"חדר" המאתיים ושניים בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ד סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, חמישי עם פירוש רש"י. תהילים, י"ד בחודש, אומרים מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל. תניא, ביום הזה ממשיכים את פרק ד' של שער היחוד והאמונה. השיעור היומי מהמילים "והנה כמו", בעמוד ע"ט, ומסתיים במילה "ליש", בעמוד קנ"ח.
הקטע היומי הוא הנהגה הקשורה לטלית קטן ולברכה שעליה. נקדים ונאמר שהברכה המוכרת לנו על הטלית היא הברכה "להתעטף בציצית", הנאמרת בעת העיטוף. יש סדר שלם כיצד צריך להתעטף, ויש שיעור עיטוף בטלית, ובעת העיטוף מברכים את הברכה. אולם בטלית קטן שלנו אין שיעור מספיק לעיטוף, ולכן אי אפשר לברך עליה "להתעטף בציצית" כמו על טלית גדול; לפיכך תיקנו על הטלית קטן את הברכה "על מצות ציצית".
אלא שגם ברכה זו על טלית קטן, כפי שנראה מיד בפתגם, לא תמיד ניתן לברכה. מה עושים כאשר אי אפשר לברך בגלל תנאי המקום? ובהמשך נראה כיצד כותב הרבי במכתב נוסף מהי ההנהגה בפועל בעניין זה.
נקרא את הלשון: "בלבישת טלית קטן בבוקר" — כאשר אדם לובש בבוקר את הטלית קטן, "אם התנאים מתאימים לברכה". מהי הכוונה "התנאים מתאימים"? בידיים נקיות, כשכבר נטל ידיו כראוי, ובמקום שמותר לברך בו — שאין בו "מי נטילת ידיים" וכדומה. אם התנאים מתאימים לברכה, אזי בעת שלובש את הטלית קטן מברכים "על מצות ציצית".
מדוע אין מברכים "להתעטף"? הוא מסביר, כיוון שאין בטלית קטן שלנו שיעור עיטוף; ומשום כך אין הברכה "להתעטף", אלא "על מצות ציצית". ויש להעיר, שברכה זו מופיעה כיום בסידורים שלנו, אך בעבר לא הופיעה, ורק לאחר הוראה זו הוכנסה לסידור ברכת "על מצות ציצית".
המשך הפתגם: אם אסור לברך — כלומר, אם אדם לבש את הטלית קטן בזמן שלא יכול היה לברך, אם מפני שידיו לא היו נקיות ואם מפני שהמקום לא התאים לברכה — מה יעשה בברכה שעליו לברך על הטלית קטן? על כך הוא אומר: אזי קודם התפילה, כשכבר הגיע לבית הכנסת והוא מוכן לתפילה, שאז ודאי המקום מתאים וידיו נקיות, אם אינו לובש טלית גדול — כלומר אדם שאינו נוהג ללבוש טלית גדול — ימשמש בד' ציציותיו, פשוט ייגע בארבע הציציות, וזה נחשב כאילו לבשן עתה, ויברך אז. וכך, אף שלבש אותן כבר לפני שעה, כעת, משהגיע למצב שבו יכול לברך, ימשמש בציציות ויברך.
מתוך הדברים מובן, שאם הוא כן לובש טלית גדול — כמנהג האשכנזים שהנשואים מתעטפים בטלית גדול — ומברך עליה "להתעטף בציצית", אינו צריך לברך גם על הטלית קטן "על מצות ציצית", שכן הברכה על הטלית גדול, "להתעטף בציצית", כוללת ומוציאה ידי חובה גם את ברכת הטלית קטן.
באגרות קודש, חלק ט"ז, יש מכתב של הרבי שבו כותב, שמי שיש לו טלית גדול תמיד יפטור את ברכת הטלית קטן על ידי הטלית גדול — יהיה מצבו אשר יהיה בעת לבישת הטלית קטן, אם המקום נקי וידיו נקיות ואם לאו, תמיד יפטור. ומי שאין לו טלית גדול, כותב הרבי שם, ישמע את הברכה מאדם המתעטף בטלית גדול, יכוון להקשיב לברכתו, ויבקש ממנו שיוציאו ידי חובה בברכת "להתעטף בציצית", שתכלול גם את הטלית קטן שלו. כך כותב הרבי במכתב באגרות קודש.
נסיים בקשר לרצף שבו אנו נמצאים כעת, ברמז ליד החזקה, לרמב"ם בספר טהרה. ראשית, הרמז הכללי: כל עניינו של ספר טהרה, ובמיוחד ההלכות הראשונות העוסקות בטומאת מת ובכלל דיני טומאה, ואחר כך פרה אדומה — הרי כאן כל הנושא הוא לבישת טלית קטן במקום טהור או שאינו טהור, וכל ההתייחסות לברכה תלויה בטהרת המקום וטהרת הידיים. זהו הרמז הכללי.
ואם מעמיקים יותר, רמז מעניין נוסף: בהלכות השלישיות שבספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, בפרק האחרון, יש התייחסות שלשונה — שאם אדם לקח טלית טהורה והכניסה לבית שיש בו טומאה, הטלית נטמאת. אמנם בפשט אין הכוונה ל"טלית" שאנו מתעטפים בה, שכן "טלית" הוא כינוי כללי לבגד; אך בדרך רמז יש כאן התייחסות נוספת למושג ה"טלית" הנמצאת במקום של היפך הטהרה — וזה גם בכללות תוכנו של הפתגם היומי.