"חדר" המאתיים ואחד בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ג סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ג בחודש, מפרק ס"ט עד פרק ע"א ועד בכלל. תניא, מתחילים ביום הזה פרק ד' בשער היחוד והאמונה, מתחילת הפרק מהמילה "כי", והשיעור מסתיים בעמוד ע"ט במילה "להיטיב".
הקטע היומי קצר, ומקורו במכתב של הרבי הריי"צ (כ"ה תמוז תרצ"ט). במכתב מביע הרבי הריי"צ רצון חזק שיקבצו את כל הניגונים שהיו מנגנים בליובאוויטש, ויכתבו אותם בספר עם תווים, כדי שלא ילכו הניגונים לאיבוד.
בהמשך המכתב הוא נותן מעט רקע על הניגונים שהיו. הוא מספר על הניגונים שהיו לאדמו"ר הזקן, ומאריך בסיפור על אדמו"ר האמצעי. הוא מסביר שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו ניגונים, ואילו אדמו"ר האמצעי לא חיבר ניגונים בעצמו, אך הייתה לו ה"קאפעליע" — המקהלה. הוא מספר על כלי הנגינה שהיו, ומציין שבני המשפחה ראו את הכלים, ושהוא בעצמו שמע מאותם אנשים שהיו ב"קאפעליע", וממש מכניס את אווירת הנגינה שהייתה אז.
לאחר מכן הוא עובר לרבי הצמח צדק, ומביא עליו כמה וכמה תיאורים — חלקם בציטוט, ומשלים עוד כמה תיאורים הכתובים שם.
נעיין תחילה בלשון הפתגם היומי: "הצמח צדק חיבר כמה ניגונים". כאן אין הוא מפרט אילו, אך במכתב עצמו הוא מזכיר שהייתה תנועה שחיבר הצמח צדק בתפילת מוסף על המילים "אשרי איש שלא ישכחך"; זו הייתה אחת מתנועותיו של הצמח צדק. כאן אין הוא מציין איזו.
דבר נוסף הוא אומר: "לימודו היה בקול ובניגון" — היה לומד בניגון מיוחד; "ולפעמים היה מפסיק באמצע לימודו או כתיבתו" — דברי אלוקים חיים [חסידות] או שאלות ותשובות [נגלה] — באמצע כתיבת עניין בחסידות או בנגלה, היה מפסיק לכתוב או ללמוד ומנגן ניגון.
עוד מספר הרבי הריי"צ במכתב, שהצמח צדק היה מסודר מאוד בענייני הניגונים; לכל פעולה שעשה היה ניגון מיוחד. הוא מציין דוגמאות: לכל אחת מסעודות השבת היה ניגון קבוע משלה; ואף בלבישת בגדי שבת בערב שבת, ובפרט בעת לבישת השטריימל, היה ניגון מיוחד. וכן במוצאי שבת, בעת שהוריד את בגדי השבת ואת השטריימל, היה ניגון מיוחד למוצאי שבת. ממש על כל דבר היה לו ניגון מיוחד.
ובסיום כתוב כאן: "אדוני אבי זקני מורי ורבי", והכוונה לאדמו"ר המהר"ש, סבו של הרבי הריי"צ, שהיה בנו של הצמח צדק. הוא התגורר בדירה שחדרה היה סמוך מאוד לחדרו של הצמח צדק. כפי שהוזכר בקטע הקודם, כשהיה הצמח צדק בחדרו היה לעתים עוצר באמצע לימוד או כתיבה ומנגן. פעמים רבות היה המהר"ש שוהה בחדר אחר לגמרי ורק שומע את הניגון, ובכל זאת סיפר שמניגונו של הצמח צדק היה יודע במה הוא עוסק באותה שעה — האם זה ניגון באמצע כתיבת חסידות, ניגון באמצע כתיבת שאלות ותשובות, או ניגון באמצע לימוד. הוא הבין את הניגון ואת אשר הוא מביע, שכן הניגון היה קשור לתוכן הדברים.
עבודתם של הלויים במקדש הייתה בשיר, ואחת מעבודות הלויים היא השיר; והפתגם היומי מדבר על הניגונים באופן ספציפי של הצמח צדק.