "כוזרי" הוא ספר מפורסם שכתב רבי יהודה הלוי, המחולק לחמישה חלקים ומתאר אף הוא את עיקרי האמונה של היהדות; ועוד ספרים שאינם נזכרים כאן בשמם.
את כל זה למד עמו על פי תורת החסידות. כלומר, אף שסגנונם של ספרים אלו הוא סגנון של חקירה ופילוסופיה, הרי שהוא הסביר לו כל נקודה שכתובה בהם על פי ביאור החסידות.
יש בכך ביטוי מעניין שמביא הרבי באחת מרשימותיו המציינות עניין זה: כאשר הצמח צדק למד עם הרבי המהר"ש את ה"מורה נבוכים" על פי חסידות, התבטא ואמר לבנו: "בוא נרחוץ את הרמב"ם". מהי הכוונה? שכן בלימוד שטחי של ה"מורה נבוכים" — כאמור, הבנה פילוסופית וענייני חקירות — לעומת זאת כשלומדים אותו על פי חסידות מגלים את פנימיותו; דהיינו "בוא נרחוץ" את המראה החיצוני של הספר, ונגלה את העומק הפנימי שבו.
באחת השיחות מביא הרבי הריי"צ סיפור זה במקום אחר: מה שאמר הרבי המהר"ש לרבי הרש"ב כאשר למד עמו "מורה נבוכים" — שיש קבלה, רבי מפי רבי, מפי רבותינו נשיאינו, שהרמב"ם היה מקובל גדול. אלא שבאותו זמן היה מסוכן מאוד לגלות ענייני קבלה, ולכן אפילו ברמז לא גילה כלל שהוא מקובל, והכול נכתב בסגנון פילוסופי-חקירתי. אבל הרביים שלמדו את ה"מורה נבוכים" גילו והסבירו את הביאורים הפנימיים הקבליים שיש למעשה בכל הספרים הללו.